העז פניו = שיקר או הזיק מבלי שפניו הביעו בושה או צער

קוד: עז פנים= בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

אדם כשר, כאשר הוא נאלץ לשקר או לפגוע בזולת, מרגיש רגשות של בושה או צער, והרגשות הללו מתבטאים בהבעת פניו; אולם, ישנם אנשים שאופיים השתבש עד כדי כך, שהם לא מרגישים כל בושה או צער - הפנים שלהם אינם משתנים כאשר הם משקרים או מזיקים; הפנים שלהם, כביכול, חזקים ועזים יותר (עז = מבוצר ומוגן מפני השפעות חיצוניות), ולכן הם נקראים עזי פנים, קשי פנים או חזקי פנים:

• דברים כח50: "גּוֹי עַז פָּנִים, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן, וְנַעַר לֹא יָחֹן" - פוגע ומזיק בלי להראות רגשי צער ורחמים.
• משלי ז13: "וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ, הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לּוֹ" - משקרת (ראו פיתויי האישה הסוררת) בלי להראות רגשי בושה ואשם.
• קהלת ח1: "מִי כְּהֶחָכָם וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר; חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא" - החכמה היא הכשרון ללמוד מהזולת, ולכן, אדם חכם הוא גם רגיש יותר, ופחות מעז את פניו.
• דניאל ח23: "וּבְאַחֲרִית מַלְכוּתָם, כְּהָתֵם הַפֹּשְׁעִים, יַעֲמֹד מֶלֶךְ עַז פָּנִים וּמֵבִין חִידוֹת" - התבונה היא הכשרון לחשוב ולהסיק מסקנות באופן עצמאי, ולכן, אדם נבון הוא לא בהכרח רגיש יותר - הוא יכול להיות גם "עז פנים" וגם "מבין חידות".
• ירמיהו ה3: "...הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ, כִּלִּיתָם מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר; חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע, מֵאֲנוּ לָשׁוּב" - חוטאים בלי להתבייש, נענשים בלי להראות צער; וכן יחזקאל ב4: "וְהַבָּנִים קְשֵׁי פָנִים וְחִזְקֵי לֵב, אֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ד' ה'".