ולא ימחה שמו מישראל

קוד: ביאור:דברים כה6 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

דברים כה6: "וְהָיָה, הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת, וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל"

כשאדם נפטר בלי בנים, אחיו צריך לשאת את אלמנתו, והבן הבכור אשר תלד לו האלמנה יקום על שם אחיו המת, וכך לא יימחה (יימחק) שמו של האח המת מישראל.

מה משמעות הביטוי יקום על שם-? ואיך הוא יביא לכך שלא יימחה שמו מישראל?

1. המשמעות הפשוטה היא, שהבן ייקרא על שם האח שנפטר (רשב"ם).

• אולם, בפרשות אחרות הקשורות לייבום, כגון בפרשת ער ואונן, ובמגילת רות, לא ראינו שקראו לבן על-שם האח הנפטר.

2. חכמי המשנה והתלמוד פירשו, שהבן יירש את נחלתו של הנפטר: "יקום על שם אחיו - לנחלה. נאמר כאן שם אחיו, ונאמר להלן על שם אחיהם יקראו בנחלתם. מה שם האמור להלן, לנחלה; אף שם האמור כאן, לנחלה" (ספרי), "יקום על שם אחיו - זה שייבם את אשתו יטול נחלת המת בנכסי אביו" (רש"י), "והיה הבכור אשר תלד - לפי הפשט, הבן הבכור יירש חלק המת... ומפני זה, קרוב היה הדבר שלא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו, כדי שתישאר בלא בנים, והוא (עם שאר אחיו אם יש לו אחים) יהיה היורש ובניו אחריו, ולכך קנסה אותו התורה בביזיון, שיהיה הוא וצאצאיו נקראים בית חלוץ הנעל" (שד"ל), "וִיהֵי בּוּכְרָא דְתוֹלִיד יְקוּם בְּאַחְסַנְתָּא עַל שׁוּם אָחוֹי שְׁכִיבָא, וְלָא יִתְמְחֵי שְׁמֵיהּ מִיִּשְרָאֵל" (תרגום ירושלמי).

פירוש זה מסתמך על פסוקים דומים:

• הפסוק הנוסף (היחיד) שבו נזכר הביטוי "על שם אח-", בראשית מח6: "וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ, עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם".
• גם חלוקת הנחלות הראשונה של ארץ ישראל קשורה לשם, במדבר כו53: "לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה, בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת" (פירוט).

3. ויש שפירשו, שהכוונה למצוות פריה ורביה: "וְלא-יִמָּחֶה שְׁמו מִיִּשְׂרָאֵל. שֶׁיִּהְיֶה הַוָּלָד נֶחֱשָׁב אֵצֶל ה' יִתְעַלֶּה קִיּוּם פְּרִיָּה וּרְבִיָּה לַמֵּת, שֶׁהֲרֵי נולַד עַל-יְדֵי קִדּוּשָׁיו שֶׁל מֵת, וְאֵין הַיָּבָם צָרִיךְ לְקַדְּשָׁהּ קִדּוּשִׁין אֲחֵרִים. וְזֶה מָאַס אונֵן בְּשִׂנְאָתו אֶת אָחִיו, וּבִזָּה, וְקָצַף הָאֵל יִתְבָּרַךְ עָלָיו קֶצֶף" (ספורנו). פירוש זה מסתמך על סיפור דומה, שבו נזכר ייבום אבל לא נזכר שם: 

• בראשית לח8-9: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן: בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ, וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ. וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע, וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו": "יָדַע שֶׁלּא יִהְיֶה הוּא לְבַדּו הַזּוכֶה בְּכָל אותָהּ הַמִּצְוָה, שֶׁהֲרֵי בְּקִדּוּשֵׁי אָחִיו יְקַיֵּם הַזֶּרַע, וְנִמְצָא שֶׁאָחִיו זוכֶה בְּמִקְצָתָהּ. לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו. שֶׁלּא יִזְכֶּה אָחִיו עַל יָדו שֶׁיֻּשַּׂג הַתַּכְלִית הַמְּכֻוָּן בְּקִדּוּשָׁיו." (ספורנו).

4. ויש שפירשו, שהכוונה לקיום ממשי של האח המת בבנה של אלמנתו: "הכתוב הזה, על דרך האמת, הבטחה, והנה הוא כפשוטו" (רמב"ן) - הפסוק מבטיח, שהאח ימשיך להתקיים, דרך הבן שייוולד: "הענין סוד גדול מסודות התורה בתולדת האדם, ונכר הוא לעיני רואים אשר נתן להם השם עינים לראות ואזנים לשמוע. והיו החכמים הקדמונים קודם התורה יודעים כי יש תועלת גדולה ביבום האח..." (רמב"ן על בראשית לח ח). הכוונה להמשכיות של הגֵנים (ראו: מצוות גנטיות), או המשכיות של הנשמה: "והאי איהו רזא דגלגול" (זוהר במדבר פינחס רטו ב).