קוד: ביאור:ישעיהו ה7 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
ישעיהו ה7: "כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו; וַיְקַו לְמִשְׁפָּט - וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה - וְהִנֵּה צְעָקָה
"
- כל הצרות הללו באות עלינו
כי בית ישראל הוא
הכרם של ה' צבאות,
ואיש יהודה הוא הגפן שה'
נטע וטיפח באהבה כמו ילד
שעשועים; ה' נטע אותנו בארץ ישראל כי
קיווה שנעשה
משפט, והנה במקום זה עשינו
משפח - גזל וסיפוח נחלות העניים לשדות העשירים; הוא קיווה שנעשה
צדקה -
והנה במקום זה הוא שומע
צעקה של עניים עשוקים.
הפסוק מתאר את אכזבתו של ה' מעם ישראל.
משפט הוא
תהליך שמטרתו לברר מי צודק, להבחין בין צדיק לרשע; ה' קיווה שבני ישראל יעשו משפט ויבדילו בין הצדיקים לרשעים, אך הם עשו
משפח - מלשון סיפוח, חיבור (כמו
שמואל א ב36: "סְפָחֵנִי נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת לֶאֱכֹל פַּת לָחֶם
",
שמואל א כו19: "כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם
מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה'
"). אבל מדוע חיבור הוא ההיפך של משפט? ובאיזה חיבור בדיוק מדובר?
1. חיבור של חטאים - הוספת חטא על פשע; ואכן המילה
משפח מזכירה גם את המילה
ספחת שעניינה צרעת,
ויקרא יג2: "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ
סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת...
": "עשו מעשים מגונים כנגע צרעת
"
(מצודות, וכן
רש"י).
2. חיבור של אנשים - חיברו והשוו בין הצדיקים לרשעים, לא הבדילו בין צדיק לרשע.
3. חיבור של בתים - העשירים חיברו את בתיהם זה לזה כדי שלעניים לא יהיה מקום, כמו שכתוב בפסוק הבא,
ישעיהו ה8: "הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת, שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם; וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ
" (פירוט)
(מלבי"ם); וכך
סיפחו לנחלתם את נחלת העניים. ובימינו אפשר לפרש: חיברו את עסקיהם זה לזה ויצרו "קרטל", כדי שלעסקים קטנים לא יהיה מקום; וכך
סיפחו לעצמם את כל השוק.
צדקה היא
דרכו של הצדיק, לתת לכל אחד את המגיע לו. ה' קיווה שבני ישראל יצרו חברה שבה כל אדם מקבל את המגיע לו, אך הם יצרו
צעקה. מדוע צעקה היא ההיפך של צדקה? ובאיזו צעקה בדיוק מדובר?
1. "צעקת עשוקים
"
(מצודות), הצועקים על עוול שנעשה להם, כמו שנאמר על סדום ועמורה ב
בראשית יח21: "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה
הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה
" (פירוט);
2. צעקת העניים, הצועקים מצער, כמו ב
נחמיה ה1: "וַתְּהִי
צַעֲקַת הָעָם וּנְשֵׁיהֶם גְּדוֹלָה אֶל אֲחֵיהֶם הַיְּהוּדִים
" - העניים צעקו על אחיהם, הנושים בהם, ורוצים לעקל את אדמותיהם וילדיהם כנגד חובותיהם (אמנם שם - בניגוד לימי ישעיהו - המנהיג נחמיה שמע את צעקתם, עשה עמהם צדקה וביטל את החובות).
3. בדרך הדרש פירשו את הפסוק על מערכת רווחה מוגזמת, הנותנת צדקה גם לאנשים שלא מגיע להם, על-חשבון האנשים העובדים: "אבל אם תראה איש שיכול ללמוד והוא מבין, וסופר שיכול לכתוב, ואינם רוצים ללמוד ולכתוב, אם תתן להם צדקה - קורא אני עליהם
לצדקה והנה צעקה
"
(ספר חסידים (מרגליות), סימן אלף לה; בתוך
העניים הראויים / עידו רכניץ)). וכן אפשר לפרש את הפסוק על מערכת רווחה מעוותת, הנותנת יותר למי
שצועק יותר חזק, הופך שולחנות ומאיים על הפקידים, ולא למי שבאמת מגיע לו.
