פירוש שד"ל על בראשית פרק לא

קוד: שד"ל בראשית לא בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד

אל: מימון: אראל סגל

חומש בראשית – פרק לא'

[ב] והנה איננו : חוזר ללבן, לא לפניו של לבן, כי הפנים לשון רבים, ולא ידעתי מה ראו המתרגמים (אנקלוס וירושלמי) שתרגמו ליתנון; ורמבמ"ן תירגם כאן "איננו", חוזר לפגים, ובפסוק ה' תירגם חוזר ללבן, ור"ש דובנא אגב ריהטא לא דק וכתב והנה איננו מרוצה, ומילת מרוצה תצדק על יעקב (על דרך מרוצה לקהל), לא על לבן.

[ד] השרה אל צאנו : עיין למטה י"ט ברש"י "שהיא היתה עקרת הבית", בדפוס בולוניא ברע"ח ושאר דפוסים קדמונים עקר הבית, וכן רש"י כ"י וכן נכון כי עקרת הבית ענינו עקרה.

[ה] ואלהי אבי היה עמדי : כלו' אעפ"י שלא רימיתיו ולא עשקתיו, רק אלהי אבי היה עמדי (רשב"ם ור"ש דובנא), או לשון קצר הוא, ושיעורו, וכבר ביקש להרע לי, אלא שאלהי אבי היה עמדי, והוא מה שמפרש והולך ואביכן התל בי וכו ' ולא נתנו אלהים להרע עמדי (דון יצחק).

[ז] התל : לדעתי הוא הפעיל משורש תלל, וכמוהו ותוללינו שמחה (תהלים קל"ז ג'), ומזה בתלמוד (עירובין ע"ח ע"ב) חוכא ואטלולא, ומזה ואיש ברעהו יהתלו (ירמיה ט' ד'), אם כהתל באנוש תהתלו בו (איוב י"ג ט') בדגש הלמ"ד, ונשארה ה"א הבנין באמצע המילה כמו, אהודנו (תהלים כ"ח ז') יהושיע (שם קט"ז ו'), יהודוך (שם מ"ה י"ח) (ע"ד ל' ארמית), וקרובה לזה דעת ר"ש דובנא, שגם הוא עושה המילות האלה הפעיל, אלא שהוא אומר שהשורש תול. והקדמונים אמרו כי השורש התל, והוא בנין פיעל, ובא הנה תמורת הדגש, ומילה אחת מסייעתם ויהתל בהם אליהו (מ"א י"ח כ"ז ). עשרת מנים : עשרה מספר מיוחד נאמר להורות על מספר מרובה בלתי קצוב, כמו ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד (ויקרא כ"ו כ"ו ), וכן שבעה. מונים : ענינו לפי מקומו פעמים, והוא מענין מנין, כי המנין הוא הוספת אחדים זה על זה, וכן פעמים הוא ל' הנאמר כשאדם חוזר על מעשה מה לעשותו שנית ושלישית, והנה הוא מוסיף אחדים זה על זה כמו המונה, וענין חילוף משכרתו הוא כי תחילה התנו ביניהם שיהיו כל הנולדים עקודים נקודים וטלואים וכל שה חום בכשבים ליעקב, והנה בשנה השניה כבר היו ליעקב עדרים של עקודים נקודים וטלואים שהיו שלו, וכשראה לבן הצלחתו אמר לו: מעתה רק הנולדים נקודים יהיו שלך, ואז היה יעקב נותן פני הצאן אל הנקודים לבדם והיה מפריד מהן שאר הזכרים, ובכן ילדו כל הצאן נקודים, ובשנה השלישית אמר לו לבן: מעתה רק הנולדים עקודים יהיו שלך, ויעקב עשה מעשהו כבראשונה וילדו כל הצאן עקודים, וכן כהונה לשנה היה לבן מהליף התנאי, אך לא היה מועיל כלום, כי לא היה יכול להסיר משם כל שה נקוד וטלוא כאשר עשה בפעם הראשונה, כי כבר נולדו עדרים מהגוונים ההם, והם היו ליעקב לפי התנאי הראשון, ולא היה אומר לו לבנים או שחורים יהיה שכרך, כי הם הרוב, וקל וחומר שיצליח.

