עוכר ביתו בוצע בצע, ושונא מתנות יחיה

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק טו    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   סיכום 
טו27 עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע, וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה.

 סגולות

הבוצע בצע ולוקח את רכוש הזולת בלי רשותו, עוכר (מקלקל ומשחית) את ביתו, רכושו ומשפחתו;   אולם השונא לקבל את רכוש הזולת גם ברשותו, כמתנות, יחיה חיים עצמאיים ושלווים.

 מצודות

הבוצע בצע (גוזל הון) להרבות לו, ישחית ביתו, כי בא זה ואיבד את זה;   אבל השונא אף מתנות, כי יישען בה', אז המקום יתן לו עוד חיים, מה שאין ביד אדם לתת.


 עצות

1. "חייל, בוא תיקח דיסק במתנה", אמר לי איש נחמד ליד תחנת הרכבת. ניגשתי ובחרתי דיסק, והאיש הגיש לי טופס ואמר "רק תחתום כאן לאישור שקיבלת את המתנה". רגע לפני שחתמתי, הסתכלתי על מה אני חותם, וראיתי שמדובר בטופס הרשאה לחיוב חשבון בנק... מובן שלא חתמתי. זמן קצר לאחר מכן שמעתי שהחברה החתימה אנשים רבים על הוראת קבע, גבתה מהם כספים רבים ששווים פי מאה מערכה של אותה "מתנה", ונעלמה בלי להשאיר עקבות.

2. "אתם מוזמנים לארוחת ערב יוקרתית בחינם", אמרו המודעות. באותה ארוחת ערב, הועברה מצגת שיווקית ששיכנעה את אותם אנשים לקנות דירת נופש, בסכום גבוה פי מאה מערכה של ארוחת ערב במסעדה. הקונים נתקעו עם דירת נופש שאין להם מה לעשות איתה, עם הסכם שמחייב אותם לשלם "דמי החזקה" גבוהים לכל החיים.

בוצעי הבצע ממציאים בכל יום דרכים חדשות לעכור את ביתם, רכושם ומשפחתם של אנשים תמימים, ע"י הצעת מתנות מתוחכמות ומפתות. אז בפעם הבאה שמישהו מציע לכם מתנה, זכרו:

עוכר ביתו בוצע בצע = הלוקח רכוש שאינו שייך לו, עלול ליפול למלכודת שתפגע בביתו, ברכושו ובמשפחתו;   ושונא מתנות יחיה = מי שאינו מוכן לקבל מתנות, יחיה חיים בטוחים ויינצל ממלכודות.

מימוש עצמי

3. לעקרון שונא מתנות יחיה ישנה גם משמעות רוחנית.    הרכוש הוא אחד הרמזים שה' נותן לאדם כדי לכוון אותו לתפקידו בחיים. על-פי השקפת היהדות, ה' נותן לאדם בדיוק את הרכוש שהוא צריך כדי לממש את תפקידו בחיים - לא פחות ולא יותר. מכאן, מי שנמנע מלקחת רכוש ששייך לו (למשל משום שהוא מתעצל לעבוד או מתעצל לתבוע את המגיע לו בדין), ייתכן שיחסר לו רכוש הדרוש לו למילוי תפקידו; מצד שני, מי שלוקח רכוש שאינו שייך לו, גם הוא עלול "לפספס" ולהגיע למקום לא נכון בחיים, למשל, אם יהיה לו יותר מדי כסף הוא עלול לקנות דירה יקרה במקום שאינו מתאים לו וכך לא יממש את עצמו כראוי:

עוכר ביתו בוצע בצע = הלוקח רכוש שאינו שייך לו, עלול להגיע למקום-מגורים שאינו מתאים לו, ולפגוע גם בשאר הרכוש שלו ובמשפחתו;     שונא מתנות = מי שאינו מוכן לקבל רכוש מהזולת, אפילו כשזה נעשה בהסכמת הזולת, בדרך של מתנה, יממש את חייו ואישיותו בצורה הטובה ביותר, כי הוא משתמש רק ברכוש שה' נתן לו לצורך כך, לא פחות ולא יותר.

