פירוש שד"ל על בראשית פרק כא

קוד: שד"ל בראשית כא בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד

אל: מימון: אראל סגל

חומש בראשית – פרק כא'

[ב] ותהר ותלד : שניהם נקשרים למילת לאברהם, כמו (למטה ל"ח כ"ה ) לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, ולפיכך ותהר בטעם משרת ולא נכתב ותהר שרה ותלד לאברהם (כמו ותהר בלהה ותלד ליעקב גן, למטה ל' ה' ) שלא לתת פתחון לליצני הדור לומר מאבימלך נתעברה שרה.

[ג] הנולד לו : שנולד לו לשון עבר, כי הלמד בפתח, והה"א במקום אשר, כמו הבאה מצרימה שבעים (למטה מ"ו כ"ז ), ההלכוא אתו (יהושע י' כ"ד).

[ה] בהולד לו את : כשהיולדת ילדה לו את יצחק, וכן למטה ביום הגמל את יצחק. הנפעל בא להוראת נושא סתמי, על דרך יתן את הארץ. (במדבר ל"ב ה' ) וחבריו רבים.

[ו] יצחק לי : למה שאירע לי, ואיננו ללעג, אעפ"י שנמצא ואתה ה' תשחק למן (תהלים נ"ט ט' ) ואחרים, אלא (כפירוש רשב"ם) צחוק של תמהון, שאדם צוחק כשרואה או שומע דבר זר ורחוק מנוהג שבעולם, ושאין בו רע ונזק אלא הנאה ותועלת למי שאירע לו, וכן בתרגום המכונה ליונתן בן עוזיאל יתמה עלי. ואנקלוס תירגם לשון חדוה, והכורם פי' ל' לעג, שיאמרו שהוא אסופי. ונ"ל כי לא עלה על דעתה שיכחישו הענין, כי לא לבד ילדה אך גם היניקה את הנולד, וזה היה דבר נראה ומתפרסם ונמשך ימים רבים, ולפיכך אמרה מיד מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה, והיא שהיתה רואה שדיה מלאים חלב, לא היתה יכולה להעלות על דעתה שיאמרו שלא ילדה, ואף אם אולי עלה בלבה, שבתחילת המחשבה יטילו ספק בדבר, מכל מקום ידעה כי אחר מעט יכירו האמת בשמעם שהיא מיניקה, ואיך ייתכן שתאמר צחוק עשה לי אלהים כל השומע ילעג לי ולא יאמין, מאחר שהיא יודעת כי הלעג ההוא לא יימשך?

[ז] מי מלל : לזאת יצחק כל השומע, כי לא היה אדם שיעלה על לבו לומר לאברהם כי שרה תיניק בנים, רק דרך נס היה הדבר, וכטעם גם לא שמעת גם לא ידעת גם מאז לא פתחה אזנך (ישעיה מ"ח ח' ). ואנקלוס הוציא הכתוב מפשוטו לצורך ההמון, ונפתו אחריו המפרשים, ומליצה זאת היא דרך שיר,   בביאור בנתיבות השלום בא: נראה לי שהוא כדמיון שירה קטנה ששרה שרה על הנס הנפלא הזה כאשר שרה חנה אחר שפקדה ה' לתת לה בן, ולכן המאמר הזה מחולק למאמרים קצרים בעלי ג' תיבות, גם באה בו מילת "מלל" שמקורו מן הארמית תרגומו של "דבר" ולא נמצא השורש הזה בכל ספורי המעשים אשר בתנ"ך, אבל נמצא ממנו הרבה במליצות שירי לה"ק, ולכן באה ג"כ מילת "היניקה" עבר במקום עתיד כאשר הוא נהוג בשירים.

