שובה = חזרה, מנוחה, סטיה

קוד: שוב= בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אראל

אל:

השורש שוב משמש בלשון המקרא בכמה משמעויות שונות.

1. חזרה (זו המשמעות הנפוצה):

• חזרה למקום קודם, בראשית טו16: "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עון הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה" (פירוט)
• חזרה למצב קודם, ויקרא יג16: "אוֹ כִי יָשׁוּב הַבָּשָׂר הַחַי וְנֶהְפַּךְ לְלָבָן, וּבָא אֶל הַכֹּהֵן"
• חזרה לבעלות קודמת, ויקרא כז24: "בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל יָשׁוּב הַשָּׂדֶה לַאֲשֶׁר קָנָהוּ מֵאִתּוֹ, לַאֲשֶׁר לוֹ אֲחֻזַּת הָאָרֶץ"
• חזרה לקשר קודם, דברים כד4: "לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה..."
• חזרה לקשר רוחני קודם - בעיקר אל ה', דברים ל10: "כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מצותיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"

2. מנוחה ושלוה (מנחם בן סרוק ב"מחברת"):

• ישעיהו ל15: "בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן, בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם ..."
• משלי א32: "כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם, וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם" (פירוט)

3. סטיה מדרך הישר:

• ישעיהו נז17: "בעון בִּצְעוֹ קָצַפְתִּי וְאַכֵּהוּ הַסְתֵּר וְאֶקְצֹף, וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ" (שובב = בניין פיעל מהשורש שוב).
• ירמיהו ב19: "תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ, וּדְעִי וּרְאִי כִּי רַע וָמָר עָזְבֵךְ אֶת ה' אֱלֹהָיִךְ, וְלֹא פַחְדָּתִי אֵלַיִךְ נְאֻם אֲדֹנָי ידוד צְבָאוֹת"
• ירמיהו ג8: "וָאֵרֶא כִּי עַל כָּל אֹדוֹת אֲשֶׁר נִאֲפָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל שִׁלַּחְתִּיהָ, וָאֶתֵּן אֶת סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ; וְלֹא יָרְאָה בֹּגֵדָה יְהוּדָה אֲחוֹתָהּ, וַתֵּלֶךְ וַתִּזֶן גַּם הִיא"
• ירמיהו ה6: "עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר, זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם, נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם, כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף, כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם, עָצְמוּ משבותיהם[מְשׁוּבוֹתֵיהֶם] "
• ירמיהו יד7: "אִם עונינו עָנוּ בָנוּ ה' עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ, כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ לְךָ חָטָאנוּ"

ומעניין שהנביא ירמיהו משתמש במשמעות 1 ובמשמעות 3 זו לצד זו:

• ירמיהו ג22: "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם!..." -
• ירמיהו ח5: "מַדּוּעַ שׁוֹבְבָה הָעָם הַזֶּה יְרוּשָׁלִַם מְשֻׁבָה נִצַּחַת? הֶחֱזִיקוּ בַּתַּרְמִית, מֵאֲנוּ לָשׁוּב!"
  

הקשר בין המשמעויות

חזרה למקום הראוי, מנוחה במקום הנוכחי, וסטיה מהמקום הראוי - שלוש משמעויות שונות לגמרי. האם יש קשר ביניהן?

1. ייתכן שהמשמעות המקורית היא חזרה (משמעות 1). כשאדם חוזר לביתו הוא יכול לנוח ולהירגע (משמעות 2); ואדם שובב, שחוטא שוב ושוב (משמעות 3), גם חוזר מפשעיו שוב ושוב; כמו אדם שאומרים לו שהוא צריך להפסיק לעשן, והוא עונה "אני מפסיק לעשן 40 פעם ביום!".

2. וייתכן שהמשמעות המקורית היא מנוחה (משמעות 2). כדי שאדם יוכל לנוח הוא צריך לחזור למקומו טבעי (משמעות 1); ובמקרים רבים חטאו של האדם (משמעות 3) השובב נובע משלוה מוגזמת, המובילה לשאננות וגאוה:

• ישעיהו מז10: "וַתִּבְטְחִי בְרָעָתֵךְ אָמַרְתְּ אֵין רֹאָנִי, חָכְמָתֵךְ וְדַעְתֵּךְ הִיא שׁוֹבְבָתֶךְ וַתֹּאמְרִי בְלִבֵּךְ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד"
• ירמיהו מט4: "מַה תִּתְהַלְלִי בָּעֲמָקִים זָב עִמְקֵךְ הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה הַבֹּטְחָה בְּאֹצְרֹתֶיהָ מִי יָבוֹא אֵלָי"

או לשעמום ומעשי שטות:

• משלי א32: "כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם, וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם" (פירוט).

"משובה... זו מנוחה שיש בא גנאי, זו שאננות של הבוטחים באדם, השמים בשר זרועם ומן ה' יסור ליבם... זו שלוות בוצעי בצע ועושי שקר, הסבורים שיכולים הם ללכת בשרירות ליבם, כי שלום יהיה להם, כי לא תבוא עליהם רעה... יהירותו של אדם ויהירותו של עם הן משובה" (אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 188).