 הקבלות

מה צריך לעשות אדם שמציעים לו מתנה?

1. אם הנותן הוא אדם רחוק, שאין לו קשרי ידידות איתנו, אפשר פשוט לסרב לקבל את המתנה.  כך עשה אברם, שסירב לקבל מתנות ממלך סדום, בראשית יד23: "'אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ, וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם'" (פירוט). כך עשה גם אלישע, שסירב לקבל מתנות מנעמן שר-צבא ארם, מלכים ב ה16: "וַיֹּאמֶר 'חַי ה' אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם אֶקָּח' וַיִּפְצַר בּוֹ לָקַחַת וַיְמָאֵן". 

2. אך אם הנותן אדם קרוב, הסירוב עלול לפגוע בו ובקשרי-הידידות בינינו!  פתרון אפשרי הוא לקבל את המתנה אבל לתת מיד משהו בחזרה.  כך עשה יעקב אבינו, בראשית כח20-22: "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר 'אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ - וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, וְהָיָה ה' לִי לֵאֶלֹהִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹקִים, וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" (פירוט), כלומר: אם ה' ייתן לי מתנות, אני מייד אתן לו משהו בתמורה; לא בגלל שה' צריך זאת, אלא בגלל שאני, יעקב, צריך לתת ולא רק לקבל (בזמנם המעשר לא היה חובה - זו היתה יוזמה פרטית של יעקב).   כך עשה גם אלישע לאחר שאשה שונמית אירחה אותו בביתה, מלכים ב ד13: "וַיֹּאמֶר לוֹ 'אֱמָר נָא אֵלֶיהָ, הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת, מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ? הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא?' וַתֹּאמֶר 'בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת'".    וכך עושים גם בפורים, אסתר ט22: "וּמִשִלֹח מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים" (פירוט): לאנשים שיש להם, שולחים מנות ומקבלים מנות בתמורה; רק לאביונים, שאין להם מה להחזיר, נותנים מתנות.

3. פתרון נוסף הוא להשתמש במתנה לצרכי ציבור, כמו שעשה אלישע כשמישהו הביא לו תרומה של מזון, מלכים ב ד42: "וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה, וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ; וַיֹּאמֶר 'תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ'".

4. בתלמוד מסופר על כמה מחכמי ישראל שקיימו פסוק זה כפשוטו:

"שאל רבי עקיבא את רבי נחוניא הגדול: במה הארכת ימים?... אמר ליה: מימי לא קבלתי מתנות, ולא עמדתי על מדותי, וותרן בממוני הייתי. לא קבלתי מתנות - כי הא: דרבי אלעזר, כי הוו משדרי ליה מתנות מבי נשיאה - לא הוה שקיל; כי הוה מזמני ליה - לא הוה אזיל; אמר להו: לא ניחא לכו דאחיה, דכתיב שׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה. רבי זירא, כי הוו משדרי ליה מבי נשיאה - לא הוה שקיל; כי הוה מזמני ליה – אזיל, אמר: אתייקורי דמתייקרי בי [הם מתכבדים בי, ולא אני מקבל מהם]" (בבלי מגילה כח.);

"אי בעי במתנה – נישקליה. רב גידל לא נחית לה, דכתיב ושונא מתנות יחיה" (בבלי קידושין נט א);

"תנו רבנן: הוא כנס שלש מאות גרבי יין מברורי המדות, וחבריו כנסו שלש מאות גרבי שמן ממצוי המדות, והביאום לפני הגזברים לירושלים, אמרו להם: אי אתם זקוקים לכך (הואיל ומתחלה לא נתכונתם לגזול, שהלקוחות מוחלין)! אמרו להם: אף אנו אין רצוננו בכך (ליהנות משל אחרים)!" (בבלי ביצה כט).

