קוד: ביאור:שמות יב16 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
שמות יב16: "וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם; אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם
".
וביום הראשון של חג המצות
תקראו (תכריזו ותציינו) את
קדושת היום,
וביום השביעי גם-כן
יהיה לכם מקרא קודש,
כל מלאכה לא ייעשה בהם;
רק דבר-מאכל הנועד
לאכילה בחג
לכל נפש (אדם או בהמה), רק
אותו בלבד מותר לכם
לעשות (לייצר) בחג.
בפסוק הקודם נאמר שיש לחגוג ולאכול מצות שבעה ימים החל מיום היציאה ממצרים. בפסוק הזה נאמר שהיום הראשון והשביעי מיוחדים:
ברור מה מיוחד ביום הראשון - זה יום יציאת מצרים. אבל מה מיוחד ביום השביעי? - בשלב זה אנחנו עדיין לא יודעים, אבל בפרשה הבאה - אם נספור נכון את הימים - נגלה ש"היום השביעי הוא יום טביעת פרעה
"
(אבן עזרא).
המילה
נפש
מציינת יצור חי - אדם או בהמה. לכן הביטוי
אשר ייאכל לכל נפש מתייחס לכל דבר המיועד לאכילה - בין אם ע"י אדם או ע"י בהמה (רש"י ע"פ בבלי ביצה כח. ו
רמב"ן חולק).
בפסוק שלנו נאמר שאסור לעשות כל מלאכה, פרט להכנת "אוכל נפש". בספר ויקרא המצוה מתוארת במילים אחרות,
ויקרא כג7: "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל
מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ
";
ויקרא כג8: "וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לה' שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ, כָּל
מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ
". מכאן, שהביטוי
מלאכת עבודה מציין מלאכה
שאינה מיועדת להכנת אוכל נפש.
אותו ביטוי
מלאכת עבודה נזכר בספר ויקרא גם לגבי חגים אחרים - חג הסוכות, חג השבועות, ויום התרועה; ומכאן שגם בהם מותר להכין אוכל נפש ואסור לעשות מלאכות אחרות. מצד שני, בעניין שבת ויום הכיפורים נאמר רק
כל מלאכה (ולא מלאכת עבודה), ומכאן שבהם אסור להכין אפילו אוכל נפש.
לדיון נוסף על איסורי מלאכה בשבת וחג, ראו
רמב"ן ו
מכילתא על פסוקנו וכן על ויקרא כג7.