קוד: ביאור:שמות כא22 בתנ"ך
סוג: טעם
מאת: אראל
אל:
שמות כא22: "וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים, וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה, וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן; עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה, וְנָתַן בִּפְלִלִים
".
שמות כא23: "וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה, וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נֶפֶשׁ
".
הפלה = רצח. האמנם? האם עֲבָּר במעי אמו נחשב כבר לאדם חי, שאסור להרגו, כפי שאסור להרוג אדם בוגר? הפסוקים שלנו הם המקור העיקרי לנושא זה בתורה. הפרשה מתארת מריבה שבה נפגעת אישה הרה, ומבחינה בין שני מקרים:
לא יהיה אסון (פסוק 22),
אסון יהיה (פסוק 23).
אסון הוא נזק או מוות בטרם עת (ראו בראשית מב4, מב38, מד29). על איזה אסון בדיוק מדובר?
1. על-פי חז"ל, המילה
אסון מתייחסת רק למותה של האישה. בשני המקרים המתוארים בפסוק העוברים יוצאים כשהם מתים; ההבדל בין המקרים הוא, שבמקרה הראשון האישה לא נפגעה, ובמקרה השני האישה נפגעה. אם האישה לא נפגעה - המכה צריך לשלם פיצויים כספיים בלבד, על כך שגרם למותם של העוברים:
"
לא יהיה אסון
- באשה.
ענוש יענש
- בולדות.
אתה אומר כן, או אינו אלא אסון בולדות וענוש באשה? תלמוד לומר
ואם אסון יהיה
הא מה תלמוד לומר ולא יהיה אסון - באשה, ענוש יענש - בולדות. או לא יהיה אסון לא באשה ולא בולדות? אלא אם אמרת כן, אף צריך ליתן שכר דמי חיה! הא מה תלמוד לומר ולא יהיה אסון - באשה, ענוש יענש - בולדות
" "
(מכילתא על הפסוק).
לפי פירוש זה, קשה להבין מדוע רבנים בימינו טוענים שהפלה היא כמו רצח - הרי, לפי הלכה זו, מותם של עוברים הוא עניין כספי בלבד.
אך בפירוש זה ישנן כמה בעיות:
ולא יהיה אסון" אינו מתאים למצב שבו העוברים מתו.
ולא תמות האישה".
כאשר ישית עליו בעל האישה" (ייתכן שהאישה היתה בהריון מאיש אחר לפני שהתחתנה, כך שאבי הילדים הוא לא בעל האישה). לדברי חז"ל במכילתא, וע"פ ההיגיון, דמי הפיצויים עבור הילדים אכן מגיעים לאביהם של הילדים; ומכיוון שהפסוק אינו מזכיר את אבי הילדים, ניתן להסיק מכאן שהפיצויים שבפסוק אינם פיצויים עבור הילדים.
2. לכן לענ"ד המילה
אסון מתייחסת למוות כלשהו, של האישה או של הילדים; "ויצאו ילדיה
" הכוונה שהם יוצאים כשהם חיים!
חכמי המכילתא דחו פירוש זה בטענה "אם אמרת כן, אף צריך ליתן שכר דמי חיה!
", כלומר - אם הילדים יוצאים כשהם חיים, אז אין צורך לחייב את המכה לשלם פיצויים לבעל, אלא להיפך - צריך לחייב את הבעל לשלם למכה משכורת שמשלמים לחיה (=מיילדת). אך יש לזכור, שבנות ישראל בזמן התורה היו "חיות", כלומר המיילדות של עצמן (שמות א19: "כִּי חָיוֹת הֵנָּה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ
"); הן לא היו זקוקות למיילדת. המכה צריך לשלם פיצויים על כך שבייש את האישה, וגרם לה ללדת באמצע הרחוב. הפיצויים הם "כאשר ישית עליו בעל האישה
", כי גם הבעל מתבייש בכך שאשתו יולדת באמצע הרחוב, ואין זה משנה אם הוא אבי הילדים או לא.
פירוש זה משתלב יפה עם הפרשות שלפני ואחרי פרשה זו - המלמדות על
חמשת סוגי הפיצויים שצריך לשלם אדם שמכה את חברו, ביניהם גם פיצוי על בושה. הפירוש משתלב יפה גם עם
הפרשה המקבילה בספר דברים, המתארת מקרה הפוך - אישה המביישת איש בזמן מריבה, בכך שהיא מחזיקה במבושיו.
לעיון נוסף:
ההפלה במקרא ובמשפט / דניאל סינקלר -> מכללת שערי משפט גיליון 195.