[ח] ויגמל : נ"ל מענין גמר, וכן בתרגום: ואיתחסילי, לשון חסל, שענינו גמר וסוף, ותלמידי מוהר"ר אברהם גריגו אומר בי כן כל לשון גמול נגזר מן גמר, במו שילם שענינו גמל ונתן שכר, והוא מן ותשלם כל המלאכה (מ"א ז' נא) שענינו גמר וסוף; וכן מצאנו לאל גומר עלי (תהלים נ"ז ג') כי גמל עלי (שם י"ג ו'), וכן ויגמול שקדים (במדבר י"ז כ"ג ) ענין גמירה, ובלשון ערבית כמל עגינו גמירה.

[ט] מצחק : לועג על שמחתם, כאומר: מהר ימותו אברהם ושרה בטרם יגדל יצחק, ואני אהיה אדון הבית ואירש את הכול. ואולי היה זה אחר זמן ולא ביום המשתה; ותלמידי יצחק קלינעבערג מוסיף כי גם מדברי רש"י (מן המדרש) (ב"ר נ"ג ט"ו) שהיה ישמעאל מריב עם יצחק משמע, שלא היה זה ביום הגמל את יצחק אלא אחר שגדל מעט והיה מבין דברי ישמעאל המריב עמו על הירושה.

[י] כי לא יירש וגו' : עיין "בכורי העתים" תקפ"ז עמוד 190.

[יא] וירע: מן ירע (כמו נפשו ירעה לו, ישעיה ט"ו ד'), כמו וירד וישב, ומפני העי"ן נשתנה הסגול לפתח, כמו וידע. על אותות: אולי כמו על ידי, וקרוב לוה בתלמוד "איידי" עיקרו על ידי.

[יב] כי ביצחק יקרא לך זרע : בו יהיה לך זרע שיהיה שמו נקרא ועומד לעד, על דרך ויקרא שמו בישראל (רות ד' י"ד), ועתה (תרכ"א) נ"ל יהיה לך זרע שיהיה נקרא על שמך ויירש ברכתך.

[יד] ואת הילד : לא על שכמה אלא עמה. ותלך ותתע : לפיכך ויבלו המים מן החמת, שאילו הלכו דרך ישר היה מספיק להם חמת המים שנתן לה אברהם עד המלון (רשב"ם).

[טו] השיחים : עיין למעלה ב' ה' .

[טז] מנגד : מרחוק, כמו לך מנגד לאיש כסיל (משלי י"ד ז'), אוהבי ורעי מנגד נגעי יעמודו וקרובי מרחוק עמדו (תהלים ל"ח י"ב). כמטחוי קשת : אולי המילה משורש מתח, והטעם כנטיית הקשת, כלו' כשיעור מקום הליכת החץ כשמותחים ודורכים הקשת, ומצינו בקשת מליצה זרה קרובה לזאת, רומי קשת, (תהלים ע"ה ט'), ענין השלכה, ואין משליכים הקשת אלא החיצים. או כפירוש רש"י לשון ירייה, כמו הטיח דברים כלפי מעלה (ברכות ל"א ע"ב). ולשני הפירושים האלה מטחוי הוא שם דבר, ולדעת ר' יונה הוא פועל וענינו כמו שמרחיקים מושכי הקשת. ולכל הפנים לא נתרחקה הרבה באופן שלא תראהו כלל, רק נתרחקה כשיעור שלא תראה מיתתו.

[יז] באשר הוא שם : במקום שהוא עומד, שם הזמין לו ישועתו (הרמב"ן ), ולפיכך כתוב אל קול, ולא את קול, כי יישמע אל קול" ענינו עשה בקשתו.

[יט] ויפקח אלהים את עיניה : לשון זה מורה שגם קודם לכן היה שם הבאר (כדעת דון יצחק), ואין ראיה נגד זה ממליצת וישמע אלהים את קול הנער, שנראה שנעשה לו נס, כי אמנם פקיחת עיני הגר ושליחת המלאך אליה הוא הנס. וגם נ"ל כי השיחים שהיו שם הם ראיה שהיו שם מים, גם כי אולי באותה שעה היו המים מעטים ולא ראתה אותם.

