קוד: ביאור:ישעיהו סו2 בתנ"ך
סוג: מבנה1
מאת: אראל
אל:
מקור הכינוי "חרדי" הוא בישעיהו פרק סו - משם ניתן ללמוד מהי ההגדרה המדויקת של כינוי זה: "כֹּה אָמַר ה': הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וְהָאָרֶץ הֲדֹם
רַגְלָי; אֵי-זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ-לִי, וְאֵי-זֶה מָקוֹם
מְנוּחָתִי?
וְאֶת-כָּל-אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה, וַיִּהְיוּ כָל-אֵלֶּה נְאֻם-ה'; וְאֶל-זֶה אַבִּיט--אֶל-עָנִי וּנְכֵה-רוּחַ,
וְחָרֵד עַל דְּבָרִי.
שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֵּה-אִישׁ, זוֹבֵחַ הַשֶּׂה עֹרֵף כֶּלֶב, מַעֲלֵה
מִנְחָה דַּם-חֲזִיר, מַזְכִּיר לְבֹנָה מְבָרֵךְ אָוֶן--גַּם-הֵמָּה
בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם, וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה.
גַּם-אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם, וּמְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם--יַעַן
קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה, דִּבַּרְתִּי וְלֹא שָׁמֵעוּ; וַיַּעֲשׂוּ הָרַע
בְּעֵינַי, וּבַאֲשֶׁר לֹא-חָפַצְתִּי בָּחָרוּ. שִׁמְעוּ דְּבַר-ה',
הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ;
אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם 'לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד ה'' -
וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם, וְהֵם יֵבֹשׁוּ. קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר,
קוֹל מֵהֵיכָל; קוֹל ה' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו...
"
הנביא מזכיר עיקרון שנזכר במקומות רבים אחרים - שהשמיעה בקול ה' חשובה יותר מעבודת המקדש והקרבנות.
ובאופן כללי יותר: ה' לא צריך שיעשו בשבילו "מבצעים" גדולים, כמו
בניין בית המקדש או הקרבת קרבנות; הוא יכול לברוא לעצמו מקדש הרבה יותר
גדול מכל בניין אנושי. ה' מעדיף אנשים עניים, שאינם יכולים לבנות לו
בניינים מפוארים, אך הם "חרדים על דברו" - דואגים וחושבים כל ימיהם האם הם
מקיימים כראוי את דבר ה', יראים ונזהרים כל הזמן שלא לחטוא לה', ומקיימים את מצוותיו בזריזות: "וְאֶל זֶה אַבִּיט - אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ, וְחָרֵד עַל דְּבָרִי.
" (ראו
חרדה = פחד הגורם לתנועה מהירה).
אדם שעושה מעשים גדולים לכבוד ה', עלול לחשוב שהוא יצא ידי חובתו, ובזמן הפנוי שלו הוא יכול לחטוא ולעשות מה שבא לו:
שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר - מַכֵּה-אִישׁ: מי ששוחט שור לכבוד ה' - חושב שמותר לו אחר-כך להכות אנשים;
זוֹבֵחַ הַשֶּׂה - עֹרֵף כֶּלֶב: מי ששוחט שה לכבוד ה' - חושב שמותר לו אחר-כך להתעלל בחיות;
מַעֲלֵה מִנְחָה - דַּם-חֲזִיר: מי שמעלה מנחה לכבוד ה' - חושב שמותר לו אחר-כך לאכול דם של חזיר;
מַזְכִּיר לְבֹנָה - מְבָרֵךְ אָוֶן: מי שמקטיר לבונה לכבוד ה' - חושב שמותר לו אחר-כך לברך את האנשים העושים מעשים רעים;
גַּם-הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם, וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם
נַפְשָׁם חָפֵצָה. גַּם-אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם, וּמְגוּרֹתָם
אָבִיא לָהֶם--יַעַן קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה, דִּבַּרְתִּי וְלֹא
שָׁמֵעוּ; וַיַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי, וּבַאֲשֶׁר לֹא-חָפַצְתִּי
בָּחָרוּ
- הם עושים מעשים גדולים לכבוד ה', אך לא מקשיבים לדבר ה', ולא עושים את מה שה' מבקש מהם.
שִׁמְעוּ דְּבַר-ה',
הַחֲרֵדִים אֶל-דְּבָרוֹ: אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם 'לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד ה''
-
אחיכם טוענים, שהמעשים שלהם מכבדים את ה', ולכן הם מזלזלים בכם ומנדים
אתכם; אך למעשה, אתם ה"חרדים" האמיתיים, ואתם תזכו לשמחה אמיתית -
וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם, וְהֵם יֵבֹשׁוּ. קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר, קוֹל מֵהֵיכָל; קוֹל ה' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו...
.