[ט] ויצל : הפריש (קרוב לשורש אצל, מענין הלא אצלת לי ברכה למעלה כ"ז ל"ו ), וכן כל לשון הצלה הוא ענין הפרשה מן הרע (רש"י למטה פסוק ט"ז ).

[י] והנה העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים : הראה לו הי בחלום כאילו כל הזכרים העולים על הצאן היו מהגוונים ההם, כלומר כי בהשגחת האל היה שהזכרים היו מולידים עקודים נקודים וברודים כאילו הם עצמם היו עקודים נקודים וברודים (רלב"ג).

[ יב ] כי ראית וגו' : ועל כן אמרתי להיות בעזרך.

[ יג ] אנכי וגו' : כתב רמב"ן כי זה חלום אחר שבא לו עתה סמוך לבריחתו (והוא מ"ש למעלה פסוק ג'), והחלום הקודם היה באחת מהשנים הראשונות; ולי נראה כי הכל חלום אחד שבא לו עתה מקרוב בזמן יחם הצאן בשנה ההיא, ומה שהראה לו ה' בחלום ענין העתודים העולים על הצאן, אעפ"י שהוא דבר שאינו צריך לו עוד בלכתו משם, הכוונה לומר אני האל שהייתי עמך עד כה ועשיתי שילדו הצאן עקודים, אני הוא האומר לך קום צא מן הארץ הזאת ואני אהיה בעזרך. אנכי האל : המלאך מדבר בלשון שולחו. האל בית אל : טעמו האל, אל בית אל (ראב"ע) ולפיכך בא הפשטא על האל.

[ טו ] ויאכל גם אכל את כספנו : את כספנו הוא הכסף שהיה לו לתת לך בשכר פעולתך (רש"י ), ואם היה נותן לך שכר עבודתך היית מפרנס אותנו בו, והנה הוא כספנו (רשב"ם).

[ טז ] כי כל העשר : אין "כי" זה נותן טעם, אלא לחיזוק: כמו שאמרת ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי, כן הוא, וכל העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו ואין לנו להמתין עד שייקחהו אבינו מידנו בתחבולותיו או ביד חזקה, על כן כל אשר אמר אלהים אליך עשה.

[ יח ] וינהג את כל מקנהו : ואת צאן לבן הניח ביד עבדי לבן, כי אין ספק שאם היה לבן מוצא צאנו ביד יעקב לא היה מחריש, גם יעקב לא היה אומר לו: הכר לך מה עמדי וקח לך.

[ יט ] לגזוז את צאנו : שנתן ביד בניו דרך שלושת ימים בינו ובין יעקב (רש"י ) ויעקב בחר לברוח בזמן שלא היה לבן בביתו, כי היו יעקב ולבן שכנים, ולפיכך קרא לרחל וללאה השדה אל צאנו כשרצה לדבר עמהן בסתר. לגזוז את צאנו : היו עוטים משתה ושמחה בשעת הגזיזה (עיין ש"א כ"ה ) שהיא אצל הרועים כמו הקציר לעובדי האדמה, ובעל המקנה היה עומד על המלאכה שלא יגנבו הפועלים מן הצמר. אמנם התרפים נ"ל שהם כלים שהיו קוסמים בהם לדעת העתידות והנסתרות, והיו נקראים אלהים, לא שהיו עובדים אותם ממש, אלא שהיו תושבים שהאל או האלילים משפיעים על הכלים ההם ומודיעים הנסתרות על ידם (קרוב לענין העגל שעשו ישראל, והעגלים שעשה ירבעם, ופסל מיכה), ורחל גנבתם כי האמינה בהם, אעפ"י שלא היתה עובדת ע"ז, כי סוף סוף לא היו אלא כעין גורל, והיה אותו כלי מורכב מחלקים רבים, והיו השואלים מנענעים אותם בדרכים ידועים, ולפי מה שהיה יוצא במקרה ע"י הניענוע ההוא היו שופטים כי האל השיב כך וכך, ואין זו ע"ז כי אם לפי מחשבת השואל, אם הוא מאמין שהתשובה באה לו מהאלילים ולא מאל יחיד.

