קוד: ביאור:במדבר לה33 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
שחרור רוצחים פוגע לא רק בנרצח ובמשפחתו, אלא גם מטיל כתם רוחני על הארץ כולה:
במדבר לה33: "וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ, כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ, וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ
"
חנופה היא להגיד על הרע שהוא טוב, להגיד לרשע שהוא צדיק. כשמשחררים רוצחים, המושגים של רע וטוב מתבלבלים, וכבר אי אפשר להגיד לאף אחד שהוא רשע. איך אפשר, למשל, להעניש את הגנב, כאשר הרוצח פטור מעונש? איך אפשר לשים בכלא את מעלימי המס, כאשר הרוצחים משתחררים?
כל הפשעים מתגמדים לעומת רצח. כאשר רוצחים מסתובבים חופשיים, מושגי הצדק ו"שלטון החוק" מאבדים את משמעותם.
הפסוק מגדיר תנאי הכרחי כדי לכפר על הארץ מהכתם שדבק בה: כדי לכפר על הארץ, חייבים להרוג את הרוצח, אסור להשאיר אותו בחיים. כל עוד הרוצח מסתובב חי, רובץ כתם מוסרי על הארץ.
וייתכן שהפסוק מגדיר גם
תנאי מספיק: כדי לכפר על הארץ, מספיק שהרוצח עצמו ימות. אם דמו של הרוצח כבר נשפך, גם אם זה קרה תוך כדי ביצוע הרצח, אין צורך בכפרה נוספת - אין צורך להרוג את בני משפחתו, קרוביו, חבריו או בני עמו של הרוצח.