4. בתקופות מסויימות, שנאת המתנות היתה כל כך מקובלת בעם ישראל, עד שהיא שימשה גם בסיס לפסיקת הלכה: "מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל? - משום דאמר ליה: אי בדמי - לית לי דמי למיתן לך; במתנה לא ניחא לי, דכתיב ושונא מתנות יחיה" (בבלי בבא בתרא יג ב);   אך בתקופות אחרות,  "משרבו מקבלי מתנות - נתמעטו הימים ונתקצרו השנים, דכתיב ושונא מתנות יחיה" (בבלי סוטה מז ב).

5. אם, למרות הכל, החלטתם לקבל מתנות - יש לוודא שהנותן נותן אותה בשמחה, משלי כג6-7: "אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל תתאו[תִּתְאָיו] לְמַטְעַמֹּתָיו; כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא אֱכֹל וּשְׁתֵה יֹאמַר לָךְ וְלִבּוֹ בַּל עִמָּךְ" (פירוט).

שונא מתנות מה' יחיה

עד כאן פירשנו, כמו רוב המפרשים, שהפסוק מתייחס למתנה מאדם לאדם. אך הפסוק מדבר על מתנות באופן כללי, ולכן ניתן לפרש אותן גם על מתנות שהאדם מקבל מה':

- מתנות בעולם הזה - כל הרכוש, הכישרונות והידע שיש לאדם הם בעצם מתנות שהוא קיבל מה', והשונא מתנות משתדל להשתמש בכל הדברים שקיבל כדי לעשות את רצון ה' וכביכול לתת לה' "תמורה", כך שלמעשה זו כבר לא מתנה. אדם הנוהג כך, מקבל חיוּת רוחנית כי הוא נמצא בזרימה בלתי פוסקת של שפע שמגיע אליו ויוצא ממנו. כל עוד אנחנו שומרים את המתנות לעצמנו בלבד, אנחנו מלאים ולא יכולים לקבל עוד; ברגע שאנחנו מעבירים אותן הלאה, אנחנו נפתחים לקבל שפע חדש, וזוכים לחיות.

- מתנות בעולם הבא - ישנם אנשים שרוצים כבר להגיע לעולם הבא, עולם הדבקות הרוחנית בה'; אך אדם השונא מתנות מעדיף להגיע לעולם הבא רק לאחר שקיים מצוות בעולם הזה, כדי שהעולם הבא יהיה עבורו שכר על עבודה שעשה, ולא מתנת-חינם; ולכן שונא מתנות יישאר לחיות בעולם הזה עד שיסיים את תפקידו (ע"פ גליה. וראו גם במאמרה "שונא מתנות יחיה" כעיקרון בעבודת הנפש ובעבודת ה').

מדיניות כלכלית

בנוסף למשמעות הפסוק עבור האדם הפרטי, הפסוק גם מותח ביקורת על הדעות הכלכליות המקובלות בשמאל ובימין:

  • עוכר ביתו בוצע בצע - בניגוד לקפיטליזם, הטוען שאם כל אדם ינהג לפי שיקולים אנוכיים וירדוף בצע כאוות נפשו, המשק יתקדם.
  • ושונא מתנות יחיה - בניגוד לסוציאליזם, הטוען שהמדינה צריכה לתת מתנות לאזרחים - קיצבאות וסובסידיות.
לתורה ישנה מדיניות כלכלית ייחודית שאינה נמצאת לא בשמאל ולא בימין: מותר לאנשים לצבור הון כאוות נפשם, פרט לדבר אחד - קרקע. בעולם של התורה אי אפשר לצבור קרקעות לנצח, כי הקונה חייב להחזיר את הקרקע למוכר בשנת היובל. כך מובטח שלכל אדם יהיה מקום לבנות בו את ביתו.

 דקויות

עוכר ביתו בוצע בצע

עוכר הוא מקלקל ומשחית;   בית הוא מקום מגורים, וגם משל לרכוש ולמשפחה;    בוצע בצע הוא הדואג רק להגדיל את הרווחים האישיים שלו, גם כשזה בא על חשבון רכוש הזולת.    מי עוכר את מי? ארבעה פירושים:

1. פשט: האיש הבוצע בצע, עוכר את בית עצמו. אדם העוסק ברדיפה אחר רכושם של אחרים, בסופו של דבר יפסיד גם את הרכוש שלו (כך פירשו רוב המפרשים).

2. רמז: האיש הבוצע בצע, עוכר את ביתם של אחרים. הוא מחפש דרכים מתוחכמות לקחת את רכושם, ואף נותן להם מתנות כדי לפתות אותם ולגזול מהם.   כך למשל, אנשים ברחוב מציעים לעוברים ושבים לקבל "מתנה", ואז מחתימים אותם על "אישור שקיבלת את המתנה", שהוא למעשה הוראת קבע לתשלום סכומי כסף גדולים פי מאה מערך המתנה... השונא מתנות יינצל מפיתויים אלה ויחיה חיים רגועים.

3. דרש: האיש העוכר את ביתו ואינו עובד לפרנסתו, עלול להיות בוצע בצע: "על-ידי שמבזבז את שלו, סוף בא לאותה מידה להיות בוצע בצע, כי מבקש לימודו ואינו מוצא וגונב וגוזל, וגם הולך אחר המתנות... וחייו אינם חיים" (רמ"ד ואלי). ולכן עדיף להיות שונא מתנות ולהתפרנס מיגיע כפיים.

4. סוד: הבית הוא העוכר, הבית מקלקל ומשחית את בוצע-הבצע שגר בו.    כך גם בחבקוק ב9-11: "הוֹי בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע לְבֵיתוֹ... כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה": כשאדם מכניס רכוש גזול לביתו, הבית כביכול מתקומם ופוגע ביושביו. וכן במשלי א19: "כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע, אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח": הבֶצַע לוקח את נפשו של הגזלן (פירוט).

שונא מתנות יחיה

ברור שבצע (גזל) הוא רע, אבל מה רע במתנות שאחרים נותנים לנו מרצונם החופשי?   ניתן לפרש בהקבלה לארבעת הפירושים למעלה:

1. שנאת המתנות היא סייג לשנאת הגזל.  מי שמתרגל להשתמש אך ורק ברכוש שלו, שהוא עבד וטרח כדי להשיג אותו, ואינו מוכן להשתמש ברכוש הזולת אפילו במתנה, בוודאי לא יגיע גם לרדיפת-בצע (רש"י).

שנאת המתנות גורמת לאדם להיות ישר ואמיתי: "איזהו שונא מתנות יחיה? זה הרואה טרפה לעצמו" (רב חסדא, חולין מד ב), "כשנולד ספק טרפות בבהמתו, ונראה בו טעם לאיסור וטעם להיתר, ואינו חס עליה ואוסרה... ודאי שונא מתנות אחרים הוא, שאף על שלו אינו חומד להכריע להיתר" (רש"י).

2. קבלת מתנות גורמת למקבל להרגיש שהוא חייב טובה לנותן; לפי זה, יחיה = יחיה חיים עצמאיים; כשאדם שונא מתנות, הוא לא חייב טובה לאף אחד.

רעיון זה נבדק במחקרים פסיכולוגיים ונקרא ""התנגדות פסיכולוגית": התחושה השלילית של מקבל עזרה,שאינו יכול להשיב לעוזר כגמולו ולעמוד בעקרון ההדדיות" (האוניברסיטה הפתוחה, "פסיכולוגיה חברתית", כרך ג', עמ' 225), אשר "הוא מניע את מקבל העזרה להשיג שליטה במצב ולשמור על חופש הפעולה שלו" (שם עמ' 219). יש לציין, כי עוד נמצא ש"אנשים בעלי הערכה עצמית גבוהה נוטים לבקש עזרה פחות מאנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה" (עמ' 218) (ע"פ חגי הופר, "שונא מתנות יחיה" בראי הפסיכולוגיה).