[כ] על בלי הגיד לו כי בורח הוא : לא הגיד לו מקודם שיש בדעתו לילך לו מביתו מהרה, כי הולך הוא היל"ל, אלא לפי שבאמת בורה היה מיראת הנזק, תפש הכתוב לשון בורה (נתיבות השלום).

[ כא ] את הנהר : פרת.

[ כג ] דרך שבעת ימים : דרך שהולכים אותו לפי המהלך הבינוני בשבעה ימים, ואין אנו יודעים בכמה ימים הלך יעקב אותו הדרך ובכמה ימים הלך לבן, רק ידענו שיעקב היה מתנהל לאיטו לרגל המלאכה אשר לפניו, ולבן רדף אחריו עם אנשי חיל במרוצה והשיגו, אעפ"י שנסע ימים מה אחרי נסיעתה

[כה] בהר : הוא עצמו הר הגלעד; והנה יעקב שהיה הולך עם ילדיו ומקנהו היה צריך לתקוע אהליו ולעמוד בדרך כל יום ויום, ואירע שיעקב כבר תקע את אהלו בהר הגלעד, ולפיכך גם לבן תקע והעמיד שם את אחיו.

[ כז ] ותגנוב אותי : גנבת את דעתי (רש"י ); ולדעת רמבמ"ן הכוונה על גניבת התרפים, אך לא מצאנו פועל גנב נקשר ביחס הפעול עם מי שגונבים את אשר לו, אלא עם הדבר הנגנב (או האיש הנגנב כמו וגונב איש ומכרו, שמות כ"א ט"ז ). ולהיות כי לב האיש ודעתו הוא עיקר האדם נאמר ותגנוב אותי במקום ותגנוב את לבבי.

[ כט ] יש לאל ידי : "אל" לשון כוח; והמליצה דוגמא כל ראש לתלי (ישעיה א' ה' ). הן אמת כי מילת "יש" רוב שימושה להורות על מציאות הדבר כמו יש ה' במקום הזה (למעלה כ"ח ט"ז ) יש לי תקוה (רות א' י"ב); ולא על מקריו, כי לא ייאמר פלוני יש גדול לומר פלוני הוא גדול, וא"כ לא נוכל לומר ידי יש לאל, לו' ידי היא בכוח, היא בעלת כוח; אך נראה כי מילת "יש" באה לפעמים קודם שם דבר, אעפ"י שאינה צריכה, כמו לו יש נפשכם תחת נפשי (איוב ט"ז ד) שהיה די שיאמר לו נפשכם, וכן כאן יש לאל ידי במקום לאל ידי.

[לא] פז תגזול את בנותיך מעמי : את צאני היל"ל, כי לכך ברח יעקב ולא הגיד ללבן שהוא רוצה לשוב לבית אביו, כי אחר ששמע את דברי בני לבן שהיו אומרים: לקח יעקב את בל אשר לאבינו, חשש שמא אם יראה שהוא הולך לא יניחהו ליקח עמו את ממונו, אך יגזול ממנו הכול או מקצת; ודרך כבוד אמר: פן תגזול את בנותיך מעמי, שלא לעשותו גזלן, וכאילו לא היה ירא שייקח את ממונו אלא שייקח את בנותיו מרוב אהבתו אותן.

[לב] עם אשר תמצא : שיעורו: (האיש) אשר תמצא עמו, וכן בשבט יכה (ישעיה ל' ל"א) וכן לאשר רחצת כחלת עיניך (יחזקאל כ"ג מ') שיעורו אשר להם. לא יחיה : כי אני אהרגהו (רשב"ם וראב"ע).

[ לג ] באהל יעקב : כמשמעו, אוהל המיוחד לו (רשב"ם ראב"ע ורמב"ן ). ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות : קודם בדיקת אוהל האמהות בדק אוהל רחל בצאתו מאוהל לאה, אלא שלא הזכיר אוהל רחל בתחילה, מפני שהיה צריך להאריך בסיפור בדיקת האוהל ההוא והניחו לבסוף (רשב"ם ורמב"ן ).

[לד] ורחל לקחה : קודם לכן על דרך והאדם ידע (למעלה ד' א' ). בכר הגמל : בל' ערבית נקרא כור כלי מושב שנותנים על הגמל, והוא מכוסה ויושבות בו הנשים כמו בבית.

[לה] כי דרך נשים לי : וראשי כבד עלי; וע"י התחבולה הזאת הרחיקתו מעליה שלא ייגש אליה לחפש, שלא לקרב אל   אשה נידה, כי גם מושבה טמא.

[לו] ויחר ליעקב : חרה לו על שאמר לו: למה גנבת את אלהי, ועצר ברוחו עד שהשלים החיפוש, וכשחיפש ולא מצא אז רב עמו, על שחשד אותו שגנב לו, מה פשעי מה חטאתי : מה גנבתי לשעבר שבעבורו חשדת אותי ורדפת אחרי כאחרי גנב. דלקת : רדיפה על ההרים, כמו על ההרים דלקונו (איכה ד' י"ט) וקרוב לו שורש דלג (מדלג על ההרים, שיר השירים ג' ח') כולם ענין עלייה, ומזה הדלקת הנר כטעם והעלה את נרותיה (שמות כ"ה ל"ז ).

[ לז ] שים כה : מה שמצאת מכל כלי ביתך שים כה נגד אחי ואתיך (דון יצחק, וכן דעת בעל הטעמים). ויוכיחו בין שנינו: ישפטו הם, מי משנינו הוא הפושע והגנב, אם אני (שדלקת אחרי כאלו הייתי מוחזק לגנב), או אתה (שהחלפת את משכורתי עשרת מונים).

[לח] לא שכלו : לא עשיתי כדרך ששומרי הצאן עושים, שאוכלים או מוכרים הוולדות ואומרים שמתו; שכל : כשהוא פועל עומד משמש בבנין הקל על מיתת בן אחד או שניים פעם אחת בלבד (כאשר שכלתי שכלתי, למטה מ"ג י"ד ; למה אשכל גם שניכם יום אחד, למעלה כ"ז מ"ה ), ובפיעל (תפלט פרתו ולא תשכל איוב כ"א י', וכן כאן) נאמר על אבדת הבנים פעם אחר פעם בזמנים שוגים.

[ לט ] אחטנה : כמו אחטאנה לשון חטוי וכפרת פשע, אני הייתי נושא העון, אם נטרפה. לא הבאתי אליך : כטעם יביאהו עד (שמות כ"ב י"ב ), וכמו ששומרי הצאן עושים, שמביאים לבעל העדר שתי כרעיים או בדל אוזן לראיה שנטרפה, ואז פטורים מלשלם ואני לא הייתי יכול לעשת כן, כי על כל פנים מידי תבקשנה בין שנגנבה ביום, בין שנגנבה בלילה. גנובתי : כמו גנובת, והיו"ד יתרה, כמו מלאתי משפט (ישעיה א' כ"א ), רבתי עם (איכה א' א'). 'ואנקלוס לא תירגם אנכי אחטנה כמשמעו, רק פירש: מה שהיה הסר מן המנין מידי תבקשהו, ובמקום גנובתי יום וגו' אמר שמרתי ביום ושמרתי בלילה; ונ"ל כי שמע את ההמון מקשים בי"ד שנים הראשונות מהיכן היה לו לשלם, והלא לא היה לו כלום; ואעפ"י שאפשר להשיב שהיה ממעט במאכלו ובמלבושו, מ"מ אנקלוס השמיט עצמו מן הקושיא ופירש, שמתוך שהיה לבן מבקש הטרפה מיעקב והיה גוער בו בחימה, ויעקב לא היה לו לשלם היה מוכרח לשמור ביום ובלילה, וענין זה אמנם הוא נכלל בדברי הפסוק הבא אחריו. גם נ"ל כי להיות מילת גנבתי כתובה בלא וי"ו, ייתכן שהיה אנקלוס קורא (ואולי כך היא הקריאה הנכונה) גנבתי יום וגנבתי לילה, והכוונה אני הייתי משלם הטרפה ומידי תבקשנה, והיה הענין כאילו אני הוא הגונב בין אם נאבדה ביום בין אם נאבדה בלילה, ואנקלוס לא רצה להשמיע אל העם המליצה הזאת שלא היו מבינים אותה ותירגם לפי הענין שמרתי ביום ושמרתי בלילה, כי מאחר שהיה מעלה עליו לבן כאילו הוא גנב, הוצרך יעקב לשמור יפה בין ביום בין בלילה; ואיננו רחוק שקריאת גנבתי אינה אלא תקנת סופרים, שהחכמים הראשונים התקינו שתהיה הקריאה כך כדי להרחיק המליצה התמוהה גנבתי יום וגנבתי לילה. ומה שכתוב ברש"י "נפרדת" צ"ל נפקדת".

[מ] הייתי ביום וגו' : הכוונה שמרתי ביום ושמרתי בלילה והזכיר זה מן הצד שהשמירה כבדה יותר, לפיכך הזכיר שמירת היום בקיץ שאז היום ארוך והחום קשה, והזכיר שמירת הלילה בסתו שאז הלילה ארוך והקור קשה. ותדד : קל מן נדד, כמו נדדה שנת המלך, (אסתר ו' א') וענינו נסיעה, כמו הנה ארחיק נדוד (תהלים נ"ה ה') כלו' כל כך הייתי דואג לשמירת הצאן שלא הייתי יכול לישון.

[ מא ] זה לי עשרים שנה בביתך : ולמעלה (לח) אמר בלא מילת לי זה עשרים שנה אנכי עמך. הזכיר הענין בשתי בחינות בבחינת לבן ובבחינת יעקב. בבחינת לבן אמר: זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו וכו ' וכו '. כלו' אתה לא הגיעך מצידי שום נזק אלא כל הטוב. ואח"כ הפך הדברים וסיפרם בבחינת עצמו: זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך י"ד שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך ותחלף את משכורתי עשרת מונים, ולולא אלהי אבי שעזרני עתה ריקם שלחתני, והנה אני לא הגיעני מצדך רק רע כל היום.

[ מב ] לולי וגו', היה לי כי עתה ריקם שלחתני : ע"י שהיית מחליף את משכורתי, אך אלהי אבי היה עמדי, ואם כה אמרת נקודים יהיה שכרך, וילדו כל הצאן נקודים, ואמנם ריקם שלחתני דרך גוזמא הוא, והכוונה במעט ממון; או לולי אלהי אבי היה לי שהצליח בידי לברוח בלי ידיעתך, הנה אז אם הייתי אומר לך לשוב אל ארצי היית משלחני ריקם, כי היית מעכב אצלך כל אשר לי; והואיל וראה אלהים את עניי ואת יגיע כפי שכל מה שקניתי לא קניתיו אלא ברוב עמל ועבודת פרך, חמל עלי, ויוכח אמש : גם אחר שרדפת אחרי מנעך מהרע לי; ויוכח אמש: החליט המשפט באמרו לך השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע.

[מג] הבנות בנותי וגו' : אתה אומר כי יראת פן אגזול את בנותי מעמך, ואני אומר לך כי לא לבד הנשים האלה הן בנותי ושלי הן כי גם הבנים שלי הם, וגם הצאן לי הם, וכל אשר לך לי הוא, ויכול הייתי לקחת הכול מידך, אבל איך אעשה רעה לאלה שהן בנותי או לבניהן להפרידן מבעלן ומאביהן? לכן לכה ונכרתה ברית אני ואתה. והנה תשובה זו איננה אלא טענת שוא, כי הכל יודעים שאעפ"י שהבנות היו בנותיו הנה אחר שנישאו לאיש לא היה בידו לקחתם ממנו, וכן הצאן אעפ"י שמתתילה היה הכול שלו, הנה מה שקנה יעקב בשכר עבודתו על פי התנאי שהתנו ביניהם שלו היה, ולא היה ללבן שום זכות בהן.

[מד] והיה לער : לדעת רש"י והיה האל לעד, ולדעת אחרים והיה הברית, אלא שברית הוא ל' נקבה; ויש לתרץ והיה אות הברית, האות אשר נעמיד לבריתנו, כמו שהיה דרכם לעשות אות וסימן קיים לברית שהיו כורתים (מוהר"ר אח"ם), והכוונה כמו שכתב רמב"ן , נכרות ברית בדבר קיים שיהיה לעד בינותינו, על כן הרים יעקב אבן, והנה האל לבדו הוא העד באמת, והוא הרואה והוא הדיין אשר יענוש העובר על הברית, וכמו שאומר אח"כ: יצף ה' ביני וביניך, אלהים עד ביני וביניך אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו; ואמנם האבן והגל שהקימו היה לסימן להם שיזכיר להם את בריתם, וכך היה מנהגם להעביר להם סימנים העומדים לדורות, כמו ביהושע הנה האבן הזאת תהיה בנו לצדה (יהושע כ"ד כ"ז ).

[ מו ] ויאמר יעקב לאחיו : לאחיו של לבן, כמו ויאמר פרעה אל אחיו (למטה מ"ז ג' ) אחיו של יוסף ( רמב"ן ); ועיין למטה נ"א ונ"ד. ואולי היה מדרך העברים להקים מצבה (כמו שראינו למעלה כ"ח י"ח , וכמו שמצינו ביהושע כ"ד), והיה מדרך הארמים להקים גל, ויעקב הקים המצבה ואמר לאחי לבן שיעשו גל, ולבן אעפ"י שהזכיר כמה פעמים הגל והמצבה, הנה כשהגיע לעיקר שבועתו לא הזכיר אלא "גל" (נ"ב): אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה (אח"מ). ואולי הארמים היו נוהגים להקים גל של אבנים הרבה, סימן לאלהות הרבה שהיו עובדים, והעברים התרחקו ממנהגם והקימו מצבה שהיא אבן אחת, סימן לאל יחיד שהיו עובדים. ויאכלו שם על הגל : אצל הגל.

[מח] על כן קרא שמו גלעד : הגל עצמו נקרא גלעד, ולדעת דון יצחק ואחרים הכוונה שלכך נקרא שם המקום גלעד, ונ"ל כי זה נרמז כאן, אבל איננו משמעות המקרא, ולכך ניקדו גלעד ולא גלעד.

[מט] והמצפה : הגל עצמו נקרא ג"כ בשם המצפה, על שם שאמר לבן יצף ה' וגו' (ר' יוסף בכור שור, וכן מתורגם בתרגום ירושלמי). יצף : הרואה ואינו נראה נקרא צופה. והנה כאן נרמז למה נקרא ההר ההוא הר הגלעד, ובו עיר שנקראת מצפה או מצפה גלעד (שופטים י"א כ"ט ) ומה שכתוב למעלה (כ"ג) וידבק אותו בהר הגלעד, משה כתב כן על שם מה שהיה שמו בימיו.

