אם כבנים, אם כעבדים

קוד: מבנה מלאכי א בתנ"ך

סוג: מבנה2

מאת: אראל

אל:

[מלאכי א06-ב16]

" בן יכבד אב, ועבד - אדוניו. ואם אב אני - איה כבודי? ואם אדונים אני - איה מוראי?... " פסוק זה מסכם בקצרה את שתי הדרישות העיקריות של הנביא מלאכי מהכהנים ומבני ישראל. המשך הספר מפרט באופן מסודר את שתי הדרישות האלו, כפי שניתן לראות בטבלה הבאה (אחריה מופיע פירוט):

הדרישה הראשונה - לכבד את ה', כמו בנים את אביהם - מופנית לכם הכהנים בוזי שמי (בוז = ההפך מכבוד). הדרישה השניה - ליראה את ה', כמו עבדים את אדוניהם - מופנית אל כל ישראל, ש מגישים על שולחני לחם מגואל (מביאים קורבנות מקולקלים). הכהנים ובני ישראל לא מבינים מה בדיוק לא בסדר איתם, ולכן הנביא מסביר להם:

הכהנים בוזים את שם ה' בדיבורים: באמורכם: 'שולחן ה' - נבזה הוא!': במקום לתת כבוד לעבודת ה' בעיני העם - הם מביעים בדבריהם זלזול בעבודת ה' ובקרבנות שמקריבים לו. ובני ישראל מגאלים את ה' במעשים: וכי תגישון עיוור לזבוח - אין רע? וכי תגישו פיסח וחולה - אין רע?: הם מביאים קרבנות בעלי מומים, בניגוד למצוות התורה (ע' ויקרא כב17), ואינם יראים מפני ה'. ה' מצפה מהם שייראו מפניו לפחות כמו שהם יראים מפני השליט בארצם - הפחה: הקריבהו נא לפחתך - הירצך או היישא פניך? אמר ה' צ'.: אתם יראים להביא מתנות כאלה לפחה שלכם - כי ברור לכם שהוא לא יקבל אותן ברצון, ולא יכבד אתכם בעקבות המתנות האלו.   ועתה אתם מבקשים מהכהנים 'חלו נא פני אל, ויחוננו!', כאשר  מידכם היתה  מתנה פגומה כ זאת  - אם הפחה לא יקבל מתנות כאלו אז קל וחומר שה' לא יקבלן: היישא מכם פנים?! אמר ה' צ'.

לאחר מכן פונה הנביא שוב אל הכהנים, ומאשים אותם בהאשמות חמורות יותר מאשר בשורה הראשונה: מי גם בכם (הכהנים) ויסגור דלתיים (דלתי בית המקדש, שהכהנים אחראים על פתיחתן וסגירתן) , ולא תאירו  (תדליקו אור, אש, על)  מזבחי חינם; אין לי חפץ בכם, אמר ה' צ', ומנחה לא ארצה מידכם. כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול (מכובד) שמי בגויים, ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה: כי גדול שמי בגויים, אמר ה' צ'.  כל הגויים, גם אם הם עובדים אלים אחרים, מכבדים את שמי (קוראים לי 'אלהי האלהים'), וגם כשהם מקריבים קרבנות לאלים שלהם - הם בעצם מתכוונים לעבוד אותי דרך 'מתווכים'. ואתם מחללים אותו -- באמורכם'שולחן ד' מגואל הוא' - המזבח מלוכלך,  ו'ניבו נבזה אוכלו' - התנובה שלו, האוכל שנמצא עליו, נבזה מלאוכלו. לאחר מכן הוא פונה שוב אל בני ישראל, ומאשים אותם בהאשמות חמורות יותר מאשר בשורה הקודמת: לא רק שהם מביאים קורבנות פגומים - הם גם מרמים, ובכך עוד-יותר מראים שאינם יראים מפני ה': "ואמרתם 'הנה מתלאה' -  הנה כבש חלש ועייף, בואו נביא אותו כקרבן!  והפחתם אותו -  אתם מפיחים רוח בין העור של הכבש לבשר שלו כדי שייראה שמן וגדול (ע' 'דעת מקרא') , אמר ה' צ' ". והבאתם גזול ואת הפיסח ואת החולה, והבאתם את המנחה; הארצה אותה מידכם?! אמר ה'. וארור נוכל, ויש בעדרו זכר, ונודר וזובח מושחת לד': כי מלך גדול אני, אמר ה' צ', ושמי נורא בגויים: אתם צריכים להתייחס אליי כמו אל מלך (אדונים), וליראה מפניי לפחות כמו שהגויים יראים מפניי, ובוודאי לא לרמות כשאתם מביאים קרבנות..

