פטור מגיוס לפחדנים

קוד: ביאור:דברים כ8 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

דברים כ8: "וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ: 'מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב - יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ, וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ!'"

כשיוצאים למלחמה, יש לשחרר משירות קרבי את האיש הירא ורך הלבב. למה בדיוק הכוונה? ומה ההבדל בין ירא לבין רך לבב? כמה פירושים:

1. ירא ורך לבב הוא אדם שאינו מסוגל מבחינה נפשית להשתתף בקרב: "הירא ורך הלבב - כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה" (רבי עקיבא, משנה סוטה ח ה).  וה"פטור" מתחלק לשני סוגים:

• הירא - הוא מי שפוחד להיפגע, ורואים עליו שהוא פוחד, "שמע קול קרנות והרתיע, הגפת תריסין והרתיע, צחצוח חרבות ומים שותתין לו על ברכיו - חוזר [מן המלחמה]." (בבלי סוטה מד:). בלשוננו, מדובר בפטור על "סעיף נפשי".
• רך הלבב - הוא מי שחושש לפגוע באחרים בגלל ליבו הרחום, "רבי עקיבא אומר: מי האיש הירא - ודאי. מה תלמוד לומר שוב: ורך הלבב? שאפילו גיבור שבגיבורים וחזק שבחזקים, והיה רחמן - חוזר" (תוספתא סוטה ז כב). בלשוננו, מדובר בפטור על "פציפיזם".

וכן פירשו ב'דעת מקרא':  "הירא - ממכה שיכו בו אחרים, כמו שנאמר: "כי ירא אנכי אותו פן יבוא והכני אם על בנים" (בראשית לב, יא).   ורך הלבב - איסטניס מלהכות את האחרים." (פרופ' א' מירסקי. ודומה לכך פירש אבן-עזרא אבל בסדר הפוך).

2. ירא ורך לבב הוא אדם שאינו בטוח בעצמו מבחינה רוחנית, "הירא ורך הלבב - זה המתירא מן העבירות שבידו" (ר' יוסי הגלילי).  יש לו נקיפות מצפון, והוא עלול לנהוג בהססנות וחוסר-החלטיות ולהשפיע לרעה גם על חבריו.

הקבלות

1. פטור לפחדנים ניתן גם בימי גדעון, שופטים ז3: "וְעַתָּה קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר ' מִי יָרֵא וְחָרֵד -  יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד!'.   וַיָּשָׁב מִן הָעָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים נִשְׁאָרוּ" (פירוט).

2. פטור לפחדנים, ולשאר הפטורים בפרשתנו, ניתן גם בימי החשמונאים, חשמונאים א ג נה: ""ויעבֵר קול במחנה לאמר: מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, או ארש אשה ולא לקחה, או נטע כרם ולא חיללו, או איש אשר ירך לבבו - ילך וישוב לביתו, ככתוב בספר תורת ה'"".

3. הפטור בפסוקנו נדון גם בימינו בהקשר של מתן פטור מגיוס מסיבות מצפוניות. בעת מלחמת שלום הגליל, אדם בשם שיין סירב להתייצב לשירות מילואים בדרום לבנון מתוך התנגדות מצפונית לנוכחות צה"ל בלבנון. הוא עתר לבג"ץ נגד שר הביטחון. השופט מנחם אֵלוֹן התייחס לפסוקנו, אשר לפי חלק מהפירושים נותן פטור למי שחושש מלפגוע באחרים. אולם לבסוף פסק שהפטור בפסוקנו נוגע רק לאדם המתנגד לאלימות באופן כללי - לא לאדם המתנגד למלחמה מסויימת.   יש להבחין בין סרבנות פציפיסטית כללית לכל מלחמה שהיא, לבין סרבנות סלקטיבית פוליטית:  "סרבנותו של העותר דנן היא סרבנות סלקטיבית מובהקת. בפתח עתירתו נאמר, כי לפי השקפתו המצפונית, שהיית צה"ל בלבנון אינה חוקית ואינה עולה בקנה אחד עם מושגים יסודיים של הצדקת פעולות ולחימה..." (מנחם אלון, בג"צ 734/83, שיין נ' שר הביטחון, פ"ד לח(3) 393).  לפיכך העתירה נדחתה.  להרחבה ראו: הפטור מגיוס וסרבנות הגיוס / מנחם אלון, מכללת שערי משפט פרשת שופטים ה'תשס"ב, גליון 87.