[נ] אין איש עמנו : אין איש זר עתה עמנו (שלא יהיה משועבד תחת ידנו) שישמע שבועתנו, ויוכל להיות בינינו עד להזכירנו שבועתנו ולהזהירנו מעבור עליה, אמנם ראה אלהים עד. מן " יצף ה" עד "על בנותי " הוא לשון שבועה, כלו' ירא ה' וישפוט אם תעשה כך וכך. ומילת עד נגזרת משורש עהד שענינו בל' סורית זכר, והעיד כמו הזכיר, ולפיכך ענינו הזהרה (עיין "בכורי העתים" תקפ"ז עמוד 194) ואולי עד ושהד מגזרה אחת, כי השורש הד, ואלה הוסיפו עי"ן, ואלה הוסיפו שי"ן.

[נא] אשר יריתי : ענין תקיעה בארץ או בגוף אחר, כמו או מי ירה אבן פנתה (איוב ל"ת ו'), וכן יורה התצים (משלי ב"ו י') הוא מתכוון לקבעם בגוף אתר, וכן ירה בים (שמות ט"ו ד' ) טיבע ותקע, אבל לשון הורה נגזר מן הראה כדברי ר' שלמה לעוויזאהן בבית האוסף. והנה מילת יריתי לפי מה שפירשתי היא מתישבת יותר על המצבה מעל הגל אלא שהזכיר הפועל השייך אל השם הנזכר באחרונה; ואעפ"י שיעקב הוא שהקים המצבה ולא לבן, וגם הגל הקימוהו אחי לבן ולא הוא עצמו, אמר לבן אשר יריתי, כי הוא שאמר לכרות הברית, ורק מדבריו התעורר יעקב להרים המצבה ולומר לאחיו לקטו אבנים (אח"ם), או אשר יריתי עבר במקום בינוני, וטעמו הנה הגל הזה והנה המצבה שאני מציב ומעמיד לעד ביני וביניך, ואין הכוונה על פעולה מעשית כלל, אלא על המחשבה והרצון, אני רוצה שיעמוד הגל הזה והמצבה הזאת לעדים ביננו. והנה אחר זמן נקרא ההר ההוא גלעד על שם גלעד ונבנתה שם עיר ונקראה מצפה (יהושע י"א ג' וי"ג כ"ו ) ומצפה אחרת היתה לבנימין (שופטים כ' א' , כ"א א' ).

[ נב ] ער הגל הזה : הגל והמצבה יהיו עדים ומזכירים אותנו שבועתנו, שאם נעבור דרך כאן להרע איש לאחיו, כשנראה אותם נזכור שבועתנו. אם אני לא אעבור: אם אני אעבור היל"ל, ואמר לא אעבור, כמו שאומרים על כל צרה שלא תבא. ובעלי הניקוד שניקדו אני ולא אני, נראה שרצו ליישב מילת לא באומן אחר, ותהיה הכוונה אם במה שנוגע לי, יהיה עד שלא אעבור, ואם במה שנוגע לך, יהיה עד שלא תעבור.

[ נג ] אלהי אביהם : דברי משה; כל אחד נשבע באלהי אביו (רמבמ"ן).

[נד] ויזבח וגו' : שחט בהמות לסעודה, והיה דרכם לאכול יחד כשהיו כורתים ברית. עיין למעלה כ"ו ל' . ויקרא לאחיו: של לבן, כי לא ייתכן לומר על בניו, נשיו ועבדיו שקרא אותם אל המשתה, כי כל אדם אוכל עם גני ביתו, והקריאה אינה אלא לזרים, ולפיכך ג"כ לא הזכיר שקרא ללבן, כי גם הוא כאחד מבני ביתו.