קוד: שד"ל בראשית מז בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד
אל: מימון: אראל סגל
[ב] מקצה
: המ"ם לשימוש, והראיה ולמקצה השמים ועד קצה השמים (דברים ד' ל"ב ), מקצה הארץ ועד קצה הארץ (שם י"ג ח'
וכ"ה ס"ד ) כי קודם עד תבוא מ"ם משמשת, וכאן הכוונה מהם, מתוכם, מביניהם, חמישה מביניהם; וכן ולקחו עם הארץ איש אחד מקציהם (יחזקאל ל"ג ב' ) מתוכם, מביניהם, ואעפ"י שמילת מקצה עיקרה מן קצה, נהפכה לשמש כאילו היא שם על חלק הדבר, וכן בלשון חכמים מקצת, כגון מקצת היום ככולו (פסחים ד" ע"א).
[ר] לגור בארץ באנו בי אין מרעה
: ולא נוכל להתפרנס על ידי מלאכתנו שהיא מלאכת המרעה, לפיכך באנו לכאן לראות אם נמצא פרנסה באיזה אופן שיהיה, על דרך ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב (רות א' א').
[ה] באו אליך
: יוסף אמר באו מארץ כנען והנם בארץ גשן, ולא אמר באו אלי, כאילו אינם צריכים לו, ופרעה אמר באו אליך, כדי שתעזרם, ועיין דון יצחק.
[ו] ושמתם שרי מקנה על אשר לי
: אמר ראב"ע על הסוסים והפרדים, ועל פי מה שאביא למטה (שמות א' ח' ) בשם יאסט כי המלך הזה לא היה מצרי אלא מן המלכים הרועים שבאו מארץ אסיה וכבשו את מצרים, ייתכן שהיה המלך בעל מקנה צאן ובקר.
[ז] ויברך
: כל דרישת שלום יש לה ברכה, כגון שלום לך, יברכך ה'.
[ט] ימי שני מגורי
: רמז להישארות הנפש, כמו כי גר אנכי עמך (תהלים ל"ט י"ג), כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו על הארץ (ד"ה א' כ"ט ט"ו) (החכם י' ש' ריגיו); ולדעת בני ז"ל אין הכוונה על קוצר חיי העולם הזה אלא על שאין האדם שליט במאורעותיו ושהכול ביד ההשגחה האלהית, וזה טעם כי גר אנכי עמך תושב וגו', שהאל הוא כבעל הבית והאדם דר אצלו כגר תושב.
מעט ורעים וגו'
: לפי שנראה יעקב בעיניו זקן יותר מדי, ששאל לו כמה ימי שני חייך, השיב לו יעקב מעט הם אבל רעים הם, ולכך אני נראה בעיניך זקן יותר מדאי גם כי אבותי חיו עוד יותר (רשב"ם
ורמב"ן ).
ורש"י בתבה אחת תירץ הקושיא ואמר ולא השיגו "בטובה", וכמו שפירש בעל ס' הזכרון שהיו חייו חיי צער ולא השיג חיים טובים כאבותיו, ומלות "ולא השיגו" איננה לענין מספר השנים, כי מי אמר לו שלא ישיג שנותם?
[יא] בארץ רעמסס
: נראה שהוא חלק מארץ גשן (רש"י ).
[יב] לחם לפי הטף
: לפי מספר בניהם
ובנותיהם.
[יג] ולחם אין בכל הארץ
: לדעת
רש"י חוזר לענין הראשון לתחילת שני הרעב, וזה מפני שהוא מפרש (בפסוק י"ח) ויבאו אליו בשנה השנית שנית ממש, והוא על פי חז"ל (תוספתא דסוטה פרק י' ג) שכיון שבא יעקב למצרים באה ברכה והתחילו לזרוע (עיין רש"י פסוק י"ט ). אך לפי הפשט וכן דעת רמב"ן רד"ק ור"ע ספורנו לקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען במשך חמש שנים הראשונות, ובשישית לא היה להם עוד כסף ונתנו לו מקניהם, ואח"כ באו אליו בשנה השנית ר"ל בשנה שאחריה, והיא השביעית, והגידו לו כי לא נשאר להם רק גויתם ואדמתם ואמרו לו ותן זרע לזרוע בשנה הבאה, כי כבר נשלמו שבע שני הרעב.
ותלה
: מן להה, כמו ותכה (איוב י"ז י') מן בהה וענינו, כדעת
אנקלוס , רבנו סעדיה, רש"י ואחרים, כמו לאה לשון עייפות, וכן בארמית אומרים בה"א אשתלהי, ומזה שלהי פרקא, סוף הפרק, שאדם עיף בהגיעו לשם.
[טו] ולמה
: כמו פן,
עיין למעלה כ"ז מ"ה ; וכן נראה דעת בעל הטעמים ששם האתנח בנגדך. ובכ"י שלי כתוב "למה" בלא וי"ו גם בעברי גם בתרגום.
[יז] בסוסים ובמקנה הצאן וכו'
: המצרים הביאו סוסים וחמורים ואולי גם בקר ואנשי גשן הביאו צאנם (יהודה אריה אוסימו).
וינהלם
: ענין כלכלה וחיזוק,
כמו בד"ה ב' כ"ח ט"ו
ול"ב כ"ב.
[יח] ותתם השנה ההיא
: היא השנה השישית לשני הרעב.
ויבואו אליו בשבה השנית
: היא השנה שלאחריה, והיא השביעית (רמב"ן ורד"ק ור"ע ספורנו), אשר אין הריש וקציר, והיא השנית, ודון יצחק פירש השנית מן החמש שנים שאמר יוסף (למעלה מ"ה י"א ) ועוד חמש שנים אחרי בוא יעקב מצרימה, והיא הרביעית לשבע שני הרעב, ואחר שנתנו לפרעה גויתם ואדמתם, הוצרך לכלכלם בשאר שני הרעב. ונ"ל כי מאמר ותן ורע (פסוק י"ט) מורה שהיו עומדים בשנה השביעית.
לא נכחד מאדוני
: רמבמ"ן תירגם לא נוכל להסתיר מאדוני, ואין טעם למליצה זאת, כי איך היו בושים מהודיעו דלותם אחר שכבר אמרו לו בשנה הקודמת כי אפס כסף? ונ"ל שהכוונה אין אנחנו מסתירים ממך עושרנו לבלתי תיתו בידך
. כי אם תם וגו'
: אבל תם הכסף ומקנה הבהמה כבר בא אל אדוני, לא נשאר לפני אדוני וגו'; כן היא דעת
אנקלוס ובעל הטעמים.
[יט] גם אדמתנו
: שאין לנו זרע לזרעה בשנה הבאה שלא יהיה עוד רעב, ואם לא נזרע תהי כמת.
[כא] ואת העם העביר וגו'
: העתיק אותם מעיר לעיר לסימן שאין האדמה שלהם (רש"י ) וכמו שעשה סנחריב לגוים אשר כבש (רשב"ם).
לערים
: אנקלוס והמפרשים פירשו מעיר לעיר, ואמנם לפי זה היה לו למקרא לומר אל ערים או מעיר אל עיר, לא לערים, כי הפרש גדול יש בין שימוש אות הלמ"ד, ושימוש מילת אל, ומעולם לא תמצא בתנ"ך מ,.. ל... אלא מ... אל, כמו מיום אל יום (במדבר ל' ט"ו ), מן הקצה אל הקצה (שמות כ"ו כ"ח ), רק באסתר מיום ליום ומחדש לחדש (אסתר ג' ז') ובד"ה (ב' ל' י') מצאנו מעיר לעיר, ואין מביאין ראיה מספרי הגולה. וכן שורש עבר לא תפול אחריו אות הלמ"ד, אלא מילת אל, כגון ואעברה אל בני עמון (שופטים י"ב ג'), ונעברה אל מצב פלשתים (שמואל א' י"ד א'), כי הלמ"ד לא תבוא אלא לענין ההנאה והתועלת; ומילת אל תבוא תמיד להורות על המקום, כגון מי יעבר לנו אל עבר הים (דברים ל' י"ג ), עברו לכם אל ארץ אחוזת ה' (יהושע כ"ב י"ט) מילות לנו ולכם נופלות על בני אדם שלהנאתם תהיה העברה, ו"אל" נאמר על המקום שאליו תהיה, ואומרים והעברתם את נחלתו לבתו (במדבר כ"ז ח' ), כי אין הנהלה עוברת ממש ממקום למקום, רק הנאת אחוזתה תעבור מאיש לאיש. על כן לא ייתכן שיהיה פירוש לערים מעיר אל עיר; ועל כן נ"ל כדעת תלמידי מוהר"ר משה הלוי עהרענרייך כי מילת לערים היא מליצה בפני עצמה ובלתי קשורה עם העביר, אך היא על דרך תפקדו אותם לצבאותם (במדבר א' ג' ), בני שמעון למשפחותם (שם כ"ו י"ב ), ונקרבתם בבקר לשבטיכם, יקרב למשפחות, תקרב לבתים, יקרב לגברים (יהושע ז' י"ד), שענינם: חלוקים לצבאות, למשפחות, לשבטים וכו'; אף כאן חלוקים לערים, כלומר שלא הפריד אנשי עיר אחת ולא שלת קצת מאנשי העיר אל מקום אחד וקצתם אל מקום אחר, אבל העביר כל יושבי עיר אחת אל מקום אהד וכל יושב עיר אחרת אל מקום אחר, כדי שלא להפריד בין הדבקים ולבלתי הרחיק איש ממיודעיו ורעיו, ומילת העביר קשורה עם מקצה גבול מצרים ועד קצהו, העביר את העם מקצה אל קצה, אך בהעבירו אותם לא לקחם אחד אחד אבל לקחם אגודות אגודות, והיו כל יושבי עיר אחת לאגודה אחת. ולענין הטילטול הזה קלעריקוס הביא קצת דמיון לזה ממה שהירודוט מעיד, כי אנשי המלחמה אשר במצרים היו להם שדות שהיו העם עובדים אותם.בשבילם, אך לא היו שדות מיוחדים להם, אלא שנה כאן ושנה אחרת במקום אחר ובס' שומרונים וכן בתרגום אלכסנדרי: העביד אותו לעבדים; ויפה אמר ראזנמילר כי מליצה כזאת העביד לעבדים לא נמצאת, ואין לה ענין.
[כב] חק
: דבר קצוב לפרנסתם.
לא מכרו
: לא הוצרכו למכור. גם הירודוט וגם דיהודורוס כתבו כי אדמת הכהנים במצרים היתה פטורה מכל מס. ברש"י כ"י שבידי כתוב: חוק כך וכך להם למס. אך בשני כ"י אלמנצי מצאתי כמו בספרים שלנו: כל כך לחם ביום.
[כה] נמצא חן בעיני אדוני
: לשון נתינת תודה, וכיוצא בזה בשמואל (ב' ט"ז ד') השתחויתי אמצא חן בעיני אדוני המלך; וטעם המליצה הזאת יהי רצון שגם לעתיד אמצא הן בעיניך כמו שמצאתי עתה.
[כו] רק אדמת הכהנים לבדם וגו'
: הזר ואמר זה אולי כדי שיתרשם הענין יותר בלב ישראל ולא ירע בעיניהם רוב מתנות כהונה.
[כט] חסד ואמת
: מעשה של אהבה ושל אמונה, והאמונה היא שתשמור לי חסדך גם אחרי מותי. שים נא ידך תחת ירכי:
עיין למעלה כ"ד ב' .
[לא] וישתחו ישראל וגו'
: השתחוה ליוסף כמתויק לו טובה צל שאמר לעשות את בקשתו, ועשה זה ממקום שהיה, על המיטה (רשב"ם ונתיבות השלום), וטעם על ראש המטה כי לא היה אז שוכב אלא יושב, והיתה ישיבתו על החלק העליון מהמיטה (אח"ם). וראב"ע ורד"ק ור"ע ספורנו פירשו השתחוה לאל וגם זה אפשר; ורלב"ג הביא שני הפירושים, וכיוצא בזה בדוד (מ"א א' מ"ז), וגם באו עבדי המלך לברך את אדוננו המלך דוד לאמר ייטיב אלהים את שם שלמה משמך ויגדל את כסאו מכסאך וישתחו המלך על המשכב, וגם ככה אמר המלך ברוך ה' וגו', גם שם אפשר לפרש שהשתחווה לה' או שהשתחווה לאותם שאמרו לו ייטיב אלהים וגו'; וקלעריקוס והחכם י' ש' ריגיו ("בכורי העתים" תקפ"ו עמוד 36) פירשו כשכילה לדבר עמו הרכין ראשו על מראשותיו והשתטח בכל גופו על המיטה, וזהו וישתחו ישראל על ראש המיטה; אמנם לא מצאנו לשון השתחויה לענין זה, ומה שהביא החכם י' ש' ריגיו ואת המשתחווים על הגגות לצבא השמים (צפניה א' ה') גם הוא לשון השתחויה לכבוד, ועל הגגות הוא דומה לעל ראש המיטה, ועל המשכב, כלו' משתחווים לצבא השמים בהיותם על הגגות; ועוד כל השתחוויה היא לפנים ולא לאחור, וכן לפי דעתו הרכין ראשו על המיטה אחורנית או מן הצד; והמתרגם האלכסנדרי תירגם על המטה והוא שיבוש, שאם היה עומד ומקלו בידו והרכין ראשו וסמך גופו על ראש מקלו אין זו השתחוויה, ועוד למה היה לו ליעקב להיות עומד? ואם עתה עמד, היל"ל ויקם ישראל וישתחו.