משל הקיקיון

קוד: ביאור:יונה ד10 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

יונה ד10-11: "וַיֹּאמֶר ה': אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד - וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה?!"

ה' החליט לרחם על נינוה ולא להשמיד אותה, ויונה מאד הצטער. כדי ללמד את יונה לקח, ה' נתן לו קיקיון - עץ בעל עלים רחבים - כדי שיצל ויגן עליו מהשמש, וזמן קצר לאחר מכן שלח תולעת שהפילה את הקיקיון. יונה הצטער מאד, וה' הגיע לנקודה.

על-פי הפשט, "הקיקיון, הנותן צל, משל הוא לעיר עצמה, כלומר לבתים שבה; ויונה, שישב בצל הקיקיון, משל הוא ליושבי העיר נינוה" (אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 194). ה' אומר ליונה "אם אתה חושב שצריך לחוס על קיקיון שנוצר רק אתמול מכיוון שהוא נותן לך צל, קל וחומר שיש לחוס על העיר נינוה הנותנת מחסה לאנשים רבים ובהם גם ילדים חפים מפשע".

ויש כאן מסר נוסף: כשקורה לנו דבר שגורם לנו להצטער או להתעצבן, כמו יונה ש" חרה לו " מאד על הקיקיון שאיבד, צריך לקחת דברים בפרופורציה - יש אסונות הרבה יותר גדולים בעולם, יש אנשים עם ילדים קטנים שעלולים לאבד את הבית שעבדו עליו כל החיים: "In other words, get some perspective!" (A.J.Jacobs, "The year of living Biblically", עמ' 83). "צריך לזכור את המקבילות המודרניות של נינוה - איזורים שבהם אלפי אנשים נמצאים בסכנה, אנשים חסרי בית שעומדים בתור לבתי תמחוי, אנשים רעבים ללחם בכל החלק המזרחי של אפריקה" (שם, בהמשך, מתורגם לעברית).