קוד: ביאור:שמואל א א5 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
שמואל א א4-5: "וַיְהִי הַיּוֹם, וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה, וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת. וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם, כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב וה' סָגַר רַחְמָהּ
"
אדם האוהב את אשתו ורוצה לשמח אותה, צריך להגיש לה אוכל באופן אישי, לשבת מולה ולאכול עמה פנים אל פנים. כך נהג אלקנה. לאלקנה היו שתי נשים - פנינה וחנה. לפנינה היו ילדים רבים אבל חנה היתה עקרה.
ואלקנה -
נתן לפננה אשתו ולכל בניה ובנותיה מנות = נתן לפנינה ולכל ילדיה את כל המנות שלהם ביחד, שיחלקו ביניהם, אבל -
ולחנה יתן מנה אחת = לחנה הוא הגיש את המנה האחת שלה באופן אישי. בנוסף לכך -
אפים = פנים; ולחנה ייתן מנה אחת אפיים = אלקנה נתן לחנה, יחד עם המנה שלה, גם את הפנים שלו, כלומר ישב מולה פנים אל פנים ואכל יחד עמה. ואת כל זה עשה -
כי את חנה אהב, וה' סגר רחמה = אלקנה אהב את חנה, ורצה לנחם אותה על כך שהיא עקרה, ולכן השתדל לשמח את ליבה כמיטב יכולתו בזמן האוכל.
1. פירשנו
אפיים = הפנים של אלקנה, שישב מול אשתו פנים אל פנים; ודומה לזה פירשו בילקוט שמעוני: "אפים - בסבר פנים יפות
".
2. ויש שפירשו
אפיים = הפנים של חנה, שהיתה אמורה לקבל את המנה שהגיש לה אלקנה בסבר פנים יפות: "מנה אחת - רצה לומר מיוחדת ביופי, ולתוספת ביאור אמר
אפים, רצה לומר הראויה לקבל אותה בסבר פנים יפות
"
(מצודות, ודומה לזה רש"י בשם התרגום).
4. ויש שפירשו אפיים = פי שניים: אלקנה נתן לחנה מנה גדולה פי שניים משנתן לפנינה (כך כנראה פירש אבן שושן בקונקורדנציה, ערך "אף").
אהבה בתנ"ך היא רצון לקבל ולהתקרב, וגם רצון לתת ולהיטיב; האהבה של אלקנה בפסוק זה כוללת את שני הסוגים: הוא רצה בקרבתה של חנה ולכן אכל עמה פנים אל פנים; הוא רצה לתת לה ולשמח אותה ולכן הגיש לה את מנתה באופן אישי.