קוד: שד"ל במדבר כד בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: ליאת חומסקי
אל: מימון: אראל סגל
[א]ולא הלך וגו'
: לא עשה הפעולות שהיה רגיל לעשות אשר לא נזכרו בכתוב רק נרמזו (
למעלה כ"ג ג
) במילות אקרה כה. והנה עתה רצה לקלל מבלעדי רצון ה', וישת אל המדבר פניו לקלל מדעתו ולתת בהם עין הרע, על כן אין כתוב כאן ויקר אלהים, כי לא קדמו לו פעולות שיצדק בהם לפי דעתו הימצא אליו ה', ע"כ כתוב ותהי עליו רוח אלהים, כי על אפו ועל חמתו בא בפיו דבר ה' אשר לא הכין עצמו אליו; וא"ת, א"כ למה הכין המזבחות (
למעלה כ"ג ז)?
עשה זה להתעות את בלק שיחשוב, כשיראה שהוא מקלל, כי מה' היא, ואם היה מקלל בלא קרבנות, היה בלק מבין שאין ממש בקללתו.
וישת אל המדבר פניו:
מבלי שילך לקראת נחשים (אולי יקרה ה' לקראתו), הסב פניו לישראל שהיו במדבר הוא הישימון שהיה ראש הפעור נשקף על פניו; ואעפ"י שבאמת לא הלך לקראת נחשים, הנה לבלק אמר שהלך, כי אמר לו: בנה לי, כמו שאמר לו בשאר פעמים.
[ד] מחזה שדי יחזה
: שרואה העתידות בחזיונות וחלומות היורדים מאל שדי מחלום, וכן דעת אנקלוס.
[ו] כנחלים נטיו
: האהלים נטויים ושטוחים זה אצל זה בקו ישר ומספר עצום, שידמו לעיני הרואה אותם מלמעלה ומרחוק כנחלי מים. והוסיף ואמר שיש בהם שורות של עצים יפים כגנות, והוסיף והמשילם לאהלים שהם אילנות גדולים ובעלי צל הרבה, גם ריחם טוב, והוסיף ואמר כארזים שהם אילנות גדולים וחזקים יותר, ומליצת נטע ה' כמו
(תהלים ק"ד ט"ז
) ארזי לבנון אשר נטע, שהם עתיקים וקדמונים כל כך כאילו הם מששת ימי בראשית; או יהיה ארזי לבנון אשר נטע כפל מליצת ישבעו עצי ה', ויהיה טעמם כטעם (
שם ל"ו ז
) הררי אל.
[ז]יזל מים מדליו:
ישראל שהמשיל אהליו לארזים מדמהו עתה לארז, ואומר שהוא נוזל מים מענפיו, ל' דליותיו (
ירמיה י"א ט"ז
) (ראב"ע).
ותנשא מלכותו:
פירש רש"י של יעקב, וזה כדי שלא יובן שתינשא מלכותו של שאול (שהכה את עמלק), כי אחר מלחמת עמלק לא היה עוד ה' איתו ולא התנשאה עוד מלכותו (
ש"א טו
), אבל הכוונה מלכותו של ישראל (תלמידי דוד חזק).
[ח]וחציו ימחץ
: כמו למכן תמחץ רגלך בדם (
תהלים ס"ח כ"ד
) עיין רש"י. והנה אחר שאמר ועצמותיהם יגרם, היה בלבו לומר ודמם ישתה, כמו למעלה כ"ג כ"ד לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה, אלא ששם מדבר באריה וכאן מדבר בישראל, ולא רצה לייחס להם שתיית הדם שהוא דבר נתעב ובפרט לישראל, על כן ייחס שתיית הדם אל החיצים (על דרך אשכיר חצי מדם דברים ל"ב מ"ב), ואמר וחציו ימחץ, יצבע חיציו בדמם; ובאחת נוטה אני מפירוש רש"י, כי לדעתו "יאכל גוים צריו" חוזר לאל, ולדעתי הוא חוזר לישראל.
יגרם:
הוא נשיכה ומציצה, עמו ושתית אותה (את הכוס) ומחצית ואת חרשיה תגרמי (
יחזקאל כ"ג לד).
[יא]מנעך ה' מכבוד
: הזכיר שם בן ד' לא שהיה בלק עובדו, אלא לפי שהזכירו בלעם בכל דבריו ולהיותו אלהי ישראל.