לאחר מכן פונה הנביא שוב אל הכהנים, ומזהיר אותם: ועתה, אליכם המצוה הזאת -- הכוהנים. אם לא תשמעו ואם לא תשימו על לב לתת כבוד לשמי, אמר ה' צ', ושילחתי בכם את המארה, וארותי את ברכותיכם וגם ארותיה, כי אינכם שמים על לב: בתורה (במדבר ו27) נאמר לכהנים " ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ". אבל אם לא תתנו כבוד לשמי - אני אהפוך את הברכה לקללה, ואקלל אתכם שוב ושוב ("וארותי... וגם ארותיה"; ודומים לו - "ויאכל גם אכול את כספנו", "יגער ה' בך... ויגער ה' בך..."), כי אתם לא שמים את שמי על הלב, לא מכבדים את שמי אלא מבזים אותו. לאחר מכן הוא פונה שוב אל בני ישראל ומזהיר אותם: הנני גוער לכם את הזרע - שבירכתי אחרי בניין בית המקדש (ע' חגי ב15-19, זכריה ח11-15), וגם כאן הברכה תהפוך לקללה אם לא תתייחסו בכבוד לעבודת ה' במקדש,  וזיריתי פרש על פניכם, פרש חגיכם - את הפרש של הבהמות שאתם מקריבים בחגים, שבדרך-כלל אתם מזרים בשדות הזרע שלכם כדי לדשן אותם, אני אזרה על פניכם,  ונשא אתכם אליו - הפרש יישא אתכם אליו ותהיו נבזים ושפלים כמוהו.

לאחר מכן נראה שהנביא פונה שוב אל הכהנים משבט לוי, אבל כאן הדברים כבר פחות ברורים, כי הוא מדבר על יראה ולא על כבוד:  וידעתם כי שילחתי אליכם את המצוה הזאת, להיות בריתי את לוי, אמר ה' צ'. בריתי הייתה איתו, החיים והשלום, ואתנם לו מורא, וייראני; ומפני שמי ניחת הוא... ואתם סרתם מן הדרך, הכשלתם רבים בתורה; שיחתם ברית הלוי, אמר ה' צ'. וגם אני נתתי אתכם, נבזים ושפלים לכל העם; כפי אשר אינכם שומרים את דרכיי, ונושאים פנים בתורה.   ולאחר מכן הוא פונה שוב אל הישראלים משבט יהודה, אבל גם כאן הדברים פחות ברורים, כי הוא מדבר על היחס לנשים ולא על יראת ה': הלוא אב אחד לכולנו, הלוא אל אחד בראנו; מדוע נבגד איש באחיו לחלל ברית אבותינו? בגדה יהודה, ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים: כי חילל יהודה קודש ה' אשר אהב, ובעל בת אל נכר. יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאוהלי יעקב, ומגיש מנחה לה' צ'. וזאת שנית תעשו: כסות דמעה את מזבח ה', בכי ואנקה; מאין עוד פנות אל המנחה, ולקחת רצון מידכם. ואמרתם: 'על מה?': על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך, אשר אתה בגדת בה, והיא חברתך ואשת בריתך... ונשמרתם ברוחכם, ולא תבגודו.

המאמר הבא מסביר בדרך אחרת את המבנה של שני הקטעים האחרונים ושל המשך הנבואה.