4. ויש מפרשים שזו צעקת השיכורים, הנזכרים בהמשך הפרק,
ישעיהו ה11: "הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ, מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם
" (פירוט)
(ע"פ
מלבי"ם); המנהיגים, האמורים לשפוט בצדק, שותים ומשתכרים ולכן משנים את הדין,
משלי לא5: "פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק, וִישַׁנֶּה דִּין כָּל בְּנֵי עֹנִי
" (פירוט).
משפט וצדקה נזכרו כבר בדברי ה' על אברהם,
בראשית יח19: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת
צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו
" (פירוט). עוד כשה' בחר באברהם אבינו, המטרה שלו היתה שצאצאיו יקימו אומה העושה צדקה ומשפט. מכאן נובעת האכזבה הגדולה כשהאומה הנבחרת אינה עושה צדקה ומשפט.
משפח פוליטי = פופוליזם / רמי ניר
ואולי שמוע תשמעו על יום מתן תורה / רמי ניר
""
כי כרם ה' צבאות בית ישראל" - כי כאותו הכרם לי בית ישראל עשרת השבטים הם היו לי ככרם יין ככרם זית כקרן שמן בארץ שמינה שמן כהונה שמן מלכות שמן מנורה שמן מנחות עזקתים תחלה בהיקף ענני כבוד במדבר וסקלתים ונקיתים מפושעי הדור נטעתים שורק שש מאות ושש מצות כמניין שורק הוספתי עליהם על שבע מצות שנצטוו בני נח בניתי מגדל בתוכו משכני ומקדשי וגם יקב המזבח והשיתין "
ויעש באושים" - קילקלו מעשיהם ועתה יושב ירושלים ואיש יהודה אשר לא גליתים עדיין ישפטו נא ביני וביניהם על הרעה שהבאתי עליהם מי סרח על מי מה היה לי לעשות עוד טובה לכרמי ולא עשיתי לו אודיעה נא אתכם גם אתם המכעיסים אותי את אשר הגון בעיני לעשות לכרמי ככל אשר עשיתי לאדם הראשון הסר מסוכתו אסלק שכינתי מעליהם המסוככת עליהם כמה שנאמר (לקמן נב) ויגל את מסך יהודה "
פרוץ גדרו" - אתוץ חומותיו "
ואשיתהו בתה" - ואשוינון רטישין "
לא יזמר ולא יעדר" - לא אסתערון ולא יסתמכון "
ועלה שמיר ושית" - ויהיו מטלטלין ושביקין דוגמת שמיר ושית של כרם ואצל הכרם ממש במקום אחר הוא מתורגם הובאי ובור "
ועל העבים אצוה" - ועל נבייא אפקד דלא יתנבון עליהון הנבואה נמשלה למטר שהעבים מקבלין אותה מן השמים כך הנביאים מקבלין הנבואה מפי הקדושה "
נטע שעשועיו" - כמו נטע ולפי שהוא דבוק נקוד פתח כמו בקר זבח השלמים (במדבר ז)"
(רש"י)
" כי כרם ", מתחיל לבאר הנמשל, "הכרם המשליי הזה בית ישראל המה ", אשר נטעם ה' בקרן בן שמן כמ"ש בפסוק ד', וכמו שבכל כרם ימצא נטע המובחר שבו ישתעשע בעליו, כן הוא בכרם הזה " איש יהודה ", כי ממנו הצמיח קרן לדוד ושבט מושלים.
"
ויקו למשפט ", הם הענבים אשר קוה ה' משפט בין אדם לחבירו וצדקה בין אדם למקום, והם עשו באושים, "תחת משפט הנה משפח ", מדבקים הבתים זל"ז לגזול גבול העני, כמ"ש, כמ"ש
(פסוק י"א י"ב). (בפסוק הזה דבר דרך כלל, ועתה מתחיל לבאר תחלה מ"ש למשפט והנה משפח)"
(מלבי"ם)