קוד: ביאור:ישעיהו נז12 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
וכבר הקדמנו להודיעך המכשולות והשחיתות הנמצאות בכבוד הרשעים. על כן, לא נכון להזכיר צדקתם, בלתי אם יזכיר רשעם וכסלם, כמו שנאמר (משלי י7) ושם רשעים ירקב.". הכוונה שלהם טובה, אולם הגישה שלהם יוצרת בעיות אחרות:
הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר" - כמו שצריך להימנע מלהגיד על מעשים רעים שהם טובים, כך צריך להימנע מלהגיד על מעשים טובים שהם רעים; שני הדברים יוצרים עיוות מחשבתי ופוגעים בהבחנה שבין רע לטוב.
אֲנִי אַגִּיד צִדְקָתֵךְ, וְאֶת מַעֲשַׂיִךְ וְלֹא יוֹעִילוּךְ". לאחר כמה פסוקים שבהם הנביא מתאר חטאים של כנסת ישראל שלא כאן המקום לפרטם, הוא אומר:
אני אגיד צדקתך: למרות כל פשעייך, אני אגיד ואגלה את המעשים הצודקים והטובים שעשית, אבל -
ואת מעשיך - ולא יועילוך: אני אגיד, יחד איתם, את מעשיך הרעים, ולכן המעשים הטובים שעשית לא יועילו לך.
לא נכון להזכיר צדקתם, בלתי אם יזכיר רשעתם וכסלם... פירוש:
לא יועילוך מעשייך הטובים להצילך מרעתך בקומי למשפט, בערכי לעומתם רוב פשעייך ומעשה תעתועייך, כי דברי עוונותייך גברו מהם. וכמו שאמרו רבותינו (ראש השנה טז:) כי מי שעוונותיו מרובים מזכויותיו, נכתב ונחתם לאלתר למיתה".
כלומר, צריך להגיד את המעשים הטובים שעושים הרשעים, אבל יחד איתם, להזכיר את המעשים הרעים.
וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל... כָּל צדקתו[צִדְקֹתָיו] אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא תִזָּכַרְנָה..."? נראה שהפסוק בספר יחזקאל מתייחס למעשי צדקה מהעבר, שהצדיק כבר לא עושה אותם עכשיו, הוא מתחרט עליהם או שהוא עושה מעשים הפוכים; והפסוק שלנו מתייחס למעשי צדקה שהרשע עושה עכשיו, במקביל למעשים הרעים שהוא עושה, ולגביהם אין משמעות ל"זכירה" כי הם נעשים לעינינו. ראו לזכור או לשכוח?
על-פי ההקשר, ייתכן שהפירוש של הפסוק בישעיהו הוא שונה: נקרא את הפסוקים שלפניו ואחריו:
וְאֶת-מִי דָּאַגְתְּ
וַתִּירְאִי, כִּי תְכַזֵּבִי, וְאוֹתִי לֹא זָכַרְתְּ, לֹא-שַׂמְתְּ
עַל-לִבֵּךְ; הֲלֹא אֲנִי מַחְשֶׁה וּמֵעֹלָם, וְאוֹתִי לֹא תִירָאִי.
אֲנִי אַגִּיד, צִדְקָתֵךְ; וְאֶת-מַעֲשַׂיִךְ, וְלֹא יוֹעִילוּךְ.
בְּזַעֲקֵךְ יַצִּילֻךְ
קִבּוּצַיִךְ, וְאֶת-כֻּלָּם יִשָּׂא-רוּחַ יִקַּח-הָבֶל; וְהַחוֹסֶה בִי
יִנְחַל-אֶרֶץ, וְיִירַשׁ הַר-קָדְשִׁי.
הנביא מוכיח את כנסת ישראל שהיא
לא זוכרת את ה'
ולא שמה לב אליו כלל; כל מעשי הצדק שהיא עושה, אינם נעשים לשם ה', והיא עצמה לא מדברת עליהם ולא מייחסת להם חשיבות. ה' אומר לה
אני אגיד צדקתך, כלומר, רק אני מדבר על מעשי הצדק שאת עושה, אותך זה לא מעניין. וזו
הסיבה שמעשי הצדק הללו אינם מועילים לה. בנוסף לכך, כשמביאים בחשבון
את המעשים הרעים
שהאומה הישראלית עושה מתוך שלוה, יוצא שמעשי הצדק שלה, לא רק שאינם
מועילים לה, הם גם מזיקים, כי בזכות מעשי הצדק שלה, ה' מוותר לה ונותן לה
לחיות בשלוה, ובגלל השלוה, יש לה כוח לרדוף אחרי עבודות זרות חדשות (פירוט)
מפרשים אחרים (רש"י, מצודות, מלבי"ם) פירשו ע"פ הפירוש
צדקה = נקודות זכות: "אני אגיד לך מה את צריכה לעשות כדי שתחשבי
לצודקת ושיהיו לך נקודות-זכות; אבל
המעשים שאת עושה מדעתך -
לא יועילו לך".
ולפי רד"ק (נדמה לי), הפסוק נאמר באירוניה: 'אני אגיד לך עד כמה את "
צודקת" במעשייך', כלומר, עד כמה המעשים שלך לא צודקים.