[כ] קשת : ענינו קשת, כמו קשתותיו דרוכות (ישעיה ה' כ"ח), והיה משפט."רבה" להינקד צרי ולהיות סמוך, כמו רומי קשת (תהלים ע"ח ט'). רבה : ענינו כענין שורש רבב, וימררוהו ורבו (בראשית מ"ט כ"ג ; רשב"ם), וגם בענין ריבוי מצאנו שורש רבה ושורש רבב (ראב"ע).

[כג] הנה : המילה הזאת אינה נאמרת בענין ישיבה במקום אלא להליכה ולתנועה, כמו ישובו הנה (בראשית ט"ו ט"ז ), והורדתם את אבי הנה (שם מ"ה י"ג ), שלחתם אותי הנה (שם מ"ה ה' ), הנה אנשים באו הנה הלילה (יהושע ב' ב'), מי פתי יסור הנה (משלי ט' ד'), כי טוב אמר-לך עלה הנה (שם כ"ה ז'), ונראה שכאן המילה לזירוז, כאילו אמר: בוא הנה; ותלמידי איגל מפרש במובן השבעה לי על הדבר הזה שאומר אליך. אם תשקר לי: נ"ל כי שקר נופל על כפיית הטובה, ובהפך ונתתם לי אות אמת (יהושע ב' י"ב ), ענין החזקת טובה, וזה טעם חסד ואמת (למטה מ"ז כ"ט ) חסד חינם, ואמת לתשלום מה שקיבלת ממני, וטעם המליצה הזאת כי מי שהוא כפוי טובה כאילו הוא כופר בטובה שקיבל, והנה הוא משקר. ופירושי מוכרע ממה שאחר זה כחסד אשר עשיתי עמך וגו'. ולניני ולנכדי : אבימלך לא היה יכול לידע כי ה' יהיה גם עם זרע אברהם לדורות עולם, לפי' לא ביקש מאברהם אלא על בנו ועל בן בנו שהיו בימיו. אבל חז"ל שידעו כי ה' כרת ברית עולם לאברהם ולזרעו היה קשה בעיניהם, למה לא ביקש על זרעו עד עולם, לפיכך אמרו (בראשית רבא נ"ד ב') עד כאן (ולא יותר) רתמי האב על הבן (ואין האב תושש למה שיארע לצאצאיו הרחוקים). והיום ב' אלול תרכ"א נ"ל מחשבת אבימלך שאין כח באב להכריח בשבועתו את צאצאיו, לפיכך לא ביקש מאברהם שיישבע לו לדורות עולם, אלא שלא יזיק לבנו ולבן בנו, שאולי ימלכו בימי אברהם.

[כד] אנכי אשבע : אני מוכן להישבע, שלא ארע לך ולזרעך, כי מעולם לא הרעותי לך ולא היה בלבי להרע לך, אבל בהפך יש לי תרעומת עליך, כי עבדיה גזלו באר שחפרו עבדי.

[כז] ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך : לכרות ברית כמו שהיה המנהג בימיהם (רלב"ג), וזה מלבד שבע הכבשות הנזכרות אח"כ (דון יצחק). וכריתת הברית האמורה כאן היא השבועה הנזכרת למטה (פ' ל"א).

[ל] כי : לכך הצבתי אותן לבדן, כי את שבע כבשות תקח מידי וגו' לערה: לשון נקבה מן עד, כמו ועדה המצבה (רש"י ), ועקר הוראת המילה זכרון, מן "עהד" בסורי שענינו זכר, והכוונה כי כל זמן שתזכור את היום הזה שכרתנו ברית יחדו, תזכור ג"כ שנתתי לך שבע כבשות, ומתוך כך תזכור שדיברתי לך על אודות הבאר אשר חפרתי ועבדיך גזלו אותה ממני.

[לב] וישובו אל ארץ פלשתים : נ"ל, כי גם באר שבע היתה מארץ פלשתים, וכמו שאומר אח"כ ויגר אברהם בארץ   פלשתים ימים רבים, ואמר "וישובו" כי היתה בקצה ארצם והם חזרו בפנימיות ארצם לעיר הממלכה.

[לג] אשל : טמאריסקו, עיין רד"ק בשורשים.