קוד: ביאור:דברים ד6 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
דברים ד6: "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים, אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ 'רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה'.
"
התורה מייחסת חשיבות למעמדו של עם ישראל בעיני העמים. מה אנחנו צריכים לעשות כדי להיחשב חכמים בעיני העמים?
חכמי התלמוד פירשו שיש לעסוק בעניינים מדעיים, עניינים שהחכמה שבהם גלויה לעין כל, גם לעיני הגויים שאינם מבינים בתורה: "מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות? שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים - איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים? הוי אומר: זה חישוב תקופות ומזלות
"
(ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יוחנן, תלמוד בבלי שבת עה.). מכאן שכל אדם מישראל, ובפרט אדם שומר תורה ומצוות, חייב ללמוד מדעי הטבע (ראו גם:
חטא הניתוק מהטבע).
אולם לפי פשוטו של מקרא, כדי שניחשב חכמים בעיני הגויים יש לקיים את התורה במדוייק, כמו שנאמר בתחילת הפסוק
ושמרתם ועשיתם: "אז, כשלא תשכחו אותם ותעשום על אמתתם, תחשבו חכמים ונבונים; ואם תעוותו אותם מתוך שכחה, תחשבו שוטים
"
(רש"י על פסוק 9). מדוע קיום התורה יגרום לנו להיחשב חכמים?
1.
חוקי התורה מקרבים את ה' אלינו, ובזכותם ה' מקבל את תפילותינו:
דברים ד7: "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים
קְרֹבִים אֵלָיו כה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל
קָרְאֵנוּ אֵלָיו
": "הם תועלת גדולה שאין כמותה, שהשם יהיה קרוב להם בכל קראם אליו, וכן העמים יתבוננו בזה וידעו כי החוקים נעשים בחכמה ובינה לקרבה אל האלהים וייראו מהם
" (רמב"ן). ההערכה של הגויים היא גדולה במיוחד כשהם רואים את
החוקים, שהם המצוות שטעמן אינו ידוע לאדם: מכיוון שאנחנו מקפידים על חוקים שאף אחד לא מבין איך הם פועלים, ובכל זאת הם גורמים לכך שתפילותינו מתקבלות, הדבר מראה שיש לנו חכמה מיוחדת: "בראות העמים שישראל, בעשית
החוקים שאין להם טעם, ידבקו באלהי יתברך, ויהיו קרובים אליו, יגזרו אומר שבלי ספק החוקים ההם, עם היות טעמם נעלם מעיניהם, הנה יש בהם חכמה מופלגת וטעמים גדולים, יורה עליו עוצם התועלת ההוא היוצא מהם
"
(אברבנאל).
2.
משפטי התורה הם
צדיקים (= נותנים לכל אחד את המגיע לו);
דברים ד8: "וּמִי
גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים
צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם
": קל לשמור על חוקים צודקים בחברה קטנה ומשפחתית שבה כולם מכירים את כולם; אבל
בגוי גדול, שיש בו הרבה קבוצות עם אינטרסים שונים, הנטיה הטבעית של כל אחד היא לקחת לעצמו מעבר למה שמגיע לו, על-חשבון הזולת; כשגוי גדול כמו עם ישראל מצליח לשמור על משפטים צודקים, הדבר מראה על חכמה מיוחדת: "והטעם שתיחשבו חכמים בעיני האומות, בשמרכם את חוקי האלהים ואת תורותיו, הוא, שלא היו אז שום גוי במציאות כזה שיהיו לו
חוקים מורים מציאות האל ודרכיו,
ומשפטים צדיקים שאין בם עניין לתועלת הדיין ולא לשכר חזניהם וסופריהם, אבל כל עניינם משפט וצדק
"
(ספורנו).
3. קיום החוקים והמשפטים יוצר חברה מתוקנת שהיא מופת לעמים אחרים: "החוקים והמשפטים בעצמם הם צדיקים, ישרים וטובים בישוב העם והמדינות
"
(רמב"ן).
מדוע בימינו, כשהתורה גלויה לעין כל, לא כל הגויים מתלהבים מתפעלים מהחוקים והמשפטים הצדיקים? התשובה היא, שהתורה בימינו אינה כפי שהיתה אמורה להיות. משל למה הדבר דומה? לצוות נהג ומכונאי שיצאו לדרך במכונית חדשה ומשוכללת לחצות את המדבר הגדול. אחרי ששמו לב שסטו מהמסלול וטעו, החליטו לפרק את המזגן כדי לחסוך משקל ודלק. אחרי שמי הקירור החלו להיחסר, מילאו במקומם נוזלים היוצאים מהגוף ממילא, כדי לחסוך במי שתיה. כשנגמר הדלק, לכדו גמל למשוך את המכונית, והשליכו את המנוע כדי להקל על הגמל. כשהתבלו הצמיגים ויצא האויר, מילאו תחתיו זבל מהגמל. אחרי אלפיים שנות מדבר הגיעו האנשים ליישוב. הכל הריעו להם שעודם בחיים, אבל מהביצועים של האוטו לא ידעו לספר בחים: כי הקרבנות והטהרות נותרו מושלכים במדבר, במקום שמיטה ויובל יש היתר עיסקא ופרוזבול, במקום בית-דין עליון אחד אצל המזבח וסנהדראות בכל העיירות - חבורות חבורות של בוררים בפשרה. גם על הפח כבר לא נשאר זכר מלכת התכלת המקורית. ולכן אין צריך להתפלא, שהרואים מבחוץ איך התורה מתקיימת בישראל, אינם מתפלאים על חכמת החוקים ותבונת המחוקק.
בני אדם רגילים יכולים להתענג על יופיה של יצירה מוסיקלית כשהם שומעים אותה מבוצעת. גאון מוסיקלי יכול לקרוא תוי-נגינה של ארבעה ועשרים קולות יחדיו, ולשמוע באזני רוחו כל כלי מנגן את המנגינה המיוחדת שלו, ואיך הם משתלבים כולם זה בשירו של זה. מי שלמד פעם שיעור נגינה או שניים יכול לפחות לראות מהתוים איפה המנגינה עולה ויורדת, מתי היא מהירה ואיפה איטית. וכן יכול המתבונן בחוקי התורה לדמות לו ציור של קיומם בפועל כמכלול - כל אחד לפי שיעור שכלו ושקידתו ציור יותר או פחות מדויק ומתאים לכוונת המחוקק. והתועלת מההתבוננות הזאת תההיה ההבנה, לא איך לעבור בשילדת הלמבורגיני עוד קילומטר במשיכת גמל של תקנות קהל והוראות שעה, אלא איך להתקין בה שוב מנוע כמו שתיכנן המהנדס הראשון, להפיח אויר בגלגלים ולמלא במיכלים מים חיים ומיץ-אש.
(דוד ויסקוט, "תורת המלכים" ה'תש"ף עמ' 21).