קוד: ביאור:משלי א22 בתנ"ך
סוג: מבנה2
מאת: אראל
אל:
שלושה יצרים המרחיקים את האדם מדרך הישר נזכרים בדבריהן של המורות החכמות:
משלי א22: "עַד מָתַי, פְּתָיִם, תְּאֵהֲבוּ פֶתִי? וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם? וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת?
"
כפי שפירשנו בפסוקים הקודמים, המורות פונות לנערי-רחוב שנשרו מבית הספר, ומתייחסות לשלושה סוגים של נערים:
אך ניתן לפרש את הפסוק גם כדבריה של מאמנת אישית חכמה, הפונה אל אדם אחד:
עד מתי? = החכמה מתחילה את דבריה בשאלה רטורית, שמטרתה לנער את האדם ולהוציא אותו מהשלוה שלו: "האמנם הכל בסדר אצלך?" "עד מתי תמשיך להתנהג בצורה שלילית הגורמת נזק לך ולסביבה?". בהמשך היא מתייחסת לשלושה כוחות שליליים הפועלים בתוכו, מהשטחי והחיצוני אל העמוק והפנימי:
משלי א23: "תָּשׁוּבוּ לְתוֹכַחְתִּי, הִנֵּה אַבִּיעָה לָכֶם רוּחִי, אוֹדִיעָה דְבָרַי אֶתְכֶם
"
תוכחה
= מתיחת ביקורת על-ידי בירור המציאות;
תשובו לתוכחתי = בשלב ראשון עליכם לשוב מהכסילות ומהשנאה, ולהיות מוכנים לקבל תוכחה; להכיר בכך שאתם לא מושלמים.
הביע
= פתח מעיין נובע;
רוח = כיוון (כמו "ארבע רוחות השמים");
אביעה לכם רוחי = בשלב שני עליכם לשוב מהליצנות ורדיפת ההבלים, ולקבל ממני הנחיה וקריאת כיוון. במקום לרדוף אחרי ליצנות שהיא "הבל ורעות רוח", בואו לשאוב מהמעיין של רוח החכמה.
אודיעה דברי אתכם = בשלב שלישי עליכם לשוב מהפתיות ומהכניעה להשפעת הסביבה, ולפעול מתוך מודעות ודעת.
הגאון מווילנה קישר בין שלושת הטיפוסים הנזכרים בפסוק 22 לבין שלושת היצרים המרחיקים את האדם מן התורה, ופירש בהתאם גם את פסוק 23: "בני אדם המרחקים עצמם מן התורה הוא מחמת שלושה עניינים: א' מחמת שנתפתו ביצרם לילך אחר תאוות העולם הזה... ב' מחמת שחפצים לדבר דברים בטלים... ג' מחמת שתלמודם קשר עליהם ורוצים שתהא התורה באה מעצמה... נגד שלושת הנזכרים לעיל אומר לכל אחד רפואתו: נגד
המתפתים ביצרם... אומר
תשובו לתוכחתי, שרפואתם לשבר תאוותם ויצרם בדברי תוכחה ומוסר... נגד בעלי
לצון ויושבי קרנות... רוחם לא נחה ולא שקטה עד שידברו דברי לצון... לזה אומר...
הנה אביעה לכם רוחי, ואז תהיה לכם, על-ידי רוח הקודש, הנאה גדולה כמעיין הנובע... והנאת רוח הקודש גדולה מרוח הטומאה, מפני שזו היא הנאה אמיתית... נגד הכת השלישית, שהם
הכסילים אשר ישנאו דעת התורה מפני חסרון הבנה, להם אומר
אודיע דברי אתכם, ותראו מתיקותה ותאהבו אותה...
". לפי פירושו, ההקבלה בין הפסוקים היא הקבלה ישרה; לפי דברינו, ההקבלה היא הפוכה (כיאסטית).
