ויהי ערב ויהי בוקר

פסוקים דומים

הפעולה שהופכת ערב ל בוקר, הפעולה המהותית של הבריאה, היא פעולת ההבדלה, פעולה שיש לה חשיבות רבה גם בעולם האנושי:

• תפקידם של הכהנים הוא (ויקרא י10): "וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל, וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר".
• גם כל בני ישראל צריכים (ויקרא יא47): "לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר, וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל"
• הבדלה בין הלויים לבין שאר ישראל, דברי הימים א כה1: "וַיַּבְדֵּל דָּוִיד וְשָׂרֵי הַצָּבָא לַעֲבֹדָה לִבְנֵי אָסָף וְהֵימָן וִידוּתוּן הנביאים[הַנִּבְּאִים] בְּכִנֹּרוֹת בִּנְבָלִים וּבִמְצִלְתָּיִם וַיְהִי מִסְפָּרָם אַנְשֵׁי מְלָאכָה לַעֲבֹדָתָם"
• הבדלה של המנהיגים מתוך עם ישראל, עזרא י16: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי הַגּוֹלָה וַיִּבָּדְלוּ עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֲנָשִׁים רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְבֵית אֲבֹתָם וְכֻלָּם בְּשֵׁמוֹת וַיֵּשְׁבוּ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי לְדַרְיוֹשׁ הַדָּבָר"
• אך הדוגמה המובהקת ביותר היא באחד הפסוקים המאוחרים ביותר בתנ"ך, נחמיה יג3: "וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת הַתּוֹרָה, וַיַּבְדִּילוּ כָל עֵרֶב מִיִּשְׂרָאֵל": בני ישראל היו במצב של עֶרֶב, נישואי תערובת עם גויים, אך כששמעו את דברי התורה, הם הבדילו את עצמם מהתערובת, וכך למעשה נעשו שותפים למעשה הבריאה - ויהי ערב, ויהי בוקר.

פירושים נוספים

ערב - משמעות המילה

1. המשמעות המקובלת של המושג עֶרֶב בלשון המקרא, כמו בלשון התלמוד ובלשון ימינו, היא הזמן שבו השמש שוקעת - זמן הדמדומים שבין היום לבין הלילה.

• אולם, לפי זה קשה להבין מדוע הפסוק מדלג על הלילה - מדוע הוא "קופץ" מהערב לבוקר?

2. ייתכן שהמושג עֶרֶב, כמו המושג בוקר, בא ללמדנו, שגם בימי בראשית היה מעבר הדרגתי בין היום לבין הלילה, כמו בימינו (ספורנו, אברבנאל).

• אולם, אילו זו היתה הכוונה, היה ראוי לכתוב רק ביום הראשון "ויעש ה' את הערב ואת הבוקר"; לא ברור מה הטעם לחזור על עובדה זו במשך כל הימים.

3. ייתכן שהמושג עֶרֶב כולל גם את הלילה. ניתן להסביר את הקשר בשתי דרכים:
א. "וכל הלילה נקרא ערב על שם תחלתו" (רד"ק); הכתוב משתמש במושג חלקי כדי לתאר את השלם ("מטונימיה" בלע"ז).
ב. המשמעות המקורית של השורש ערב היא צבע שחור, כמו צבעו של העורב וצבעו של הערוב (= זאב), ולכן כל התקופה שבה הצבע השחור שולט - מהשקיעה ועד הבוקר - נקראת ערב (אביתר כהן, 4 כיווני האויר).

• אולם, לפי פירוש זה היה ראוי להשתמש במושג "לילה", שכבר נזכר והוגדר היטב בפסוקים הקודמים, ולא לבלבל את הקוראים בשני מושגים שונים לאותו הדבר.

4. לפיכך פירשנו שהמושג עֶרֶב מציין מצב של ערבוב, שהיה המצב ההתחלתי בכל אחד מששת ימי בראשית, והוא נועד להגדיר את מהות מעשה הבריאה - יצירת הבדלה ובקרה מתוך הערבוב.

ויהי - המשך או סיכום?

1. יש שפירשו, שהמשפט ויהי ערב ויהי בוקר מתאר אירועים שקרו אחרי אירועי היום, כלומר: אחרי שה' ברא את מה שברא, היה ערב (כלומר האור שקע), אחר-כך היה לילה (בין אם המושג עֶרֶב כולל גם את הלילה, או שהכתוב דילג על הלילה מסיבה כלשהי), ואחר-כך היה בוקר, ובכך הסתיים היום - יום אחד, יום שני וכו'.

