קוד: ביאור:ירמיהו ב18 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלחת של ארגון "נאמני ארץ" יצאה לאירופה על-מנת ליצור שיתוף פעולה יהודי-נוצרי נגד האסלאם הקיצוני. יוזמה מעניינת, אבל מה היה הנביא ירמיהו אומר עליה?
ירמיהו ב18: "וְעַתָּה, מַה לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר? וּמַה לָּךְ לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר?
"
ירמיהו ב19: "תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ, וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ, וּדְעִי וּרְאִי, כִּי רַע וָמָר עָזְבֵךְ אֶת ה' אֱלֹהָיִךְ, וְלֹא פַחְדָּתִי אֵלַיִךְ, נְאֻם ד' ה' צְבָאוֹת
"
שיחור = נחל אל-עשיר או הנילוס, אחד הנהרות המרכזיים של מצרים; נהר = פרת, אחד הנהרות המרכזיים של אשור.
באותה תקופה היו בממלכת יהודה שתי מפלגות:וַיִּשְׁלַח אָחָז מַלְאָכִים אֶל תִּגְלַת פְּלֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר 'עַבְדְּךָ וּבִנְךָ אָנִי, עֲלֵה וְהוֹשִׁעֵנִי מִכַּף מֶלֶךְ אֲרָם וּמִכַּף מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַקּוֹמִים עָלָי'".
עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ, כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו".
המפלגות הללו היו קיימות, כנראה, גם בימי ירמיהו. ירמיהו טען, ששתיהן טועות, אין טעם שנלך לחפש עזרה במצרים או באשור, כי הצרות באות מהמעשים הרעים שלנו: תייסרך רעתך, ומשובותייך תוכיחוך; עזבנו את ה' ולכן נשארנו בלי עזרה: ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהייך.
ומה המסקנה לימינו? האם גם בעולם שלנו, שבו האסלאם והנצרות מתנגשים, היה הנביא ירמיהו ממליץ לנו להישאר נייטרליים? לדיון נרחב בנושא זה ראו
העם היהודי והתנגשות הציביליזציות / פרופ' אביעזר רביצקי (החל מעמ' 17).
בפסוק קודם אמר ירמיהו,
ירמיהו ב13: "כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי: אֹתִי עָזְבוּ, מְקוֹר
מַיִם חַיִּים, לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת, בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ
הַמָּיִם
". בני ישראל עזבו את ה', שהוא מקור מים חיים, והלכו לחפש עזרה במקומות הנמשלים לבורות נשברים שאינם מצליחים "להחזיק מים". בפסוק שלנו ממשיך ירמיהו באותו המשל, ומאשים את בני ישראל שהם הולכים לחפש מים במי הנילוס שבמצרים או במי נהר פרת שבאשור.
מַה תֵּזְלִי מְאֹד לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכֵּךְ? גַּם מִמִּצְרַיִם תֵּבוֹשִׁי, כַּאֲשֶׁר בֹּשְׁתְּ מֵאַשּׁוּר". ירמיהו ב37: "
גַּם מֵאֵת זֶה תֵּצְאִי וְיָדַיִךְ עַל רֹאשֵׁךְ, כִּי מָאַס ה' בְּמִבְטַחַיִךְ וְלֹא תַצְלִיחִי לָהֶם". נראה שבין שתי הנבואות חל שינוי במפה הפוליטית בממלכת יהודה: המפלגה הפרו-אשורית נחלשה, בני יהודה התאכזבו מהברית עם אשור, והחליטו לשנות את דרכם הפוליטית ולהשקיע יותר בברית עם מצרים. ירמיהו טען שהשינוי הזה לא יעזור, אין טעם שהם יזלזלו בעצמם וישנו את דרכם, גם הברית עם מצרים תאכזב אותם, כי ה' מאס בכל הנסיונות של ממלכת יהודה לבטוח בעמים זרים, והניסיונות הללו לא יצליחו. ראו מקורות נוספים על מצרים ואשור.