יַעַן קָרָאתִי, וַתְּמָאֵנוּ; נָטִיתִי יָדִי, וְאֵין מַקְשִׁיב. וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי; וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם. גַּם אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק; אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם. בְּבֹא כשאוה (כְשׁוֹאָה) פַּחְדְּכֶם, וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה; בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה. אָז יִקְרָאֻנְנִי, וְלֹא אֶעֱנֶה; יְשַׁחֲרֻנְנִי, וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי. תַּחַת כִּי שָׂנְאוּ דָעַת, וְיִרְאַת ה' לֹא בָחָרוּ. לֹא אָבוּ לַעֲצָתִי, נָאֲצוּ כָּל תּוֹכַחְתִּי. וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם, וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ". לא נעים לשמוע איומים, אבל לפעמים זו הדרך היחידה להילחם בפיתויים. ולפעמים גם האיומים הקלים לא עוזרים, וצריך להשתמש באיומים קשים יותר, הקשורים למוות (פסוקים 32-33): "
כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם, וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם. וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח, וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה". העובדה שהפתיים והכסילים חיים בשובה ונחת, ובשלוה, עלולה לגרום להם לרדוף אחרי תענוגות ובילויים, ובסופו של דבר, כשיגיע יום מותם, הם יגלו פתאום שלא הגשימו את מטרתם בחיים, ולא עשו שום דבר חשוב, כך שהשלוה למעשה הרגה אותם (פירושים אחרים). עדיף להכניס את המחשבה הזאת לראש עוד לפני שמגיע יום המוות, כדי לקבל נקודת מבט נכונה יותר על המציאות ומשמעותה.
גם בתלמוד נזכרו דרכים מאד דומות להתמודדות עם יצר הרע, רק שהם למדו אותן מפסוק אחר,
תהלים ד5: "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם, עַל מִשְׁכַּבְכֶם, וְדֹמּוּ סֶלָה
" (פירוט).
לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע (שיעשה מלחמה עם יצר הרע), שנאמר רגזו ואל תחטאו; אם נצחו – מוטב, ואם לאו -
א. יעסוק בתורה, שנאמר אמרו בלבבכם; אם נצחו – מוטב, ואם לאו -
ב. יקרא קריאת שמע, שנאמר על משכבכם; אם נצחו – מוטב, ואם לאו -
ג. יזכור לו יום המיתה, שנאמר ודומו סלה (יום הדומיה הוא יום המות שהוא דומיה עולמית)." (רבי לוי בר חמא בשם רבי שמעון בן לקיש, תלמוד בבלי, ברכות ה.,)
ודיברת בם... בשכבך...", שבה נזכר הגמול על המצוות והעבירות.
עד מתי פתים תאהבו פתי - אלו דור המדבר; ולצים לצון חמדו להם - אלו עדת קורח; וכסילים ישנאו דעת - זו מלכות הרשעה, שלא קיבלה עליה עול מלכות שמים ועול תורה" (מדרש משלי): בני דור המדבר היו פתיים, התפתו והושפעו לרעה מה"ערב רב" ומגורמים נוספים שהסיתו אותם; עדת קורח היו לצים, זלזלו ולעגו למשה ואהרן; ומלכות הרשעה - אולי הכוונה למלכות שומרון, שמלכיה הרשעים שנאו את הנביאים, כמו שכתוב למשל ב הושע ט8: "
צֹפֶה אֶפְרַיִם עִם אֱלֹהָי, נָבִיא פַּח יָקוֹשׁ עַל כָּל דְּרָכָיו, מַשְׂטֵמָה בְּבֵית אֱלֹהָיו".
לפי זה, פירשו שהדובר הוא משה: "תשובו לתוכחתי - אלו ישראל, שהוכיחן משה על מעשה העגל.
הנה אביעה לכם רוחי - בשעה שפירש להם משנה תורה.
אודיעה דבריי אתכם - מלמד שהודיען דקדוקיה ופירושיה של תורה, טומאה וטהרה, איסור והיתר.
"
לעיון נוסף: