קוד: מולדת= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
[ע"פ שד"ל בראשית יב 1 ]
בלשון ימינו, "מולדת" היא הארץ שהאדם נולד בה. אולם, בלשון המקרא, המילה "מולדת" נזכרת לפעמים במשמעות של "משפחה":
שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמר 'העוד אביכם חי? היש לכם אח?' ונגד לו על פי הדברים האלה; הידוע נדע כי יאמר הורידו את אחיכם?" - האחים אמרו שיוסף שאל על משפחתם - אביהם ואחיהם - ולא על הארץ שנולדו בה.
ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו על שם אחיהם יקראו בנחלתם" - מולדתך = הילדים שהולדת, ולא הארץ שבה הם נולדו.
ערות אחותך, בת אביך או בת אמך, מולדת בית או מולדת חוץ, לא תגלה ערותן...
ערות בת אשת אביך, מולדת אביך, אחותך הוא לא תגלה ערותה" - דיני עריות נקבעים לפי הקשר המשפחתי ולא לפי מקום הלידה.
לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד...
אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי ואת מאמר מרדכי אסתר עשה כאשר היתה באמנה אתו", אסתר ח6 : "
כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי? ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי?" - לפי הפירוש מולדת = מקום הלידה, היה אפשר להסיק מפסוקים אלה, שאסתר נולדה ביהודה (ויצאה לגלות יחד עם מרדכי), ושהמן רצה להחריב גם את ארץ יהודה; אך לעובדות אלה אין זכר במגילה, ולכן מתאים יותר הפירוש מולדת = משפחה מורחבת: איך אוכל לשתוק ולהסתכל מן הצד על האסון שיבוא על עמי? ואיך אוכל לשתוק ולהסתכל מן הצד על אבדן משפחתי? ודבריה מסודרים בהדרגה, מהקשה אל הקשה יותר (כך תרגמו מתרגמי החברה היהודית: kindred).
גם בפסוקים שבהם נזכרת "ארץ מולדת" או "ארץ ומולדת", הכוונה היא לאו לארץ שבה האדם נולד, אלא לארץ שבה נמצאת משפחתו של האדם:
כי אל ארצי ואל מולדתי תלך, ולקחת אשה לבני ליצחק": העבד הלך לעיר חָרָן, שם גר נחור - אחיו של אברהם. לפי הפירוש מולדת = מקום הלידה, היה אפשר להסיק מכאן, שאברהם נולד בחרן, חזר לאור כשדים,, ואחר-כך שוב יצא משם לחרן (ע' בראשית יא31: "
וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ וְאֵת שׂרי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ, וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כשׂדים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם"; ובדברי רמב"ן שם); אך לעובדות אלה אין זכר בתורה, ולכן מתאים יותר הפירוש מולדת = מקום המשפחה - אברהם שלח את עבדו לחרן, המקום שבו גרה, באותו זמן, משפחתו של אברהם (כדברי שד"ל: "
תלך אל ארצי, ובהיותך שם תלך אל מולדתי, כלומר אל משפחתי, ולקחת אשה לבני; ממשפחתי אם תמצא, ואם לא תמצא ממשפחתי תיקח מעירי (דון יצחק)").
מצד שני, כמו
מילים נוספות שמתחילות באות מ, נראה שגם המילה "מולדת" משמעה "מקום הלידה".
האם אפשר לשלב בין שני הפירושים?
ייתכן שמולדת היא אכן "המקום שהאדם נולד בו", אך ה"מקום" נתפס בצורה גמישה ויחסית - לא מקום גיאוגרפי מסויים על מפת העולם, אלא מקום בחברה האנושית.
המושג מתאים לחברה של נוודים, כמו שהיו אבותינו אברהם יצחק ויעקב: אדם נולד באוהל מסויים בתוך המאהל של השבט, וכשהשבט נודד למקום אחר - ה"מולדת" שלו היא עדיין אותו האוהל שבו הוא נולד, למרות שהאוהל הזה כבר נמצא בנקודה אחרת על-פני כדור-הארץ.
נספח - פסוקים נוספים:
וימת הרן על פני תרח אביו, בארץ מולדתו באור כשדים" - הרן נפטר עוד לפני שמשפחתו עזבה את אור כשדים.
ויאמר ה' אל אברם 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך'" - לך מהארץ שאתה גר בה, ומהמקום שבו גרה משפחתך, ומבית אביך (וכדברי שד"ל: "
מולדתך כולל יותר מבית אביך, והנה אמר לו שיעזוב לא לבד את אומתו ואת קרוביו הרחוקים, אלא גם בית אביו שהם שאר בשרו; וזה על דרך את בנך את יחידך אשר אהבת").
ה' אלהי השמים, אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי, ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר 'לזרעך אתן את הארץ הזאת', הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם": ע"פ הפירוש מולדת = מקום הלידה, היה אפשר לפרש, שאברהם מייחס לה' גם את יציאתו מאור-כשדים לחרן (כדברי ה' "
אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים"); לפי הפירוש מולדת = מקום המשפחה, הכוונה ברורה - כמו בבראשית יב1.
ויאמר ה' אל יעקב 'שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך'...
אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך...
ויאמר יעקב 'אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ה' האמר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך'" - ה' ציווה על יעקב לחזור לארצו - הארץ שהבטיח לתת לו - ארץ כנען; ובתוך ארץ כנען - לחזור למקום שבו נמצאה משפחתו (חברון - שם גר יצחק).
ויאמר אליו 'לא אלך, כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך'" - חובב רצה לחזור לארצו, ולמקום שבו נמצאה משפחתו.
אל תבכו למת ואל תנדו לו, בכו בכו להלך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו" - ההולך לא יראה עוד את הארץ שבה נמצאים קרובי משפחתו.
הרבה כושל גם נפל איש אל רעהו ויאמרו קומה ונשבה אל עמנו ואל ארץ מולדתנו מפני חרב היונה"
חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם מראה שלשים כלם דמות בני בבל כשדים ארץ מולדתם"
ויען בעז ויאמר לה הגד הגד לי כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום" - רות עזבה את הוריה ואת הארץ שבה נמצאים כל קרוביה.