אם חכמת - חכמת לך, ולצת - לבדך תשא

קוד: ביאור:משלי ט12 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ט    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   סיכום 
ט12 אִם חָכַמְתָּ - חָכַמְתָּ לָּךְ, וְלַצְתָּ - לְבַדְּךָ תִשָּׂא.'

 סגולות

"אם אתה לומד ונעשה חכם יותר, אתה חכם לטובתך ולעצמך בלבד - אתה לא 'עושה טובה' לאף אחד; אף אחד לא יוכל לקחת את זה ממך;

ואם אתה מתלוצץ ומזלזל בלימודים, אתה לבדך תישא בתוצאות - אתה לא 'מעניש' אף אחד; ולא תוכל להאשים אף אחד בתוצאות השליליות".

 מצודות

'- אם חכמת - החכמה תהיה לך לתועלת;   ואם תתלוצץ באנשים - אתה לבדך תשא עונש.'


 עצות

אחת התכונות האנושיות שנמצאת בנו, כנראה, כבר מימי הילדות, היא תכונת ה"דווקא": אם מישהו שאנחנו לא מחבבים במיוחד אומר לנו לעשות משהו, אנחנו "דווקא" נעשה הפוך. מצד שני, אם החבר'ה שאנחנו אוהבים עושים משהו, אנחנו נרצה לעשות כמותם גם אם מדובר במעשה שטות. ספר משלי מנסה ללמד אותנו להשתחרר מהגישה הזאת ולחשוב בהגיון:

אם חכמת - חכמת לך: כאשר אתה לומד חכמה, גם כאשר אתה לומד מאחרים או לומד עם אחרים, אתה לא עושה טובה לאף אחד אחר, אלא רק לעצמך. 

החכמה היא ההשקעה הבטוחה ביותר: גם אדם שיש לו הרבה כסף, לא יכול להיות בטוח שייהנה ממנו - ייתכן שהוא ייגנב או יישרף, או שיצטרך להוציא את כולו על טיפול רפואי יקר. אבל אם למדת חכמה, החכמה תועיל לך, אף אחד לא יוכל לקחת אותה ממך.

ומצד שני:

ולצת - לבדך תשא: כאשר אתה מתלוצץ, לועג ומזלזל בחכמה שמנסים ללמד אותך, אתה לא "מעניש" אף אחד ולא גורם נזק לאף אחד אחר, אלא רק לעצמך. גם אם היו אנשים נוספים שהשתתפו איתך בליצנות, בסופו של דבר כל אחד ואחד יישא לבדו בתוצאות של מעשיו הרעים, ולא יוכל להאשים את החֶבר'ה.

אם התלוצצת, לעגת וזלזלת בלימודים, וכתוצאה מכך גורשת מבית הספר והפסדת את ההזדמנות ללמוד (ראו גרש לץ), לבדך תשא בתוצאות השליליות של מעשיך - לא תוכל "לגנוב" את החכמה מאחרים. 

הפסוק מבהיל בעוצמתו: האחריות למעשיי מוטלת עליי ועליי בלבד - אין אשמים! "אם חכמת - חכמת לך! ולצת - לבדך תשא!".

"משל לאדם שהזמין את חברו למסעדה, וביקש מהמלצר להביא מעדנים מיוחדים, ושתיה יקרה מאד. הם ישבו ואכלו, האורח היה בטוח שבסוף יהיה בסדר, ועניין התשלום יסודר. אולם, בסוף הסעודה, המזמין קם לשירותים, ומשם מצא את הדרך החוצה... האורח קם על רגליו ורצה ללכת, אך בדלת חיכה לו בעל המסעדה ודרש את התשלום. הוא ניסה לגמגם, ולהסביר, אבל שום דבר לא עזר. הוא היה צריך לשלם עד הפרוטה האחרונה. כך זה אחרי מאה ועשרים. כאן בעולם הזה יש חברים, וחיוכים, ועליי ועליך, אבל בחשבון הנצחי: אם חכמת - חכמת לך! ולצת - לבדך תישא!" (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, כ"א אלול ה'תשס"ט).

