קוד: ביאור:שמות יב7 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
שמות יב7: "וְלָקְחוּ מִן הַדָּם, וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף; עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם
".
ואחרי שתשחטו את השה,
קחו מהדם שלו, ושימו אותו
על שתי המזוזות (העמודים שמצדי הפתח)
ועל המשקוף (הקרש שמעל הפתח);
על כל
הבתים שיאכלו בהם את השה.
---
מזוזה בלשון ימינו היא קלף שמצמידים לעמוד שליד פתח הבית, אבל בלשון המקרא
העמוד עצמו נקרא
מזוזה.
עמוד זה נקרא בלשון ימינו "משקוף", אבל בלשון המקרא
משקוף הוא רק הקרש העליון של הפתח, והוא נקרא כך כי הוא
משקיף על הפתח מלמעלה למטה
(רשב"ם. וראו גם
משקוף בויקיפדיה).
מה טעם המצוה לתת דם על המזוזות והמשקוף?
1. לפי התורה, בכל פעם שמקריבים בהמה יש לתת חלק מדמה על המזבח, כמו למשל ב
ויקרא ד7: "וְנָתַן הַכֹּהֵן
מִן הַדָּם עַל קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד
". הדם מסמל את נפש הבהמה, והנפש שייכת לה', ולכן באופן סמלי יש לתת את דמה לה' דרך המזבח. לבני-ישראל במצרים עדיין לא היה מזבח, ולכן פתח הבית שלהם שימש כמעין מזבח, "נמצינו למדין: שלשה מזבחות היו להם במצרים - המשקוף ושתי המזוזות. ר' ישמעאל אומר, ארבעה היו - הסף והמשקוף ושתי המזוזות
" (מכילתא).
2. בפסוקים הבאים נראה, שהדם על הבתים היה גם אות לאמונה של בני ישראל בה' ולהתנתקות שלהם מהתרבות המצרית,
שמות יב13: "וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם; וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם
" (פירוט).
בימינו אין מצוה לשים דם על המזוזות; במקום זה, יש מצוה לכתוב את דברי-התורה על המזוזות,
דברים ו9: "וּכְתַבְתָּם עַל
מזזות בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ
",
דברים יא20: "וּכְתַבְתָּם עַל
מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ
". במקום הדם, המייצג את ההתנתקות ממצרים - יש דברי-תורה, המייצגים את האמונה בה'. להסבר נרחב ראו
הרב יעקב מדן, "בנה ביתך", דף קשר 119 ה'תשמ"ח.