קוד: קוצר רוח, אורך רוח בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
אֶרֶךְ אַפַּיִם רַב תְּבוּנָה, וּקְצַר רוּחַ מֵרִים אִוֶּלֶת" (פירוט)
טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, טוֹב אֶרֶךְ רוּחַ מִגְּבַהּ רוּחַ" (פירוט)
1. רוב המפרשים פירשו שהפסוקים מתייחסים לכעס -
קצר רוח הוא "הממהר לכעוס
" (מצודת דוד), ו
ארך רוח הוא "המאריך רוגזו ואינו ממהר לריב
" (רש"י).
2. אולם, המשמעות המילולית של המילה רוח היא "תנועה של אויר", ובפרט, תנועה של אויר היוצא מהריאות, נשיפה. לפי זה, קצר רוח הוא אדם הנושף נשיפות קצרות ומהירות, ו ארך רוח הוא אדם הנושף נשיפות ארוכות.
3. בנוסף לכך,
הרוח מסמלת את
המחשבות. לפי זה, קצר-רוח הוא אדם שאינו מסוגל לחשוב עד הסוף, אדם ש"חושב בקיצור",
וארך-רוח הוא אדם שחושב לעומק, אדם שמאריך במחשבות ובשיקול דעת.
כל המשמעויות קשורות זו לזו, שכן אחת הדרכים היעילות ביותר להירגע ולהימנע מכעס, ולפעול בצורה שקולה ומחושבת, היא להאריך את הנשיפה: "כאשר אנו נמצאים במצב קשה.. נשפו באיטיות. בדרך זו, אתם
שולטים בנשימה המואצת הנגרמת מלחץ שאתם מצויים בו... כדי לפתח שליטה טובה
יותר בנשימה, בלו כל יום דקות ספורות... בהתרכזות, כשכף יד אחת מונחת על
קיבתכם. נשמו בקלות. לאחר כל שאיפה קלה של אויר, נשפו בצורה ממושכת...כאשר
אתם רצים להרים את שפופרת הטלפון, במקום לשאוף אויר במהירות לתוך הריאות,
נשפו החוצה באיטיות. כאשר אתם פותחים בהגשת הצעה כלשהי או בטיעון מסויים,
הכינו את עצמכם על-ידי נשיפות אויר אחדות איטיות ומבוקרות, ולא על-ידי
שאיפה גדולה ומיותרת של אויר...
"
(פיליפה דייויס, "עצמה
אישית", הוצאה ראשונה, עמ' 182).
ניתן לפרש כך גם פסוקים נוספים שבהם נזכרת
רוח:
טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר" - מי שמצליח לשלוט באורך הנשיפה שלו, יכול להתנהג ולהנהיג את העיר באופן שקול ואחראי (פירושים נוספים).
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" - משה דיבר בנשיפות קצרות, בכעס ובחוסר שיקול-דעת, וכתוצאה מכך גם בני ישראל לא חשבו לעומק על דבריו, והמסר שלו לא נקלט (פירושים נוספים).
הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב: הֲקָצַר רוּחַ ה'? אִם אֵלֶּה מַעֲלָלָיו?! הֲלוֹא דְבָרַי יֵיטִיבוּ עִם הַיָּשָׁר הוֹלֵךְ"
הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי? וְאִם מַדּוּעַ לֹא תִקְצַר רוּחִי?!"