קוד: הדם יחניף את הארץ בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת, כִּי מוֹת יוּמָת. וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת
הַכֹּהֵן... וְלֹא
תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ, כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ, וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ, כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ".
לֵאמֹר: הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר - הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד? הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא! וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים, וְשׁוֹב אֵלַי
נְאֻם הֲ'?! שְׂאִי
עֵינַיִךְ עַל שְׁפָיִם וּרְאִי, אֵיפֹה לֹא [שֻׁכַּבְּתְּ]? עַל דְּרָכִים יָשַׁבְתְּ לָהֶם כַּעֲרָבִי בַּמִּדְבָּר, וַתַּחֲנִיפִי אֶרֶץ בִּזְנוּתַיִךְ
וּבְרָעָתֵךְ... וְהָיָה מִקֹּל
זְנוּתָהּ וַתֶּחֱנַף אֶת הָאָרֶץ וַתִּנְאַף אֶת הָאֶבֶן וְאֶת הָעֵץ".
וַיִּשְׁפְּכוּ דַּם נָקִי, דָם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן, וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ בַּדָּמִים".
וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ, כִּי עָבְרוּ תוֹרֹת חָלְפוּ חֹק הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם".
חנופה היא להגיד על הרע שהוא טוב, להגיד לרשע שהוא צדיק; לנסות למצוא חן על-ידי ייפוי המציאות. כל הפסוקים מתארים מצבים הגורמים למחיקת ההבדלים שבין רע לטוב, בין רשע לצדיק:
החנפיות בבני אדם הוא הראות אהבה במקום שאינה, וכן הוא בכאן, שמראין שמענישים את הרוצח וכפי האמת אין שם עונש" (אברבנאל על במדבר לה).
2. מפרשים רבים פירשו את השורש
חנף בפסוקים אלה במשמעות שונה מבלשון חז"ל: "לא תחייבון
"
(אונקלוס), "ולא תרשיעו
"
(רש"י),"שורש
חנף ענינו השחתה וקילקול, ותואר
חנף ענינו בלשון מקרא איש נשחת ורע
מעללים, וטעם
לא תחניפו את הארץ כי העברות הגדולות גורמות קילקול באדמת
הגוי החוטא ומביאות על הגוי כולו רעות וצרות, ובפרט הרעב, כמו שאמר
ישעיה
והארץ חנפה תחת יושביה כי עברו תורות חלפו חק,
וירמיה
ותחניפי ארץ
בזנותיך וברעתך וימנעו רביבים ומלקוש לא היה, וקודם לכן אמר
הן ישלח איש
את אשתו והלכה מאיתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנף הארץ
ההיא, כלומר אם יהיו בני אדם מחליפים נשותיהם זה לזה, אז תתקלקל הארץ ההיא
ויבוא עליה רעב. והנה שפיכות דמים היא עברה שאין למעלה ממנה, על כן גם היא
תקלקל את הארץ, וכן אמר המשורר
ויישפכו דם נקי וכו' ותחנף הארץ בדמים — ורק בדורות האחרונים נשתנה שימוש שורש חנף ואמרו יחניף בחלקות...
"
(שד"ל על במדבר לה, ודומה לזה כתבו ב"דעת מקרא" על איוב ח).
אולם, יש מפרשים שניסו לפרש את הפסוקים הללו על-פי המשמעות המקובלת בלשון חז"ל:
3. יש שפירשו "עשות רע בסתר
"
(אבן עזרא על במדבר לה) - משמעות שיכולה להיות משותפת גם לרוצחים וגם לצבועים.
זרע רב תוציא השדה, ומעט תאסוף", "
כי כל חנופה - עשות היפך הנראה והנדמה בעיניים", "
החנף הוא מי שאין תוכו כברו" (רמב"ן על במדבר לה לג, מלבי"ם על במדבר לה). הארץ כביכול נוהגת בצביעות - היא נראית טובה ופוריה, אבל היבול שלה רע ומועט.
5. וייתכן שיש לפרש את הפסוקים העוסקים ברצח וחנופה על-פי הפסוקים המתארים את הרצח הראשון, בראשית ד10-11: "
וַיֹּאמֶר 'מֶה עָשִׂיתָ?! קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה! וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ!'". בכל פעם שאדם נרצח, האדמה כביכול "פותחת את פיה" כדי לבלוע את דמו של הנרצח. האדמה היא כביכול שותפה לרצח - היא מסייעת לרוצח להסתיר את מעשיו. בכך האדמה כביכול נוהגת מנהג של חנופה - היא מנסה למצוא חן בעיני הרוצח בכך שהיא מייפה את המציאות ומסתירה את הרצח. כל רצח גורם לארץ לנהוג בחנופה - כל רצח מחניף את הארץ. הדרך היחידה לכפר על רצח היא לשפוך את דמו של הרוצח ולהחזיר גם אותו לאדמה - כשהאדמה תבלע את דמו של הרוצח, היא תכפר על חטא החנופה שחטאה כשבלעה את דמו של הנרצח.