פחד שלי לא היה בלבך לירא אותי" (רש"י), ויש שפירשו "
עזבך את אלהיך הוא רע ומר, אבל פחדתי אליך אינו רע ומר, ר"ל, כי את עזבת עבודת ה' מצד שנדמה לך שעבודה זאת קשה עליך והיא רע ומר, אבל תראה כי פחדתי אליך היתה טובה ומתוקה, כי עת שהיית מפחד ממני היית חפשית מכל עבודה ומוצלחת, לא כן עת עזבת את פחדתי ופחדת מן האלילים..." (מלבי"ם).
"" מה לך לדרך מצרים - למה תעזבי אותי ותבטחי על מצרים " לשתות מי שיחור" - שטבעו זכוריכם בנילוס שיחור הוא נילוס כמה שנאמר מן השיחור אשר על פני מצרים בספר (יהושע יג) "ומה לך" - למרוד בי למען תגלי לדרך אשור למעבר נהר פרת " (רש"י)
" ועתה, אחר שאתה בעצמך גרמת נפילתך " מה לך לדרך מצרים " לבקש עזר משם הלא תוכל להשיג עזרך מקדש, ומה תרויח בדרך מצרים, וכי אתה רוצה " לשתות מי שיחור " תחת מקור מים חיים אשר עזבת, אולם למה לי הראיה הנ"ל מן העונשים הלא תיסרך רעתך וכו'" (מלבי"ם)
" ועתה - הואיל והכל בהשגחה למה לך ללכת לדרך מצרים ואשור לרוות צמאונך במי ארצם ר"ל לבקש מהם עזרה להיות נושע על ידיהם הלא הכל בהשגחה ומה יועילו לך" (מצודות)
הוכחה = תוכחה = מתיחת ביקורת על-ידי בירור המציאות
מוסר = מתיחת ביקורת על-ידי ייסורים וצרות
משובה = שובבות, סטיה.
מבטח
= דבר שבוטחים בו.
" תיסרך - יש הבדל בין יסורים לתוכחה, התוכחה הוא בדברים ובא להשיבו בטוב אל דרך הטוב בעתיד, והיסור הוא בחזקה בדברים קשים או במכות ובא ליסרו על העבר או להשיבו בחזקה אל הטוב בעתיד. והנה המוכיח יברר דבריו מצד הטוב או המועיל שימצא בשישמע להתוכחה, ועל הרוב הטוב או התועלת אינו בגוף המעשה רק חוצה לה, למשל האב המוכיח את בנו בל יאכל מאכלים רעים פן יחלה, החולי הוא חוץ להמאכלים רק יסובב מאתם בדרך סבה ומסובב, והמיסר מיסרו בשוטים שהם בלתי נסבבים מן העבירה אף בדרך סבה ומסובב טבעי רק ברצון המיסר שאומר אם לא תשמע איסרך בשוטים, אבל פה אומר כי היסורים הם מסובבים מן דרכך הרע בעצמו בדרך סבה ומסובב טבעי, כי " רעתך " בעצמך היא " תיסרך ", לא השוט והשבט, רק הרעה עצמה שעשית. והתוכחה אינו ע"י שיודיעוך הרעה המסובב ע"י משובתיך רק " משובתיך " בעצמה " תוכחך ", כי עת תפקח עיניך תמצא כי דרכך הרע הוא רע מצד עצמו הגם שלא היה היזק נמשך ממנו. (ולפ"ז מה שהתוכחה בכ"מ תהיה ע"י מסובב חוץ מן המעשה תהיה פה ע"י המעשה עצמה. ומה שהיסור יהיה תמיד ע"י עונשים רצוניים של המיסר תהיה פה על ידי המסובב מן הרע). והנה התוכחה תפעול על הידיעה שיראה לו בראיות כי הדבר רע. והיסורים יפעלו על הראיה וההרגש שירגיש במכאוב. אומר לעומת זה " וראי ודעי " ומפרש " ודעי כי רע וראי כי מר עזבך את ה' אלהיך ", שהעזיבה בעצמה, היא רע מצד עצמה ומר מצד העונש הנמשך מאתה, וזה מגביל נגד " תיסרך רעתך וראי כי מר ", ונגד " משובתיך תוכחך ודעי כי רע. ולא פחדתי אליך " ר"ל עזבך את אלהיך הוא רע ומר אבל פחדתי אליך אינו רע ומר...
