למה השלוה לא נמשכת לאורך זמן

מקורות ופירושים נוספים

1. הרב רונן חזיזה ראה בפסוק זה תוכחה לאנשים שרוצים רק חופש ומנוחה: "'אני חייב חופש', 'כן, גם אני ממש חייב לצאת לאיזו חופשה', 'כן, פשוט לשכוח מהכל ולנוח'... היום יותר מתמיד אנשים עייפים, תשושים, והרצון לנוח ולצאת מאחריות וממחויבות הוא דבר מצוי מאד... זוהי טעות איומה ונוראה!! כי כשהנפש לא עושה ולא יוצרת ולא פועלת, הרי שהיא מתנוונת ונהיית עייפה ותשושה. כמו שרואים, שאחרי שינה ארוכה מדי, האדם נהיה יותר עייף, ואילו כשאדם עושה ופועל במרץ הרי שהעייפות בורחת... מנוחה מיותרת הורסת כל חלקה טובה... ומובילה את האדם גם לעבירות..." (חמש דקות תורה ביום, ד' סיון ה'תשס"ט). 

פירוש זה מתאים להקשר: הפסוק נמצא בקטע שמטרתו להוכיח את הפתיים על כך שאינם משקיעים בלימוד חכמה (פירוט). הקטע כולל תוכחות קשות ומאיימות כגון "גם אני באידכם אשחק, אלעג בבוא פחדכם" (פירוט), וייתכן שבפסוק שלנו רוצה הדוברת (החכמה) להסביר מדוע היא נוקטת בלשון כל-כך קשה: "כי משובת פתיים תהרגם..." = הסיבה שאמרתי דברים קשים היא, שכאשר פתיים נמצאים בשלוה ונחת, הדבר עלול להביא למותם, ולכן חשוב לזעזע אותם ולהוציא אותם מהשאננות.

2. אולם, הפסוק הבא מדבר על שלווה בנימה חיובית, משלי א33: "וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח, וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה" (פירוט). לפי זה, מסתבר שמטרת הפסוקים היא להציג את הניגוד בין שני סוגים של שלווה:

• מצד אחד, המשובה של הפתיים, שמתפתים לעסוק במעשי שובבות ושטות במקום ללמוד; והשלווה של הכסילים, השונאים לדעת את המציאות ומעדיפים להתעלם מעובדות שאינן נוחות להם. זו שלווה מדומה, שתתנפץ על סלעי המציאות ותביא אבדן.
• ומצד שני, הביטחון של החכמים, השומעים בקול החכמה, לומדים ומתבוננים במציאות ומתכוננים לכל צרה, ולכן יכולים להיות רגועים ושאננים מפחד רעה.
  

משובת פתיים תהרגם

1. פירשנו שהמילה משובה מקבילה למילה שלוה, ומשמעה שובה, רגיעה ונחת, כמו המילה "שובה" ב ישעיהו ל15: "כִּי כֹה אָמַר ד' ה' קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל ' בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן, בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם'...".

2. אך המילה משובה נזכרה בתנ"ך גם במשמעות של מעשה שובבות וחטא: ירמיהו ג22: "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם...", ירמיהו יד7: "אִם עונינו עָנוּ בָנוּ, ה', עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ, כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ, לְךָ חָטָאנוּ". לפי זה, המשמעות של "משובת פתים תהרגם" היא "ההתנהגות השובבה של הפתיים תגרום למותם".

3. ויש שפירש, שהמילה שובה מציינת הליכה בעיניים עצומות אחרי אנשים אחרים: "יאושו של הפתי מעצמו מוביל אותו להתלות בדבריהם ועצותיהם של אחרים בלבד" (פתיים וכסילים / אורי בירן, נקודת חיבור).

ושלות כסילים תאבדם

1. פירשנו שהחיים השלוים של הכסילים הם שיגרמו להם לאבד את דרכם.

2. ויש שפירשו "הרצון של הכסילים לחיות בשלוה, ולא לטרוח בקיום המצוות, יגרום לאבדנם" (מצודות);

3. ואפשר לפרש את המילה "שלוה" מלשון "שַל", כלומר, שגגה, בארמית "שלוּ" (ע"פ הרב גלוסקינוס,  "קול הלשון"); לפי זה, הפסוק כולו עוסק בעונש על חטאים:

• משובת פתיים תהרגם - הפתיים נענשים רק על חטאים במזיד, שהם עושים מתוך שובבות;
• ושלות כסילים תאבדם - הכסילים נענשים גם על חטאים שהם עושים בשוגג.
  

פתיים - כסילים

1. לפי רוב המפרשים, האזהרה שבפסוק מכוונת לפתיים ולכסילים, שייהרגו ויאבדו כתוצאה מהשלוה והשאננות שלהם. לפי אורי בירן, המושגים "פתי" ו"כסיל" מציינים שני ניגודים, שני קצוות שכל אחד מהם הוא בעייתי: "שלמה המלך מתאר לנו בפסוק זה שני מצבים הפוכים ששניהם מובילים לאבדן: אדם פתי, פתוח לחלוטין, חסר ביקורת ופיקוח עצמי, שריבוי הדברים שהוא מקבל גורם להריגתו; ולעומת זאת אדם כסיל, שכל מה שמקבל הוא מקבל מעצמו, שגם במה שלומד הוא לומד את עצמו, והוא יאבד. הפתי נהרג, מכיוון שכל הרוחות והרעות החולות של העולם שוכנות בו... ואילו הכסיל אובד... כי שום דבר לא פוגע בו או משפיע עליו - הוא נשאר בתוך עצמו עד סופו" (פתיים וכסילים / אורי בירן, נקודת חיבור)

2. אך אפשר גם לפרש שהאזהרה שבפסוק מכוונת לפתיים בלבד (שהרי את הכסילים אין טעם להזהיר, הם לא יקשיבו): "העובדה שהכסילים (= שונאי החכמה) חיים בשלוה ואינם נענשים, תגרום לפתיים ללכת בדרכם ולאבד" (רש"י). הפתיים ייהרגו בגלל השובבות שלהם, ויאבדו בגלל ההשפעה השלילית של הכסילים.

פסוקים דומים וקשורים

ישעיהו הנביא השתמש במילים דומות, ישעיהו ל15: "כִּי כֹה אָמַר ד' ה' קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל ' בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן, בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם' - וְלֹא אָבִיתֶם". הפסוק נמצא בנבואת תוכחה לבני ישראל הכורתים ברית עם מצרים כנגד אשור. ישעיהו טען, שאילו היו בני ישראל שומעים בקול ה', ה' היה מציל אותם מאשור ללא כל צורך במלחמה; אולם הם בחרו לבטוח במצרים כדי לשבת בשלווה, ולכן ישיגו את היפך הביטחון והיפך השלווה.

גם בספר תהלים נאמר, שכדי להינצל מחטא יש להימנע משלוה מוגזמת, תהלים ד5: "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה" (פירוט). משורר תהלים אהב להיות בשלוה, תהלים כג3: "נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב, יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ"; אולם הוא שם לב שהשלוה גרמה לו לבטחון עצמי מופרז, תהלים ל7: "וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי 'בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם'"  (ראו עולת ראי"ה על הפסוק). מה שמוצג בספר תהלים כחוויה אישית של המשורר, מוצג בספר משלי כטענה של החכמה.

רעיון דומה נמצא ב משלי יט15: "עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה, וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב" (פירוט), ומצד שני, ייסורים של אהבה נזכרים ב משלי ג12: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ, וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה" (פירוט).