קוד: זהו בור האמור בתורה בתנ"ך
סוג: פירוש
מאת: אראל
אל:
וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר, אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר, וְלֹא יְכַסֶּנּוּ, וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר: בַּעַל הבּוֹר יְשַׁלֵּם, כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו, וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ"
מי אחראי לנזקים - מי שיצר את המפגע, או מי שהמפגע שייך לו?
בתלמוד בבלי, בבא קמא מט:-נ., נחלקו התנאים רבי ישמעאל ורבי עקיבא, באיזה מקרה מדובר בפסוק:
החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים - חייב, וזהו בור האמור בתורה - דברי רבי ישמעאל" ("
וכל שכן אם חפר ברשות הרבים ופתחו לרשות הרבים" - רש"י);
רבי עקיבא אומר: הפקיר רשותו ולא הפקיר בורו - זהו בור האמור בתורה"
בבור ברשות הרבים - כולי עלמא לא פליגי דמיחייב" (גם רבי עקיבא מסכים שבור ברשות הרבים חייב), "
לא נחלקו אלא בבור ברשותו" (המחלוקת היא רק לגבי בור ברשות היחיד).
וכי יפתח איש בור, או כי יכרה איש בר, ולא יכסנו"; על כך כולם מסכימים.
הפקיר רשותו ולא הפקיר בורו" (רש"י)- הוא מרשה לאנשים להיכנס לשטחו, אך הרכוש בשטח זה עדיין שייך לו. לדעת רבי עקיבא, מכיוון שהוא מרשה לאנשים להיכנס לשטחו, מוטלת עליו האחריות לטפל בנזקים שנמצאים שם, כמו שנאמר בהמשך "
בעל הבור ישלם" - והוא הרי בעל הבור; ולדעת רבי ישמעאל, מכיוון שזה שטחו הפרטי, למרות שמוטלת עליו אחריות מוסרית למנוע נזקים (ככתוב "
ועשית מעקה לגגך" - ראו בור ומעקה), אין הוא חייב לשלם על הנזקים, ומי שזה מפריע לו - שלא ייכנס: "
כי אפקרנא לך רשותי - לאו לאחיובי אנא בהזיקא אפקרתיה" (רש"י).
בבור ברשות היחיד כולי עלמא לא פליגי דמחייב" (גם רבי ישמעאל מסכים שבור ברשות היחיד חייב), "
כי פליגי, בבור ברשות הרבים" (המחלוקת היא רק לגבי בור ברשות הרבים).
בעל הבור ישלם"; על כך כולם מסכימים.
וכי יפתח איש בור, או כי יכרה איש בר, ולא יכסנו"; ולדעת רבי עקיבא, אף אחד לא חייב: "
'ממונו שהזיק' – חייב, משום דקרינן ביה 'בעל הבור'; אבל ברשות הרבים - דלאו ממונו הוא - פטור" (רש"י).
נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק אחד במים, או שלקה בחרסית – חייב";
רבי יהודה אומר: במתכוין – חייב, באינו מתכוין – פטור"
בתרתי פליגי" - שתי מחלוקות יש בין התנאים: "
פליגי (כשהזיק הכד) בשעת נפילה, ופליגי (כשהוזק בחרסים) לאחר נפילה":
פליגי בשעת נפילה ב'נתקל פושע'": במקרה שהכד הזיק תוך כדי הנפילה, המחלוקת היא, האם האדם אחראי לנזקים שגרם בתאונה, כאשר התאונה נגרמה שלא באשמתו (מחלוקת הראויה לדיון נפרד);
פליגי לאחר נפילה ב'מפקיר נזקיו'": במקרה שאדם נפגע משברי הכד שנשארו על הקרקע לאחר הנפילה, המחלוקת היא, האם האדם אחראי לנזקים שהוא גרם להם, גם אם גורמי הנזק אינם באחריותו: לפי הדעה הראשונה, מי שיצר את הנזק אחראי לפנות אותו, גם אם הוא אינו ברשותו - גם אם הוא הפקיר את הנזק (כדעת רבי ישמעאל, על-פי פירושו של רב יוסף); ולפי הדעה השניה, רק מי שהנזק שייך לו אחראי (כדעת רבי עקיבא, על-פי פירושו של רב יוסף), ולכן "
במתכוון[לזכות בחרסים]
חייב, באינו מתכוון[לזכות בחרסים, כלומר מפקיר אותם]
- פטור".
החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים, או ברשות הרבים ופתחו לרשות היחיד, ברשות היחיד ופתחו לרשות היחיד אחר- חייב", כלומר, האחריות מוטלת גם על מי שיצר את התקלה וגם מי שהתקלה שייכת לו, גם אם התקלה ברשות הרבים וגם אם היא ברשות היחיד.