קוד: שרץ= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
הפועל שרץ מופיע בתנ"ך בכמה מקומות:
א. בתיאור בריאת חיות המים,
בראשית א20-21: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים
יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם
שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם.
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר
שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב
" (פירוט).
ב. בדברי ה' לנוח אחרי המבול,
בראשית ח17: "כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ הוצא[הַיְצֵא] אִתָּךְ
וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ
",
בראשית ט7: "וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ
שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ
".
ג. בתיאור בני ישראל במצרים,
שמות א7: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ
וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם
".
ד. בתיאור מכת הצפרדעים,
שמות ז28: "וְשָׁרַץ
הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל
מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ
",
תהלים קה30: "שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם
".
ה. כלוואי לעצם "שרץ" - בתיאור השמדת החיות במבול,
בראשית ז21: "וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל
הַשֶּׁרֶץ
הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם
", בפרשת החיות הטמאות,
ויקרא יא29: "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא
בַּשֶּׁרֶץ
הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ
",
ויקרא יא41-43: "וְכָל
הַשֶּׁרֶץ
הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל.
כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָחוֹן וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע עַד כֹּל מַרְבֵּה רַגְלַיִם לְכָל
הַשֶּׁרֶץ
הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם.
אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל
הַשֶּׁרֶץ
הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם
".
ו. בסוף פרשת החיות הטמאות,
ויקרא יא46: "זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם וּלְכָל נֶפֶשׁ
הַשֹּׁרֶצֶת עַל הָאָרֶץ
".
ז. בתיאור הנחל שייצא מהמקדש בעתיד,
יחזקאל מז9: "וְהָיָה כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר
יִשְׁרֹץ
אֶל כֹּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁם נַחֲלַיִם יִחְיֶה וְהָיָה הַדָּגָה רַבָּה מְאֹד כִּי
בָאוּ שָׁמָּה הַמַּיִם הָאֵלֶּה וְיֵרָפְאוּ וָחָי כָל אשר יָבוֹא שָׁמָּה הַנָּחַל
".
נראה ש שריצה היא הולדה בכמות גדולה (גם בלשון ימינו, "השריץ" = הוליד בכמות גדולה. אמנם בלשון ימינו נלווית לפועל זה נימה שלילית, ובלשון המקרא לא). ברוב המקומות (א, ג, ד, ז) נראה שמשמעות הפועל היא ריבוי ניסי, ע"י יצירת יש מאין או "כמעט" מאין.
לפי זה אפשר לפרש את דברי ה' לנוח ובניו (ב): "אַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ,
שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ
"? הציווי הראשון - "פרו ורבו" - הוא ציווי להתרבות בדרך הטבע, ע"י זכר ונקבה; והציווי השני - "שרצו בארץ ורבו בה" - הוא ציווי להתרבות בדרך שמעל הטבע
(למשל ע"י שכפול גנטי...). ראו עוד במאמר
המטרה שלשמה נברא האדם (ב).
וטעם ישרצו - תולדות עם הגבהה" (אבן עזרא על בראשית א20), וכן אונקלוס על בראשית ט7: "
שרצו בארץ = אתילידו בארעא". מפרשים אחרים פירשו בדרכים אחרות:
2.
שריצה = הימצאות בגובה הארץ: "כל דבר חי שאינו גבוה מן הארץ קרוי
שרץ. בעוף - כגון זבובים. בשקצים - כגון נמלים וחיפושים ותולעים. ובבריות - כגון חולד ועכבר וחומט וכיוצא בהם, וכל הדגים
"
(רש"י על בראשית א20), "ואומרו
שרץ נפש חיה הם הדגים. ואמר לשון
שרץ להפריש בינו ובין המעופף, כי זה אין לו כח אלא בסמוך ממש לארץ, והמעופף יעופף על הארץ ואינו צריך להסמך
"
(אור החיים על בראשית א20).
3.
שריצה = תנועה מהירה, ריצה: "ודעת אונקלוס שענין
שריצה כטעם תנועה, אמר בשרץ וברמש -
ריחשא דרחיש, ויפה פירש. ויקראו השרצים כן בעבור שתנועתם תמידית. ויתכן שהוא לשון מורכב, יקרא
שרץ = "שהוא רץ"... ודע כי כל העוף אשר לו ארבע רגלים יקרא "שרץ העוף" (ויקרא יא כ-כג), מפני שברגליו יסמוך וינוע כשרצים, ואשר איננו כן יקרא "עוף כנף", שעיקר תנועתו לעופף.
"
(רמב"ן על בראשית א20).
לפי זה יש לפרש את:
אשר הניעו והוליכו המים".
התנועעו בכולה ותרבו בה".
פרו ורבו, וינועו לרובם, עד שתמלא הארץ מהם".
יצחק צויג09:43:26 27.08.2003