ייסורי הביקורת קשים, אבל הם חיוניים לחיים

מאת: אראל

→טו 9— משלי טו 10 — טו 11←

משלי טו10 : "מוּסָר רָע לְעֹזֵב אֹרַח, שׂוֹנֵא תוֹכַחַת יָמוּת."

 סגולות

מוסר (ביקורת) הוא רע (כואב וקשה) לאדם שעזב את אורח (דרך) הישר;   אולם למרות זאת כדאי לו לקבל ביקורת, כי שונא תוכחת - ימות.

 מצודות

יסורים רעים מוכנים לעוזב אורח הנכון והראוי;   ושונא תוכחת ימות.


 דקויות

פסוקים רבים בספר משלי מלמדים שיש לאהוב ביקורת; אולם הפסוק שלנו קיצוני - שונא תוכחת ימות - עד כדי כך?!

1. "מי שעוזב דרך ה', צריך ליסרו במוסר רע וקשה, כדי שיוסר;   ומי ששונא תוכחת ימות ברעתו, כי לא ישוב ממנה" (רלב"ג), כלומר - מי ששונא תוכחת, לא יזכה לחוות את חוויית השינוי והשיפור, אלא יישאר רע עד יום מותו;

2. "ואשר לא יתעורר לקול המוכיחים - יוכפל עונו, כי הזהירוהו והקשה את לבו ולא נזהר... כי העובר עברה, תתקפהו התאוה והיצר השיאו, ויתכן כי נפשו מרה לו על אשר לא עצר כח מפני יצרו, ואולי יכסוף לתוכחת ויקוה למוסר. אבל שונא התוכחת כבר נואש מנפשו, ושנאת התוכחת תהיה לו לעדה כי הוא שונא דברי השם יתברך" (ר' יונה גירונדי, שערי תשובה ב י-יא).

 לעיון נוסף

המאמר המקורי

מוסר = מתיחת ביקורת על-ידי ייסורים וצרות;   הוכחה = תוכחה = מתיחת ביקורת על-ידי בירור המציאות.   ראו גם מוסר - תוכחה.

פסוקים רבים בספר משלי מלמדים שיש לאהוב ביקורת; אולם הפסוק שלנו קיצוני - שונא תוכחת ימות - עד כדי כך?!

" מוסר רע לעוזב אורח - יסורים קשים מוכנים לעובר אורח של הקב"ה" (רש"י).

"(משלי טו י): "מוסר", (משלי טו יא): "שאול" - שנים דבקים. "אבדון" - בעבור שהוא אובד ממראה ומדעת בני אדם. "מוסר רע" - כלומר המוסר בדבר, רע הוא לעוזב אורח המצות, שלא יחפוץ בו. "ושונא תוכחת" - פתאום "ימות". והשם, שהשאול והאבדון גלויים נגדו, הוא בוחן המחשבות ולבות בני אדם, העוזב אורח מוסר ושונא התוכחת, והוא יתן שכרם, שימיתם בלא עתם, וירדו אליהם." (אבן עזרא).

"ואשר לא יתעורר לקול המוכיחים יוכפל עונו, כי הזהירוהו והקשה את לבו ולא נזהר, כמו שנאמר (משלי יז) "תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה. אך מרי יבקש רע ומלאך אכזרי ישולח בו". פירוש, האיש הרע לא יכנע לקול המוכיחים אך יבקש להמרות. ותחת כי לא נחת מדברי המלאך המוכיח, מלאך אכזרי ישולח בו, מדה כנגד מדה. כי המוכיחים נקראו מלאכים, שנאמר (דברי הימים ב' ל"ו) "ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו".

ועוד אמר שלמה ע"ה מוסר רע לעוזב אורח, שונא תוכחת ימות... כי העובר עברה תתקפהו התאוה והיצר השיאו, ויתכן כי נפשו מרה לו על אשר לא עצר כח מפני יצרו, ואולי יכסוף לתוכחת ויקוה למוסר. אבל שונא התוכחת כבר נואש מנפשו, ושנאת התוכחת תהיה לו לעדה כי הוא שונא דברי השי"ת." (שערי תשובה ב י-יא).

"יש מוסר טוב ומוסר רע:   מוסר הטוב מפחידו בעונש העתיד לבא על הרשעים ובזה מיסר כחות נפשו בל יצאו מן הדרך הטוב מפחדו על העתיד,    והמוסר הרע הוא שמביא עליו יסורים קשים ומרים, וזה יעשה ה' לעוזב ארח, מי שכבר הלך באורח החכמה ועוזב ושנה ופירש, מיסרו ביסורים קשים, ואם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו או יתלה בביטול תורה.   וע"י המוסר רע יהיה לו תוכחת, היינו שמתוכחים עמו ומראים לו ע"פ השכל איך שילם לו ה' כפעלו, ושלא ישוב עוד לכסלה, ואם יאהב תוכחת ישוב ויתרפא מיסוריו, ואם הוא שונא תוכחת - ימות ע"י המוסר הרע:" (מלבי"ם).

" מוסר הוא יסורין, כלומר, שה' יתברך מביא יסורים מכוערים למי שהולך באורח, והוא דרך קטן ודחוק, דהיינו שסיגף נפשו, ואחר כך מעצמו עזב אותו האורח, ומפני זה שולח ה' יסורים עליו, על שעוזב מעצמו מוסר טוב.    שונא תוכחת ימות - "תוכחת" הוא בדיבור ובנפש, לכן אמר "ימות"; ו"מוסר" הוא במעשה ובגוף, ולכן אמר "מוסר רע", שהם ייסורי הגוף" (הגאון מווילנה).

" מוסר רע - יסורים רעים מוכנים לעוזב אורח הנכונה והראוי" (מצודות).

"יש מוסר טוב ומוסר רע: מוסר טוב הוא הבא מן האוהב, ומוסר רע הוא הבא מן השונא. ואין אוהב כמו השם יתברך, ואין שונא כמו הסטרא-אחרא. ולכן עוזב אורח, שהקלקול שלו גדול מאד, לפיכך המוסר שלו בא מן הס"א, וזה הטעם שהוא מוסר רע, כי אכזרית היא ואינה מרחמת. ואעפ"י כן, אם חוזר בו על-ידי מוסר רע, המרחם העליון יצילנו מידו, וזוכה לדבקותו הקדוש כבתחילה. אבל אם שונא את התוכחת, ואינו חושש על תיקונו, גם מלמעלה אינם חוששים עליו, ומניחים אותו בידיה של הס"א, שהיא צד המוות, שתשלוט בו כרצונה, וזהו שאמר: שונא תוכחת - ימות" (רמ"ד וואלי, פירוש שני).

→טו 9— משלי טו 10 — טו 11←

תגובות