ועוד: מתנה היא, במקרים רבים, פיתוי שנועד ללכוד את המקבל ולהוציא ממנו כספים רבים במרמה (ראו סעיף 2 למעלה).

ועוד: בחלק גדול מהמתנות יש יסוד של שוחד: "שיש דיינים שאינם כל כך רשעים לבקש שוחד בפיהם כדי להצדיק רשע, אבל אם יתנו להם מתנות - יקבלום, וגם זה איסור גמור... ולכן, השלמים הקדמונים היו אומרים אל מביא מתנות: "אני פסול לך לדין", כי היו רוצים להתקיים באור החיים - ושונא מתנות יחיה" (רמ"ד וואלי). במקרים רבים, כשמישהו נותן לנו מתנה תמימה-לכאורה, הוא מצפה לקבל מאיתנו תמורה שעלולה להפוך את המתנה לשוחד, ולכן ראוי לכל אדם שיש לו תפקיד ציבורי כלשהו לשנוא כל מתנה שהיא.

פתגם אנגלי אומר "no free lunch": שום דבר לא באמת בחינם. עדיף לקנות דברים במחיר מלא שהוא גלוי וידוע מראש, מאשר לקבל אותם ב"חינם" ואז לשלם את המחיר הנסתר שאינו ידוע מראש.

3. קבלת מתנות מעוררת במקבל ציפיה לקבל מתנות נוספות, אך המתנות תלויות ברצונו של הזולת, והאדם המצפה למתנות עלול להתאכזב: "מחמת שהוא מצפה תמיד למתנה, אם לא יתנו לו, אפילו פעם אחת, יושב בצער" (הגר"א). לפי זה יחיה = יזכה לשמחת-חיים שאינה תלויה בזולת; כשאדם שונא מתנות, שמחת החיים שלו תלויה רק במעשיו שלו ולא ברצונם הטוב של אחרים, "כי המצפה למתנות זולתו - חייו אינם חיים" (רמ"ד ואלי).

4. המתנות פוגעות בחלוקת הרכוש הטבעית וכך מרחיקות את האדם מהמקום הראוי לו בחיים.   הרכוש הוא אחד הרמזים שה' נותן לאדם כדי לכוון אותו לתפקידו בחיים. על-פי השקפת היהדות, ה' נותן לאדם בדיוק את הרכוש שהוא צריך כדי לממש את תפקידו בחיים - לא פחות ולא יותר. מי שלוקח רכוש שאינו שייך לו עלול לפספס את תפקידו.   למשל, אם יהיה לו יותר מדי כסף הוא עלול לקנות דירה יקרה במקום שאינו מתאים לו וכך לא יממש את עצמו כראוי.   עוכר ביתו בוצע בצע = הלוקח רכוש שאינו שייך לו, עלול להגיע למקום-מגורים שאינו מתאים לו, ולפגוע גם בשאר הרכוש שלו ובמשפחתו;     שונא מתנות = מי שאינו מוכן לקבל רכוש מהזולת, אפילו כשזה נעשה בהסכמת הזולת, בדרך של מתנה, יממש את חייו ואישיותו בצורה הטובה ביותר, כי הוא משתמש רק ברכוש שה' נתן לו לצורך כך, לא פחות ולא יותר.

ועוד: שנאת המתנות מעידה על בטחון בה': "השונא אף מתנות, כי יישען בה', אז המקום ייתן לו עוד חיים, מה שאין ביד אדם לתת" (מצודת דוד). לפי פירושים אלה, המילה יחיה מתפרשת כפשוטה - יזכה לחיים ארוכים, כמו במשלי כח16: "שנאי[שֹׂנֵא] בֶצַע יַאֲרִיךְ יָמִים".

 פרק טו    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות