המרחם על אכזרים - מתאכזר על רחמנים

קוד: המרחם על אכזרים - מתאכזר על רחמנים בתנ"ך

סוג: פירוש

מאת: אראל

אל:

"כל שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים" (ר' אלעזר, מדרש תנחומא לפרשת מצורע).
איך ייתכן שהרחמים יגרמו לאדם להיות אכזרי? והרי כידוע "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" (מופיע פעמים רבות בספר החינוך)! ככל שאדם מתנהג יותר ברחמים, כך רגש הרחמים מתפתח אצלו יותר, והוא נעשה יותר רחמן!

דבריו של ר' אלעזר נאמרו בקשר לשאול המלך; כדי להבין את דבריו יש לקרוא את הפסוקים:

• שמואל ציווה את שאול (שמואל א טו3): "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר"
• שאול לא קיים את המצוה (שמואל א טו9): "וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל הַכָּרִים וְעַל כָּל הַטּוֹב וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם..."
• ומאוחר יותר, כששאול חשד שכהני נוב שיתפו פעולה עם דוד (שמואל א כב19): "וְאֵת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים הִכָּה לְפִי חֶרֶב; מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה לְפִי חָרֶב".

הדמיון בין הביטויים מלמד שאכן יש קשר בין הדברים: שאול חמל על העמלקים ולא רצה להרוג אותם כפי שצווה, ולאחר מכן התאכזר על אנשי נוב והרג אותם בדיוק באותו אופן שהיה אמור להרוג את העמלקים.

אולם, בכל פרשת עמלק לא נזכרה המילה "רחמים" אלא רק "חמלה", וההבדל ביניהם הוא משמעותי, כפי שכתב מלבי"ם בפירושו לפסוק 9: "הרחמים... בעבור שקצרה נפשו לראות באבדן איזה אדם או בצרתו... והחמלה תהיה... ששופט בשכלו שאין ראוי להשחית הדבר ההוא, וקיומו טוב יותר. והנה, לא הזהירו ה'... בל ירחם על עמלק, כי אלה מתכונות נפשיות, שהגם שיקיים מצות ה', בכל זאת יצוייר שיעורר רחמיו ויכאיב לבו במיתת ילדים רכים... אבל החמלה הוא ענין מחשביי, שחושב שאין מן הראוי והיושר להשחיתם, ושלא בצדק צוהו הנביא דבר זה, זה עון פלילי כי רוצה להתחכם נגד ה', ועל-כן צוהו בל תחמול עליו, רוצה לומר, אל תחשוב מחשבה שראוי לקיימו ושלא להשחיתו, ובאמת בזה נכשל שאול..."

רחמים הם רגש של השתתפות בצער - ככל שמרחמים יותר, רגש הרחמים גדל; אבל חמלה היא החלטה שכלית שלא להרוג, ומי שחומל על אנשים שראוי להרגם עושה טעות שכלית, ועלול גם לטעות בכיוון ההפוך ולהרוג את מי שראוי לחמול עליו. ראו גם: רגשי נקם ורחמים במערכת הענישה.

שאול לא הפגין כל רחמים כשנלחם בעמלק, שהרי הוא השאיר בחיים רק את המלך, והרג דווקא את הנשים והילדים חסרי הישע; הוא פעל מתוך חמלה - מתוך שיקול שכלי שלפיו כדאי להשאיר בחיים את המלך.

אם כך, מדוע השתמש ר' אלעזר במילה "רחמים"? היה לו לכתוב "כל החומל על אכזרים, לסוף נעשה אכזר על חומלים"?!
 - ייתכן שמשמעות המילה "רחמים" בלשון התלמוד שונה ממשמעותה בלשון המקרא; ראו לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמן. גם המושג "מידת הרחמים" בדברי חז"ל שונה ממשמעות המושג "רחמים" במקרא - ראו רחמים במקרא.