" תיסרך, תוכיחך ", התוכחה היא בדברים, ובין אנשים שוים, שמתוכח עמו ע"פ השכל ומברר לו בראיות כי דרכו לא טובה, ובא לרוב להשיבו מדרך הרע בעתיד, כמ"ש הוכח תוכיח את עמיתך (ויקרא י"ט), והמיסר הוא בהכאה, או מן הגדול אל הקטן, ומשתתף עם פעל אסר מנחי פ"א, רק שהאוסר אוסר את הגוף, והיוסר אוסר את הנפש ומכריחה, ובא לרוב על העבר (רק אצל ה' יבוא לפעמים תוכחה באמצעות היסורים כמ"ש והוכחתיו בשבט אנשים) והתבאר אצלי בס' תהלות (ו' ב', ל"ה ב', איוב ה' י"ז, ושם ל"ט ל"ה, משלי ג' י"א, שם ט' ז', י' י"ז, י"ב א', י"ג י"ח, ט"ו ה', ושם י' ושם ל"ב, ע"ש):
" רעתך משובתיך ". השובבות מציין תכונה הנפשיית אשר רוחו כים נגרש שובב הנה והנה ולא יעמוד על מצב אחד, והרעה תציין הפעולה שכבר יצאה פעולת הרע אל הפועל, "ודעי וראי כי רע ומר ". שעורו ודעי כי רע, וראי כי מר, הרע יושג בכח המדע, והמרירות יושג בחוש, והראיה תפול על השגת כל החמשה חושים, כמו ראה ריח בני.
" פֲ£חֲ¡דֲ¢ת י ", הנפרד פֲ£חֲ¡דֲ¢ה בשקל אֲ£הבה אֲ£חוה:
" (מלבי"ם)
"" ודעי וראי" - תן לב לדעת ועינים לראות אשר רע ומר דבר העזיבה אשר עזבת את ה' ולא היה פחד ה' אליך כאומר אין היה מהראוי לעזבו אם מפאת העזר הבאה ממנו אם מפאת יראת העונש
" ומשובותיך" - מה שהלכת בדרכי לבך תוכיחוך במכאוב וכפל הדבר במ"ש
" תיסרך רעתך" - הרעות שאתה עושה המה ייסרו אותך במוסר יסורין ר"ל בעבורם תיוסר ביסורין
" תיסרך" - מלשון יסורין
" ומשובותיך" - ענין מרד והליכה בדרכי הלב כמו וילך שובב (ישעיהו נז)
" תוכיחוך" - ענין משפט הגמול כמו והוכח במכאוב (איוב לג)
" ומר" - מלשון מרירות" (מצודות)
"" תזלי" - לשון זלזול " לשנות את דרכך" - לעזוב אותי ולסמוך על מצרים לעזרה בימי יהויקים וצדקיהו (לקמן ל"ו) "לשנות" - ל' שינוי " כאשר בושת מאשור" - שסמך אחז עליו ויצר לו ולא חזקו כמה שנאמר (בדברי הימים כח) "(רש"י)
"
"
מה ", אבל "
מה תלכי " כ"כ בהשתדלות גדול ללכת מגוי אל גוי ללמד מעשיהם, "ותשני את דרכך " אל דרך הגוים ההם אשר תבא אליהם לבקש מהם עזר מה יועילוך אלה, הנה עתה את הולכת למצרים, ואני מבטיחך כי "
גם ממצרים תבושי כמו מאשור " כי גם הם לא די שלא יעזרו לך עוד יזיקוך:
