קוד: בין הערבים= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
הביטוי
בין הערביים נזכר בתנ"ך בארבעה הקשרים:
וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם", ויקרא כג5: "
בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם, פֶּסַח לה'", במדבר ט3: "
בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעֲרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמֹעֲדוֹ, כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ", במדבר ט5: "
וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמִדְבַּר סִינָי, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", במדבר ט11: "
בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ, עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ".
בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר, וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם" (פירוט).
אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר, וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם", שמות כט41: "
וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם, כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכָּהּ תַּעֲשֶׂה לָּהּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לה'", במדבר כח4: "
אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר, וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם", במדבר כח8: "
וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לה'".
וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעֲרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה."
עַרְבַּיִם היא צורת הזוגי של
עֶרֶב - שני עֲרָבִים. אנחנו יודעים מה זה עֶרֶב - זה
הזמן החשוך, שבו המראות והצורות
מתערבבות וקשה להבחין ביניהן. אבל ערב יש רק אחד ביום - אז מה הם הערביים?
1.
ערביים הם שני השלבים של העֶֶרֶב: השלב הראשון הוא שקיעת השמש, והשלב השני הוא שקיעת האור האחרון והופעת הכוכבים. הזמן שבין שקיעת השמש לצאת הכוכבים נקרא
בין הערביים. בלשון המשנה נקרא זמן זה
בין השמשות. וכן תרגם אונקלוס "בין הערביים
" - "בין שמשיא
"
(אונקלוס על שמות יב6, וכן פירשו אבן עזרא ו
שד"ל שם). וכן משמעות הביטוי בלשון ימינו. לפירוש זה ישנן כמה ראיות מפסוקים אחרים:
שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב, כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם".
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה 'בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ...'" (פירוט), שמות טז13: "
וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה...".
מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר".
2.
אמנם, בימי בית שני זבחו את הפסח (וגם את קרבן התמיד) כבר 6.5 שעות אחרי הזריחה, כלומר מאחר הצהריים ועד השקיעה. ולפי זה,
ערביים הם שני השלבים בתנועת השמש כלפי מטה: תחילת התנועה - משיא הגובה כלפי מטה, וסוף התנועה - השקיעה: "ולשון 'בין הערבים' נראה בעיני אותן שעות שבין עריבת היום לעריבת הלילה: עריבת היום בתחלת שבע שעות, מכי ינטו צללי ערב; ועריבת הלילה בתחילת הלילה.
" (רש"י).
וכיוון שבפסוקים למעלה הביטוי "ערב" נרדף לביטוי "בין הערביים", פירשו חז"ל שגם ה"ערב" מתחיל אחר הצהריים, והביאו לכך ראיות:
רבי נתן אומר: מנין לבין הערבים שהוא משש שעות ולמעלה? אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר", ירמיהו ו4: "
קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ מִלְחָמָה, קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַצָּהֳרָיִם; אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם, כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב" (מכילתא) - מייד אחרי הצהריים, כשהשמש פונה ומשנה את כיוונה, מתחילים הצללים של הערב.
עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי", "
והנה אלה השלשה עתים כוללים כל היום. אם כן, אחרי ה צהרים יקרא ערב מיד, וכעלות השמש וכל עת היותו במזרח יקרא בקר, והוא ארבע שעות... ואחר הבקר יקרא העת צהרים... והן שתי השעות החמישית והשישית... כענין זוהר, ויזכיר בהן לשון רבים בעבור שהן שתים, והנה הם שני צהרים; או מפני שיצהירו כל הצדדין, כי בבקר האור במזרח ובערב הוא במערב ובאמצע היום בגובה הרקיע מאיר לכל הצדדין. וכאשר יעברו הצהרים ויסור השמש מזרוח בשני הצדדין יקרא ערבים, מפני שיערוב השמש משני הצדדין ההם" (רמב"ן).
לעיון נוסף בנושא זה, ראו
פירוש הרמב"ן על הפסוק וכן
פירוש מלבי"ם על המכילתא.