 הקבלות

ישנם מקורות רבים נוספים המדגישים את האחריות של האדם לתוצאות מעשיו, למשל  הושע י12-13: "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה, קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד; נִירוּ לָכֶם נִיר, וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת ה', עַד יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק לָכֶם. חֲרַשְׁתֶּם רֶשַׁע, עַוְלָתָה קְצַרְתֶּם, אֲכַלְתֶּם פְּרִי כָחַשׁ; כִּי בָטַחְתָּ בְדַרְכְּךָ, בְּרֹב גִּבּוֹרֶיךָ" (פירוט), וכן משלי ה17: "יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ, וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ" (פירוט).

הפסוק שלנו מוסיף שלושה הדגשים:

1. אין טעם לעשות מעשי שטות "דווקא" כדי לפגוע במי שמלמד אותנו חכמה, כי כשאנחנו עושים מעשה חכם אנחנו מועילים רק לעצמנו, וכשאנחנו עושים מעשה שטות אנחנו פוגעים רק בעצמנו. פירוש זה משתלב בקטע, המלמד איך לאהוב ביקורת.

רעיון זה, שנאמר כאן לאדם הפרטי, נאמר בנבואת ירמיהו לכלל עם ישראל, באופן חריף יותר, ירמיהו ז19: "הַאֹתִי הֵם מַכְעִסִים, נְאֻם ה'? הֲלוֹא אֹתָם, לְמַעַן בֹּשֶׁת פְּנֵיהֶם". היינו חושבים שהחטאים שלנו מכעיסים את ה', במיוחד כשנכתב רבות כי חורה אפו, אך למעשה אם חורה אפו זה רק כמו אב לבנים, ואנו עושים רעה רק לעצמנו  (חגי הופר).

2. אין טעם לעשות מעשי שטות כדי להתחבר ולהתקרב לאנשים שמלמדים אותנו לעשות שטויות, כי כשאנחנו עושים מעשי שטות, בסופו של דבר רק אנחנו נישא בתוצאות השליליות של מעשינו, ולא נוכל להאשים את החֶברה; וכשאנחנו עושים מעשי חכמה, רק אנחנו ניהנה מהתוצאות החיוביות של מעשינו, גם אם למדנו את המעשים האלה מחברינו.

3. ההשקעה הטובה ביותר היא החכמה, כי זו ההשקעה היחידה שנשארת איתנו תמיד: כשאנחנו לומדים חכמה, היא נשארת שלנו ואי אפשר לגנוב אותה מאיתנו; וכשאנחנו מזלזלים בחכמה, אנחנו נשארים טיפשים ואיננו יכולים לגנוב את החכמה מאחרים. וכך גם במשלי טז16 : "קְנֹה חָכְמָה מַה טּוֹב מֵחָרוּץ, וּקְנוֹת בִּינָה נִבְחָר מִכָּסֶף" (פירוט).

 דקויות

הפסוק מכוון לנערים, שנוטים לעשות "דווקא" להיפך ממה שאומרים להם המורים וההורים, ולחקות את החבר'ה הצעירים.

אם חכמת - חכמת לך: כאשר אתה לומד חכמה, גם כאשר אתה לומד מאחרים או לומד עם אחרים, אתה לא עושה טובה לאף אחד אחר, אלא רק לעצמך. ומצד שני:

ולצת - לבדך תשא: כאשר אתה מתלוצץ, לועג ומזלזל בחכמה שמנסים ללמד אותך, אתה לא "מעניש" אף אחד ולא גורם נזק לאף אחד אחר, אלא רק לעצמך. גם אם היו אנשים נוספים שהשתתפו איתך בליצנות, בסופו של דבר כל אחד ואחד יישא לבדו בתוצאות של מעשיו הרעים, ולא יוכל להאשים את החֶבר'ה.

 פרק ט    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות