פירוש שד"ל על בראשית פרק כד

קוד: שד"ל בראשית כד בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד

אל: מימון: אראל סגל

חומש בראשית – פרק כד'

[א] ה' ברך את אברהם בכל : הטעם שהיה עשיר, והזכיר זה להודיע, כי לא מבלתי נשים החפצות להזדווג לבנו שלח את עבדו למשפחתו; כי הכול חפצים להידבק בעשירים (רשב"ם).

[ב] שים נא ירך תחת ירכי : לא נמצא המנהג הזה אלא כאן וביוסף (מ"ז כ"ט ), ורז"ל פירשו (שבועות ל"ת ב') שהוא כנקיטת חפץ של מצוה, כמו ספר תורה, או תפילין להישבע בהן. ודעת רשב"ם וראב"ע שהוא דרך שיעבוד, וכך היה דרך כריתת ברית של עבד לאדוניו ובן לאביו.

[ג] אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני : שאם היה מתחתן בהם, שוב לא ייתכן לישראל להוריש הכנעני מארצו אחרי היותם אחים, כמו שלא יתגרו מלחמה במואב עמון ואדום. והיה ג"כ מכוונת התורה באריכות הסיפור הוה להרחיק את ישראל מהתחתן בכנענים.

[ד] כי אל ארצי ואל מולדתי תלך : תלך אל ארצי ובהיותך שם תלך אל מולדתי כלומר אל משפחתי ולקחת אשה לבני; ממשפחתי אם תמצא, ואם לא תמצא ממשפחתי תיקח מעירי (דון יצחק). וכן משמע ממה שאמר אחר זה ולקחת אשה לבני משם, ר"ל מן הארץ או מן העיר ההיא; ועוד סיוע לזה מהנחש שעשה אליעזר, שהרי אם היה מושבע ועומד שלא לקחת אלא ממשפחת אברהם, היה לו לשאול מיד: איה בית נחור, ולא להמתין שתזדמן לו אשה מן השואבות, אשר בלא ספק רבות היו, ואשר ממשפחת נחור היו בטלות במיעוטן בין כל בנות העיר.

[ו] דבר לי : ענין הבטחה טובה, אבל כשאין ענינו אלא אמירה לפלוני אומרים דבר "אל", גם אומרים דיבר ל... אם יש שם מושא, כמו וזאת אשר דיבר להם אביהם (בראשית מ"ט כ"ח ), וכן אל (המקום) אשר דיברתי לך (שמות ל"ב ל"ד ); ובלאו הכי דיבר ל... ענינו על, כדברי רש"י (רמבמ"ן).

[י] וכל טוב אדוניו צירו : ר"ע ספורנו ואחרים פירשו כנותן טעם, לפי שהעבד היה שליט בכל נכסי אדוניו; והנכון כדברי הרמב"ן שהוא כמשמעו, כל הטוב והמעולה ממה שלאדוניו, כמו וילך חזאל לקראתו ויקח מנחה בידו וכל טוב דמשק (מ"ב ח' ט'), כי אמנם לא מצאנו מילת "טוב" להורות על הקנינים והרכוש בכלל (כמו שתהיה הכוונה לפירוש ספורנו) אלא על המשובח והיקר; וקרוב ענינה למילת הלב, כמו ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ואכלו את חלב הארץ (למטה מ"ה, י"ח ) טוב הארץ תאכלו (ישעיה א' י"ס).

[ יב ] הקרה נא לפני : עשה שיזדמן לפני מה שראוי לי, וכן כי הקרה ה' אלהיך לפני (למטה כ"ז כ' )   והמילה מענין לקראת.

[ יג ] לשאוב מים : השאיבה נבדלת מן הדלייה, כי הדלייה היא בדלי שמורידין לתוך הבאר, והשאיבה היא בכד שממלאים בידיים בנהר או במעין; ו"ולה" לשון הגבהה, כמו (תהלים ל' ב') ארוממך ה' כי דליתני.

[יד] בדך : כלי חרס. הוכחת : ביררת (רש"י ), ע"י האות הזה נמצא האל מגלה דעתו ורצונו, והוא לשון משפט, כמו והוכיח לעמים רבים (ישעיה ב' ד' ) ויוכח אמש (למטה ל"א מ"ב ). והמכוון בזה לפי דעתי כך הוא: דע כי הנערה, שתאמר לי כדברים האלה, אני אאמין שהיא המיועדת והראויה ליצחק בין שתהיה ממשפחתו בין שלא תהיה, ובה אדע ואאמין כי עשית חסד עם אדוני להזמין לו אשה ההגונה לו ואותה אקח ואביא לאדוני, לפיכך אני מפיל תחינתי לפניך שתקרה לפני היום, שתעשה שהנערה הראויה ליצחק תצא לשאוב ותאמר כך וכך.

[ טז ] ואיש לא ידעה : עיין למעלה ד' א' , והו"יו לפירוש.

[ יז ] הגמיאיני : לשין גמיעה שבלשון חכמים, ומזה קמעא, שענינו מעט, וכעין זה גם באיטלקית.

[ יט ] עד אם כלו לשתות : אע"פ ששותים הרבה, והשאיבה בעבורם מלאכה כבדה.

[כ] ותער: לשון שפיכה, ידוע בלשון הכמים, והוא פיעל משורש ערה, ועקר הוראתו גילוי, כי השופך מגלה תחתית הכלי. ע' ישעיה ל' י"ד . ותער כדה אל השקת : שלא לאבד המים הנשארים בכד. אל הבאר : היתה שם גם באר והיו מימיה בלתי זכים כמימי העין, והיו שואבים מן העין לצורך בני אדם, ומן הבאר לצורך הגמלים, ועיין נתיבות השלום. ותרץ עוד : עדיין לא שאבה מן הבאר, לפיכך נראה שמילת "עוד" חוזרת לפעולת השאיבה כאילו כתוב: ותרץ אל הבאר לשאוב עוד.

[ כא ] משתאה : משתומם, עיין רש"י . מחריש לדעת : אבל היה מחריש ולא היה ממהר להודות לה', עד שיוודע לו בבירור ההצליח דרכו אם לא, כלו' אם היא ממשפחת אברהם (איגל). מחריש : יש בכללה השתיקה וההמתנה ומילת לדעת אין ענינה (כתרגום רמבמ"ן) כדי לדעת, כי ממעשיה לא יוודע לו כלום יותר ממה שגודע לו ממה שאמרה לו: גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתות, ומה שנשאר לו לדעת הוא, אם היא ממשפחת אברהם, וזה לא נודע לו בשתיקתו, אלא כשאמר לה: מי את. ההצליח ה, דרכו אם לא : אף אם היה יכול לקחת גם מבנות העיר אפ' שלא ממשפחת אברהם (ע' למעלה ד'), מ"מ יודע היה שיותר חביב לאברהם שתהיה ממשפחתו.

[ כב ] נזם : יש נזם של אף, ויש נזם של אזנים, ובאן הוא של אף, כמו שמפורש למטה ואשים הנזם על אפה, ודעת רוזנמילר כי היו נוקדים האף ומכניסים בו הנזם, וכן ראה ניבהור נשי הערבים עושות; והנה קיצר הכתוב ולא פירש ויקח ויתן לה, או וישם על אפה. ואמנם המתנות האלה היו לקרב דעתה אליו קודם שישאלנה: בת מי היא, ואם יש בביתה מקום ללון, כדי שתכיר שהוא עשיר ונדיב לב, שלא יטריח אדם חינם. כי אמנם אחר שנתקיים הנחש, היה מוכרח ללכת לביתה, ואם אחרי שהטריחה עצמה כל כך לשאוב לכל גמליו, לא היה נותן לה מתנה ראויה, אולי היתה אומרת לו שאין בביתה מקום לכל גמליו ואנשיו; ודעת רשב"ם ראב"ע רמב"ן ודון יצחק כי תחילה שאל ולבסוף נתן כמו שאמר אליעזר (פסוק מ"ז), ודעת רש"י כי תחילה נתן ואה"כ שאל, כמו שנתוב כאן; ואני אומר כי הנתינה והדיבור היו כאחד, כי לקח הנזם והצמידים ונתקרב אליה דרך חיבה ונתן לה ושאל אותה.

[ כג ] ללין : ללון שניהם פועל ושניהם בנין הקל, אלא שהם שני שורשים: לין ולון, כמו שים ושום. הגידי נא לי : דרך פיוס, על שאלתו בת מי את, שלא היתה חייבת להודיעו בת מי היא, ומיד הוסיף השאלה השניה היש בית אביך וגו' כלו' לכך שאלתי בת מי את, כי צריך אני למלון לי ולכל אשר עמי, ואין לי מכיר בארץ הזאת ואחרי שראיתי בך לב טוב ועושה חסד, הנני חפץ לדעת אם אפשר לי למצוא מלון בביתך, לכך שאלתי בת מי את.

[כה] מספוא : כל מאכל הבהמות נקרא כן, והפועל "ספא" נמצא בתלמוד בענין האכיל את אחרים, בין אדם בין בהמה, כגון ספו לי מאליה (פסחים ג' ע"ב), ספי ליה כתורא (כתובות נ' ע"א).

[ כו ] ויקוד וגו' : נראה כדברי רז"ל (ברכות ל"ד ע"ב) קידה על אפים, ר"ל הגעת הקדקד לארץ (מה שלא ייתכן אלא אחרי הכריעה על ברכיים) והשתחויה פישוט ידים ורגלים, ר"ל שכל הנוף נוגע בארץ, ויקד : קל משורש קדד כמו ויתום.

[ כז ] אנכי בדרך וגו' : אנכי נחני כנוי כפול, כמו אתה יודוך אתיך (ברא' מ"ט ח' ), והוא בא תמיד בנומינאטיף [ביחסת יסוד], כמו ברכני גם אני (למטה כ"ז ל"ד ), והטעם אני בדרך הזה נתני ה' אל בית אחי אדוני; ויפה נפסקה מילת אנכי בטעם רביע, כי אינה דבקה עם בדרך, כמו שתירגם רמבמ"ן, או יהיה ענין המליצה הזאת כמו שמפורש למטה (פסוק מ"ח) אשר הנחני בדרך אמת לקחת את בת אחי אדני לבנו, ויהיה בדרך כתרגומו בארח תקנא, בדרך אמת, בדרך הישר, ותחסר תיבה אחת קודם בית אחי אדני, והתיבה החסרה אפשר שתהיה דרך (בדרך הישר נחני ה', שהוא דרך בית אחי אדוני) ואפשר שתהיה אל (כמו בפירוש הראשון).

[ כח ] ותרץ הנערה וגו' : טעם האתנח באמה ולא בהנערה, כי פועל הריצה איננו מעשה מכוון לעצמו, אלא כדי להגיד. לבית אמה : איננו דבק עם ותרץ לפי הטעמים (כדעת ר"ש דובנא) ר"ש דובנא בביאור בנתיבות השלום פירש: כפי ההשקפה הראשונה היתה האתנח ראויה להיות במילת הנערה, כי ותרץ הנערה היא עשייה אחת שנשלמה, ומלית ותגד דבוקה עם כדברים האלה, והנראה כפי הטעמים שתיבות לבית אמה מוסבות גם על ותרץ הנערה, כאילו אמר ותרץ הנערה לבית אמה ותגד לבית אמה (והוא כמו והקול נשמע בית פרעה, בראשית מ"ה ט"ז, שהסרה מילת אנשי), ולזה תבוא האתנח על נכון., וגם פועל רוץ איננו נקשר עם ל' אלא עם אל . לבית אמה : עיין רש"י .

[ל] ויהי כראות את הנזם וגו' : פסוק זה פירוש הקודם.

[לא] ברוך ה' : אין צורך שיהיה זה ממש מאמר לבן, כי התורה העתיקה דיבור זה מלשון המדבר ללשון ישראל, וכן אמרה: ברוך ה', גם כי לבן לא ידע את ה', ואמר: ברוך אלהים, או כיוצא בזה.

[לב] ויפתח הגמלים : אליעזר, כן נראה דעת בעל הטעמים, וכן נכון, כי אין ראוי לזרים לשלוח יד במשא.

[ לג ] ויושם לפניו : לפי הכתיב הוא כמו ויישם בארון במצרים (סוף בראשית). ויאמר דבר : מסתמא לבן הוא האומר.

[לח] אם לא וגו': אם לא כמו אלא (שהוא מורכב מן אם לא), וכן תירגם אנקלוס אלהן. וכאן שינה אליעזר, ואע"פ שאברהם התיר לו לקהת מכל בנות העיר, אמר להם שרצונו שלא יקח רק ממשפחתו כדי שיחשבו שהיה אברהם חפץ מאד בקרבתם (דון יצחק). והנה אברהם היה יודע כי בני משפחתו אינם כשרים הרבה יותר משאר אנשי העיר, לפיכך אמר לאליעזר שיקח מבית אביו או מבנות המקום ההוא, אך אליעזר שראה שנתקיים נחש שלו והאמין כי אותה הוכיח ה', השתדל שייתנוה בנפש חפצה ובשמחה, כי ישישו בשמעם שאין אברהם חפץ אלא בהם. ועיין מה שכתבתי למעלה סוף פסוק ד'.

[ מא ] מאלתי : האלה היא שבועה עם קללה, והשבועה אפשר שתהיה גם בלא קללה בשם האל, אמנם לפי גזרת המילה גם "אלה" נראה שהוא נגור מן אלוה. ואם לא יתנו לך : פירוש הקודם.

[ מב ] ואבא היום אל העין וגו' : כל אריכות הדברים להודיעם שמאת הקב"ה יצא הדבר (רשב"ם). אם ישך נא וגו' : ה"ז מקרא קצר: אם בדעתך להצליח דרכי, שמע נא את הסימן שאני קובע לעצמי לסמוך עליו, כי הנה אנכי ניצב על עין המים והיה העלמה וכו ' וכו ' אותה אחשוב שהיא מזומנת מן השמים לבן אדני; לכן עשה נא שיהיה סימני מתקיים. וקרוב לזה ויאמר שאול אל ה' אלהי ישראל הבה תמים (שמואל א' י"ד מ"א ).

[מה] והנה רבקה יוצאת : אולי כשהוגד לאברהם הנה ילדה מלכה וכו ' הוגד לו שהיה שמה רבקה (ר"ש דובנא), או בהיותו בביתם שמע את שמה או מתחילה הגידה לו שמה, אע"פ שלא נזכר בכתוב ( רמב"ן ).

[ מז ] ואשים הנזם על אפה : הפך הסדר, כי תחילה נתן לה ואח"כ שאל אותה (ע' פסוק כ"ב), ועשה זה מפני השינוי ששינה בפסוק ל"ח, שאם היה אומר להם שנתן לה הנזם והצמידים קודם שידע שהיא ממשפחת אברהם, יבינו שהיה מותר לו לקחת ממשפחה אחרת הפך מה שאמר.

[מח] בית אחי אדני : אחי בחירק כי האב אינו אלא אהד, ולמעלה (כ"ו) בית אחי אדני בצרי כי כל המשפחה היתה בבית ההוא, ורמבמ"ן לא דק.

[מט] ואפנה על ימין או על שמאל : מליצה היא לומר אפנה לצד אחר למצוא מבוקשי.

[נ] מה' יצא הדבר : כבר יצאה הגזרה מהאל, כטעם בתחילת תחנוניך יצא הדבר (דניאל ט' כ"ג ), גם זאת מעם ה' צבאות יצאה (ישעיה כ"ח כ"ט ), יצא דבר מלכות מלפניו (אסתר א' י"ט ), מלפניך משפטי יצא (תהלים י"ז ב' ), וקרובה לזאת מליצת יצא מפי, כמו יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב (ישעיה מ"ה כ"ג ). וכן כל מוצא פי ה' (דברים ח' ג' ). דבר : מאמר וגזרה, ויציאת הדבר הוא מה שנתקיים הנחש שהוא סימן להסכמת רצון האל.

[נא] כאשר דבר ה' : כמו שהאל גילה רצונו ע"י המאורע.

[ נג ] ומגדנות : כל דבר משובח ויקר נקרא כן, והעד מה שכתוב ביהושפט ביום הנחילו את בניו (דברי הימים ב' כ"א ג' ) ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות (רד"ק רמבמ"ן).

[ נה ] ויאמר אחיה ואמה : ובתואל לא נזכר עוד, ואח"ם אומר כי בתואל שהיה בן אחי אברהם היה חפץ מאד בזיווג עם יצחק, לפיכך אמר מיד: הנה רבקה לפניך קח ולך, והוא עמד בדיבורו ולא רצה להכניס שום עיכוב בדבר, ואחיה ואמה הם אמרו: תשב הנערה אתנו וגו', והם אמרו: נקרא לנערה וגו'ימים או עשור : שנה או עשרה חדשים ( אנקלוס וכל המפרשים מבני עמנו). ימים : שנה תמימה, כמו ימים תהיה גאולתו (ויקרא כ"ה כ"ט ). עשור : דבר מורכב מעשרה, כמו בנבל עשור (תהלים ל"ג ב'), עלי עשור ועלי נבל (שם צ"ב ד'), ואין כן בעשור לחודש, כי הוא שם תואר ליום העשירי. והמתרגם האלכסנדרי (ואחריו היירונימוס והמפרשים אשר לא מישראל) תירגם קצת ימים, כגון עשרה, לפחות עשרה ימים. והכותבים הגיהו: ימים או חודש.

[נח] התלכי עם האיש הזה : לא ייתכן שישאלו אותה, אם רצונה להינשא ליצחק, אחר שכבר אמרו: מה' יצא הדבר; גם נראה שלא היה מנהג הקדמונים לשאול את פי בניהם ובנותיהם בענין זה, אלא האבות היו משיאין את זרעם מדעת עצמם, וכמו שאנו רואים ביצחק שלקח לו עבדו אשה שלא מדעתו; אלא הטעם (כדברי רשב"ם) התלכי עתה מיד עם האיש הזה או תחפצי להתעכב וללכת אחר זמן עם אחרים.

[ נט ] אחותם : "אח" ו"אחות" נאמרים על האחים ממש ועל הקרובים בכלל, כידוע. מנקתה : בימים הקדמונים (ראב"ע); ונראה שהיו המיניקות נשארות בבתי העשירים אצל יונקותיהן (גם אחר שגדלו) באהבה ורעות, ולא שלחו המינקת לשמשה כשפחה. כי שלחו עמה גם גערותיה (פסוק ס"א).

[סב] ויצחק בא מבוא וגו' : חזר לביתו מביאתו שהלך לבאר לחי רואי. והנה הדבר קשה, מה צורך להגיד זה כאן, ודי היה שיאמר ויצא יצחק לשוה בשדה וגו', ומה תועלת שנדע היכן הלך קודם לכן? ונראין הדברים שהיה יצחק איש קדוש ואוהב ההתבודדות, ומזה היה מה שיצא לפנות ערב לשוח בשדה להתבודד ולהתפלל; ולהודיענו זה הקדים הכתוב להגיד, כי כבר הלך להתבודד אצל באר לחי רואי, אשר אחר כך נתיישב שם, (עיין למטה כ"ה י"א ) שנגלה שם המלאך להגר ובישר אותה על לידת ישמעאל ועל ריבוי זרעו וגבורתם והצלחתם (למעלה ט"ו י"א י"ב ), ועתה שהיה גם הוא מצפה לישא אשה הלך להתפלל שם, ונכתב זה להודיע כי מיד נענה. בא מבוא : אין כוונת בעל הטעמים מובנת היטב, אא"כ נפרש מבוא, מבואו, (כתרגום אנקלוס) ממקום שהיה רגיל ללכת שם, שהוא באר לחי רואי, או כפירוש ראשון שהביא ראב"ע שמילת בוא שם מקום. והוא יושב בארץ הנגב : קרוב לאותו באר, עיין רש"י .

[ סג ] לשוח : ל' שיח (ואע"פ ששיח תמיד בי"וד הנה כמוהו שים ושום, לין ולון) ענין הגיון ותפילה, כמו אשיחה ואהמה וישמע קולי (תהלים נ"ה י"ח) אשיחה ותתעטף רוחי (שם ע"ז ד') עם לבבי אשיחה (שם שם ז') אבל מלשון שיח השדה לא מצאנו פועל.

[סד] ותפול מעל הגמל : לדעת רשב"ם עשתה כן לצניעות, לפי שהיתה רוכבת כמו איש, ואמנם כמה בני אדם אחרים פגשה בדרך קודם לכן, ולא ייתכן שלכל אדם שתפגוש תפול מעל הגמל; ולדעת ראב"ע היה זה אחר שידעה שהוא יצחק והמקרא המאוחר מוקדם; והנכון כדעת אח"ם שקודם לכן הגיד לה העבד שהם קרובים לביתם, והראשון שפגשה שהיה הולך לקראתם, חששה שמא הוא יצחק.

[ סה ] הלזה : לעומד ברחוק ייאמר כן (רשב"ם) והמילה נגזרת מן הלאה זה (בעל ספר פתשגן, הלא הוא ס' יאר). לקראתנו : כי אחר שראה גמלים באים הלך לקראתם לראות אם יש עמהם עבדו וכלתו (אח"ם). הצעיף : קרוב לשורש עטף בהיפוך אותיות ובחילוף טית וצדי ותתכס : התפעל מן כסה, כמו ויתגל (למעלה ט' כ"א ); ולא אדע מה ראה רש"י להביא לדוגמא מילות ותקבר ותשבר, שאינן מבנין התפעל אלא נפעל, גם אין בהן ה"א למ"ד הפועל הנופלת לפעמים כמו כאן; ומה שכתוב בנתיבות השלום רק בעבור ד ההפוך יעתק הטעם אל הת"ו, הוא שיבוש גדול, כי לא ייתכן בלה"ק לבטא ותתכס בנגינה על הת"ו, כי לא תבואנה אחר הנגינה ג' אותיות, אם אין אחת מהן אות נחה. ואולי ר"ש דובנא כתב יעתק הטעם אל הכ"ף והמעתיק החליף כ"ף בת"יו.

[סו] ויספר העבד ליצחק : שם על הדרה סיפר הדברים ליצחק, ואחר שבאו הביתה הגיד לאברהם (י' א' אוסימו).