קוד: לב נמס בספר יהושע בתנ"ך
סוג: כלל_ספר
מאת: אראל
אל:
התקדמותם של בני ישראל בכיבוש ארץ ישראל משתקפת בליבם של הכנענים ושל בני-ישראל:
ידעתי, כי נתן ה' לכם את הארץ; וכי נפלה אימתכם עלינו, וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם. כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם, בצאתכם ממצריים; ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן, לסיחון ולעוג - אשר החרמתם אותם. ונשמע ויימס לבבנו , ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם(ע"ע לב - רוח )
; כי ה' אלוהיכם - הוא אלוהים בשמיים ממעל, ועל הארץ מתחת", כלומר - האנשים הפשוטים איבדו את הכוח הנפשי לפעול ולהילחם, ליבם נמס מפני בני ישראל עוד כשהם היו מהצד השני של הגבול (לב נמס = פחד שמביא לייאוש ).
ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה, וכל מלכי הכנעני אשר על הים, את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עוברם; ויימס לבבם , ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל", כלומר - ליבם של המלכים נמס מאוחר יותר, לאחר שבני ישראל עברו את הגבול ונכנסו לתוך ארץ ישראל המערבית.
ויכו מהם אנשי העיי, כשלושים ושישה איש, וירדפום לפני השער עד השברים, ויכום במורד; ויימס לבב העם , ויהי למים": בני ישראל, שהתרגלו עד עכשיו לנצח את אויביהם ללא כל אבידות, טעמו בפעם הראשונה את טעמה של המפלה, ומרוב הלם - ליבם נמס, והם איבדו את הכוח הנפשי להמשיך במלחמה. גם יהושע התייאש ואמר לפני ה' (ז7) "
ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן" - היה עדיף כבר להישאר בעבר הירדן המזרחי ולוותר על כיבוש הארץ! רק לאחר שה' הורה לו "
קום לך; למה זה אתה נופל על פניך?! חטא ישראל... ולא יוכלו בני ישראל לקום לפני אויביהם - עורף יפנו לפני אויביהם, כי היו לחרם; לא אוסיף להיות עימכם, אם לא תשמידו החרם מקרבכם!" הבין יהושע שהמצב לא אבוד, והתעורר להשמיד את החרם מישראל ולהמשיך בכיבוש הארץ.
ויהי כשמוע כל המלכים אשר בעבר הירדן בהר ובשפילה, ובכול חוף הים הגדול, אל מול, הלבנון--החיתי, והאמורי, הכנעני הפריזי, החיווי והיבוסי. ויתקבצו יחדיו, להילחם עם יהושע ועם ישראל- פה אחד": הם לא התייאשו אלא התקבצו להילחם עם ישראל.
ויהי כשמוע אדוני צדק מלך ירושלים, כי לכד יהושוע את העיי ויחרימה - כאשר עשה ליריחו ולמלכה, כן עשה לעיי ולמלכה; וכי השלימו יושבי גבעון את ישראל, ויהיו בקרבם. וייראו מאוד - כי עיר גדולה גבעון, כאחת ערי הממלכה; וכי היא גדולה מן העיי, וכל אנשיה גיבורים. וישלח אדוני צדק מלך ירושלים, אל הוהם מלך חברון ואל פראם מלך ירמות ואל יפיע מלך לכיש ואל דביר מלך עגלון - לאמור: עלו אליי ועזרוני, ונכה את גבעון: כי השלימה את יהושע ואת בני ישראל": המלכים אמנם יראו ופחדו מאד, אבל ליבם לא נמס - הם לא התייאשו אלא התאחדו כדי להילחם עם בני ישראל (לב נמס = פחד שמביא לייאוש ).
ויבוא אליהם יהושע פתאום , כל הלילה עלה מן הגלגל", ובמלחמת מלכי הצפון - (יהושע יא7) "
ויבוא יהושוע וכל עם המלחמה עימו עליהם, על מי מרום-- פתאום ; וייפלו, בהם"