[יד] לכה איעצך
: היועץ מודיע דבר נעלם, וכן כאן הוא אומר להודיעו מה שהיה נעלם ממנו, ודוגמתו מה יעצת ללא חכמה (
איוב כ"ו ג'
), וכן מצאתי אח"כ לר' יוסף קרא (הביאו ר' וואלף היידינהיים בהבנת המקרא) ולהחכם ר' וואלף מאיר נ"י במעמר, והנה רצה ה' שיגיד בלעם לבלק את אשר יעשה ישראל למואב באחרית הימים, כלומר בימים רחוקים (בימי דוד), כדי שידע שאין רצון ה' שיתגרו בו מלחמה אלא אחר כמה דורות, שלא יאמר בלק: עם כל שהפך ה' הקללה לברכה, הנה ישראל לא יכלו לי.
[
טז]יודע דעת עליון
: מחשבת ה' וגזירותיו.
[יז]ומחץ
: כמו (
תהלים ס"ח כ"ד)
למען תמחץ רגלך בדם, וחציו ימחץ (פסוק ח')
פאתי
:שתי פאות, כלומר מן הקצה אל הקצה.
וקרקר כל בני שת:
בירמיה (מ"ח מה)
"וקדקד", והיה אפשר לומר שנפלה טעות סופרים בירמיה במילת וקדקד, אבל כך דרך ירמיה לשנות לשונות זולתו; ובס' הכותים כתוב כאן: וקדקד, ואם לא היו ידועים למזייפים ושולחי יד, היתה הנוסחא הזאת ישרה בעיני. ונוסח "וקרקר" פירשוהו ענין הריסה מן מקרקר לקיר (
ישעיה כ"ב ה
), ואין הפירוש הזה ישר בעיני בפסוק ההוא (עין שם פירושי). ואולי הוא מן קרקרותיהן (כלים פרק ב' משנה ב') (עיין ערוך) שהם השוליים, מלשון קרקע, וכן כאן הכוונה יפיל לארץ.
בני שת:
כמו השאת והשבר (
איכה ג' מ"ז
), ענין שאיה ושאון, כמו שהבין ירמיה. (מ"ח מ"ה).
[יח] והיה אדום ירשה
וכו': ל' ירשה אויביו קשה מאוד, והרמב"ן בפירוש שני כתב: אדום ושעיר שהם אויביו של ישראל יהיו ירשה- וגם זה לא ייתכן, כי אדום ושעיר אינם אלא אחד. ואולי שיעורו והיה ירשה שעיר ירשת אויביו ע"ד המשכן משכן העדות (
שמות ל"ח כ"א
) הארון ארון הברית (
יהושע ג' י"ד).
[יט] וירד
: אנקלוס היה קורא ויָרִד
, וקצת סיוע לזה
מלת והאביד שהוא עבר מהופך.
[כ]ראשית
: כמו ראשית שמנים ימשחו (
עמוס ו ו
), ראשיתם אשר יתנו לה' (
במדבר י"ח י"ב
).
[כא]
ע' בפירושי לשמות י"ח א'.
ושים:
פעול משורש שים, כמו מולים משורש מול.
[כב] כי אם יהיה לבער קין עד מה אשור תשבך
: הרי אלו שני מאמרים, והראשון מקרא קצר, וזה פירושו: אתה הקיני איתן מושבך, ואשריך שאתה יושב בקרב ישראל, שהרי אם יהיה לבער קין, אז צריך שגם ישראל יגלו מעל אדמתם, כי בלא זה אי אפשר שיגלה הקיני. ומיד התנבא על גלות ישראל, ואמר עד מה, עד מתי אשור תשבך? כלומר גלות ישראל באשור ובבל לא תמשך ימים רבים. והנה יהיה לבער הוא כמו ושבה והיתה לבער (
ישעיה ו' י"ג),
וקין הוא נושא המאמר, ומילת לבער ראויה לטפחא, ודעת בעלי הטעמים נפלאה ממני.
[כג] אוי מי יחיה
: מי יוכל לחיות בלי נזק אחר שישים האל את אשור בעולם, כמ"ש (
ישעיה י' ה
): הוי אשור שבט אפי.
[כד] וצים וגו'
: ראב"ע וקלעריקוס מפרשים זה על אלכסנדר ונכון, יוסף פלאויוס ואחריו גזניוס מפרשים כתים קפריסין ושאר האיים.