" מה תזלי ". מבנין הקל, ושרשו אזל, והנה שבין התי"ו והזי"ן במקום פ"א הפועל, ויש הבדל בין הלך ובין אזל, שפעל אזל מציין שהדבר הלך מן המציאות בכלל, כי הלחם אזל מכלינו (ש"א ט'), כי אזלת יד (דברים ל"ב), אזלו מים מני ים (איוב י"ד), ר"ל תמו נכרתו, ר"ל שלא תלכי בדרך רק תזלי מדרך אל תהו לא דרך, "לשנות את דרכך ", יש הבדל בין המשנה דרכו ובין המחליף או ממיר דרכו, המחליף בוחר דרך אחר, והמשנה ישנה דרך הקודם מבלי יחלפנו (עמ"ש לקמן נ"ב ל"ג), ר"ל אינך מחליף דרכך דרך החול בדרך הקדש. רק משנהו דרך חול בעד דרך חול אחר, למשל עוזבים דרכם לאשור והולכים למצרים שהוא דרך הקודם רק בשינוי, ומה תרויחי והלא " גם ממצרים תבושי ":
" (מלבי"ם)
"
" גם ממצרים תבושי" - על אשר לא תמצא עזר על ידו
" כאשר בושת מאשור" - כי אחז מלך יהודה שלח מלאכים למלך אשור לעזור לו והיצר לו עוד כמ"ש ויבוא וגו' מלך אשור ויצר לו ולא חזקו (דברי הימים ב' כח)
" מה תזלי מאד" - למה תרבי ללכת לבקש עזר מן העכו"ם
" לשנות את דרכך" - פעם לאשור פעם למצרים
" תזלי" - ענין הלוך כמו אזלו מים מני ים (איוב יד)
" מאוד" - היא כמו הרבה
" לשנות" - מלשון השתנות
" (מצודות)
" " כי גם מאת זה תצאי וידיך על ראשך " מתחרטת על שהלכת אליהם, וזה יען " שמאס ה' במבטחיך " בהאמצעיים שאת משימה בטחונך בם מאס ה' והם נגד רצונו ולכן לא תצליחי להם למבטחיך אלה, לא תוכלי למצוא מהם הצלחה אחר שהם נגד רצון ה':
" במבטחיך ". שם מבטח מורה על הדבר שהוא סבת הבטחון, למשל הבוטח להשיג עזר ע"י שר פלוני, העזר הוא הבטחון והשר הוא המבטח, ועי' לקמן (י"ז ו'). "ולא תצליחי להם ", פעל צלח בהפעיל הוא יוצא תמיד, ובא או על דברים הנפעלים, כמו מצליח דרכו, והצליח מרמה בידו (דניאל ח'), ואז נקשר עם את, כמו כי אז תצליח את דרכך, או חסר הנפעל, עלה והצלח (מ"א כ"ב) ר"ל את דרכך, או שהנפעל הוא איש שתחול בו ההצלחה, ואז נקשר עם למ"ד, והצליחה נא לעבדך (נחמיה א'), אלהי השמים הוא יצליח לנו (שם ב'), כי האיש הוא רק נושא ההצלחה שתחול בו בענין שהוא יצליח דרכו וה' מצליח את אשר לו, ופה שאמר ולא תצליחי להם ר"ל למבטחיך שהם עוזריך, לא תשפיע עליהם הצלחם אחר שמאס ה' בהם:
" (מלבי"ם)
" כי מאס ה' במבטחיך" - דבר שנאוי ונמאס בעיני ה' מה שאתה בוטח בעזרת העכו"ם ולכן לא תהיה לך הצלחה להם למצוא חן בעיניהם להיות לך לעזר מול הקמים עליך
" גם מאת זה" - כמו שיצאת בדאגה וביללה מאת מלך אשור כן תצאי ממלך מצרים בדאגה וידיך יהיו מונחים על ראשך כדרך המקונן
"
(מצודות)