ומעניין שבערבית השורש "רג'ע" משמעו חזר, ובעברית השורש "רגע" משמעו נח בשלוה! (J.L.Palach, Semantic Notes).

ריפוי משובה

משובה היא דבר שאפשר לרפא:

• ירמיהו ג22: "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם"
• הושע יד5: "אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם, אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ"

מהי המשמעות של ריפוי משובה?

1. לפי הפירוש שובה = חזרה, הכוונה לריפוי התכונה של חזרה שוב ושוב על אותם חטאים - גמילה מהתמכרות. ה' מבטיח לבני ישראל, שאם יחזרו בתשובה, הוא יגמול אותם וירפא את הנטיה הטבעית שלהם לחטוא שוב ושוב.

2. ולפי הפירוש שובה = שאננות, פירש אברהם אהוביה: "משישובו עד ה' אלהיהם ויאמרו אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב, היינו לא נסמוך עוד על עזרת הגויים, ויתוודו ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו, היינו לא נבטח עוד במעשה ידינו, או אז יירפאו ממשובתם, אז יאהבם נדבה" (אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 189);

• אולם, כאשר הנביא מבטיח להם שה' ירפא אותם, הוא למעשה גם מבטיח להם ביטחון ושלוה; אם כך, הוא לא מרפא את משובתם (שאננותם) - הוא רק משנה את הסיבה למשובה!
  

השבת כעס

כמה פסוקים מדברים על השבת כעס, למשל:

• בראשית כז44: "וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ"
• הושע יד5: "אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם, אֹהֲבֵם נְדָבָה, כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ"

1. לפי הפירוש שובה = חזרה, הכוונה שרגש הכעס חוזר לגודלו הטבעי - בכל אדם ישנה מידה של כעס, אך לפעמים הוא גדל וחורג ממקומו, ויש להשיב ולהחזיר אותו למקומו.

2. ולפי הפירוש שובה = מנוחה, הכוונה ברורה יותר - הכעס נח ונרגע.

לא אשיבנו

בדברי עמוס ישנן כמה נבואות פורענות על עמים שונים, הפותחים בנוסחה דומה, למשל:

• עמוס א3: "עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ...".

1. לפי הפירוש שובה = חזרה, ייתכן שהפסוק נאמר בלשון תמיהה: "וכי על פשעים כה חמורים לא אשיב לו גמולו בראשו?!" (רש"י, מצודת דוד); וייתכן שהכוונה "לא אשיב אפי ממנו" (אשר וייזר), או "לא אשיב את הגזרה שגזרתי עליו" (גזניוס-בוהל, קויפמן), "לא אשיב את העונש" (מ' צ' סגל). ואולי הכוונה, שה' לא יחזיר את עם דמשק למעמדו הקודם, כי הוא פשע פשעים שאין עליהם כפרה.

2. לפי הפירוש שובה = מנוחה, הכוונה ברורה יותר - בגלל שלושה פשעי דמשק, ובמיוחד בגלל הפשע הרביעי - החמור יותר, ה' לא ייתן להם לשבת בשלוה בארצם, אלא יביא עליהם צרות שיזעזעו אותם: "הכינוי של אשיבנו בוודאי אינו חוזר אל שם, שלא נזכר לפני כן, אלא אל שם שנזכר, והוא דמשק... את עם דמשק לא אשיב... לא אניחנו, לא אתן לו מנוחה, אלא מלחמה" (אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 191).

שובי מלחמה

בנבואת מיכה נזכר הביטוי שובי מלחמה:

• מיכה ב8: "וְאֶתְמוּל עַמִּי לְאוֹיֵב יְקוֹמֵם, מִמּוּל שַׂלְמָה אֶדֶר תַּפְשִׁטוּן, מֵעֹבְרִים בֶּטַח שׁוּבֵי מִלְחָמָה"

1. לפי הפירוש שובה = חזרה, הכוונה היא שראשי העם מתעללים בחיילים המשוחררים, באנשים המילואים החוזרים מהמלחמה - הם מנצלים את היעדרותם הממושכת כדי לגזול את בתיהם ולגרש את משפחותיהם (בערך כמו שעשו למשפחתו של רס"ן רועי קליין ז"ל).

2. ולפי הפירוש שובה = מנוחה, הכוונה היא שראשי העם מתייחסים לעניים כאל אויבים, כאשר למעשה הם בסך-הכל רוצים לנוח בביתם בשלוה ולא נלחמים באף אחד. וכך יש לפרש את הפסוק: ואת מוּל עמי - את עמי האומלל - לאויב יקומם - ראשי העם נוהגים בהם כבאויב; ממוּל שלמה - מאדם אומלל שאיבד את בגדו - אדר תפשיטון - אתם מפשיטים גם את עורו - מעוברים בטח שובי מלחמה - "הנמצאים בשובה ובמנוחה ולא במלחמה" (אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 196).