לפי זה, היום קודם ללילה - היום כולל את הלילה שאחריו: "י"ב שעות היה היום, ואחר-כך הלילה י"ב, האור תחלה ואחר-כך החשך, שהרי תחלת בריאת העולם היה במאמר "יהי אור", וכל חשך שמקדם לכך, דכתיב וחשך על פני תהום - לא זהו הלילה... ויהי ערב ויהי בקר - אין כתיב כאן ויהי לילה ויהי יום, אלא ויהי ערב, שהעריב יום ראשון ושקע האור ויהי בקר, בקרו של הלילה, שעלה עמוד השחר, הרי הושלם יום אחד מן השישה ימים שאמר הקב"ה בעשרה מאמרות, ואחר-כך התחיל יום שני" (רשב"ם).

ואכן, בקדשים הלילה הולך אחר היום, כמו שנאמר למשל לגבי קרבן תודה, ויקרא ז15: "וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו - בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל, לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר": כשמקריבים קרבן תודה, חייבים לסיים לאכול את כל בשרו באותו יום, ואסור להשאיר ממנו עד הבוקר; מכאן שה"יום" כולל גם את הלילה שאחריו, עד הבוקר (קאסוטו).

הפרשן אבן עזרא מתאר חלום שבו נגלה אליו מלאך ואמר לו שהפירוש הזה מסוכן מאד, כי הוא עלול לגרום לבני ישראל לחלל שבת - לשמור שבת מהבוקר עד הבוקר הבא במקום מהערב עד הערב; כדי להילחם בפירוש זה הוא כתב איגרת שנקראה "איגרת השבת". אולם, לענ"ד אין צורך לקשר בין פירוש הפסוק לבין זמני כניסת השבת, שהרי הבריאה הסתיימה לפנות ערב. ראו גם:

• ויהי ערב ויהי בוקר - הבריאה והמניין / משה מ בן דב, אתר דעת, סיני קטו.
• ויהי ערב ויהי בוקר - תחילת היום בהלכה / עצור כאן חושבים.
• מתי מסתיימת ומתחילה היממה / פשוטו של מקרא.

2. ויש שפירשו, שהמשפט ויהי ערב ויהי בוקר מסכם את אירועי היום, כלומר: בתחילת היום היה ערב, אחר-כך היה לילה (בין אם המושג עֶרֶב כולל גם את הלילה, או שהכתוב דילג על הלילה מסיבה כלשהי), ואחר-כך היה בוקר, ואחר-כך היה היום - יום אחד, יום שני וכו'.

לפי זה, הלילה קודם ליום - היום כולל את הלילה שלפניו; וכך הוא, על-פי ההלכה, בכל החגים  והמועדים שבתורה, כמו ביום כיפור, ויקרא כג32: "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב, מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם". פירוש זה מתאים לסדר הבריאה - בתחילת הבריאה היה חושך, ורק אחר-כך נברא האור: "והנה כבר היה החושך קודם בריאת האור, לפיכך הזכיר הערב תחילה, וכן הוא יום התורה מערב עד ערב" (שד"ל, אברבנאל). את הפסוק שנאמר בסוף היום הראשון - "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" - אפשר לפרש, לפי זה, בשתי דרכים:

 א. האור שנברא ביום הראשון שקע מייד לאחר שנברא, ואז היה ערב, כלומר לילה; אחר-כך האור זרח, ואז היה בוקר, כלומר יום (ספר הכוזרי);
 ב. הערב שנזכר ביום הראשון הוא למעשה הלילה שקדם לבריאת האור, והבוקר שנזכר ביום הראשון הוא היום שזרח אחרי בריאת האור (אברבנאל).

• אולם, בין אם הפסוק בא ללמד כך או אחרת, לא ברור מדוע יש צורך ללמד את זה שוב ושוב, בכל יום ויום.
• גם כל הטענות שכתבנו על הפירושים השונים של המילה עֶרֶב נכונות גם לכאן.

3. לפיכך פירשנו, שהפסוק אכן מסכם את אירועי היום הקודם (כמו בפירוש 2), אך אין זה רק סיכום פיסיקלי של מצב האור והחושך, אלא סיכום מהותי, שמתאר את מהות הבריאה בכל יום ויום - מעבר בין ערבוב לבין בקרה.