תושב = אדם זר היושב בינינו באופן זמני

קוד: תושב= בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אראל

אל:

תושב הוא אדם הנמצא במקום מסויים באופן זמני:
המילים תושב ושכיר נזכרות יחד בכמה מצוות - בנוסף למצוה שנזכרה למעלה (ויקרא כה 40): שכיר הוא אדם הנמצא עמנו באופן זמני, עובד ומקבל שכר וחוזר לביתו; לפי זה, נראה שגם תושב הוא אדם היושב בינינו באופן זמני - רק שהוא לא בא לכאן למטרת עבודה והשתכרות, אלא למטרה אחרת - למשל כדי לקבל מקלט מפני התעללות בחו"ל (ראו דברים כג 16-17 - "עמך ישב...").

מצד שני, תושב נזכר כמה פעמים גם יחד עם גר, בנוסף לפסוקים שנזכרו למעלה:

גר הוא מהגר, אדם שעזב את ארצו ומולדתו ובא להשתקע בינינו;

נראה לי שבצירוף גר ותושב, המילה גר מציינת שהאדם לא היה אזרח בעבר (כלומר, הוא לא מהעם או מהמשפחה של בעלי הארץ), והמילה תושב מציינת שהאדם לא יהיה אזרח בעתיד (כלומר, הוא לא מתכוון להישאר כאן לתמיד אלא רק באופן זמני); המשותף לשניהם - שניהם אינם אזרחים, אין להם בעלות על הארץ או קשר קבוע לארץ. אולם, הגר עזב את מולדתו הקודמת לגמרי ולכן יש להתייחס אליו כחלק מהמשפחה; והתושב מתכוון לחזור למולדתו ולכן יש להתייחס אליו כאל שכיר. 


פירושים נוספים

1. רש"י על הפסוק (בראשית כג4): "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם, תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי" כתב בשם מדרש אגדה: "אם תרצו - הריני גר, ואם לאו - אהיה תושב ואטלנה מן הדין". מדבריו נראה שהמילה תושב מציינת אדם שהארץ שייכת לו, והוא יושב בה באופן קבוע.

2. אולם, כפי שהראינו בפסוקים למעלה, תושב הוא דווקא אדם היושב בארץ באופן זמני; אדם היושב בארץ באופן קבוע נקרא אזרח.

השורש "ישב"

המילה "תושב" שורשה "ישב", ולכן ראוי לבדוק מה משמעותו של שורש זה - האם הוא מציין ישיבה זמנית או קבועה. אולם קשה להסיק מסקנות ברורות בנושא זה, כי יש פסוקים משני הסוגים.
פסוקים שמתייחסים לישיבה זמנית:
  • בראשית כד55: "וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ"
  • בראשית לח11: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵּית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵית אָבִיהָ"
  • ויקרא ח35: "וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא תָמוּתוּ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי"
  • יהושע כד7: "וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' וַיָּשֶׂם מַאֲפֵל בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַמִּצְרִים וַיָּבֵא עָלָיו אֵת הַיָּם וַיְכַסֵּהוּ וַתִּרְאֶינָה עֵינֵיכֶם אֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּשְׁבוּ בַמִּדְבָּר יָמִים רַבִּים"
  • שמואל א יב11: "וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח"
פסוקים שמתייחסים לישיבה קבועה:
  • במדבר לב6: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה"
  • דברים כח30: "אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ אַחֵר [יִשְׁכָּבֶנָּה], בַּיִת תִּבְנֶה וְלֹא תֵשֵׁב בּוֹ, כֶּרֶם תִּטַּע וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ"
  • מלכים ב יז26: "וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ"
  • יהושע כד13: "וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נְטַעְתֶּם אַתֶּם אֹכְלִים"
  • יואל ד20: "וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וִירוּשָׁלִַם לְדוֹר וָדוֹר"
  • זכריה ב8: "וַיֹּאמֶר אֵלָו רֻץ דַּבֵּר אֶל הַנַּעַר הַלָּז לֵאמֹר פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ"
  • תהלים קב13: "וְאַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וְזִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר", וכן איכה ה19

פסוקים שיכולים להתאים לשתי המשמעויות:
  • בראשית לד10: "וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ"
  • בראשית מו34: "וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן"
  • ירמיהו לה7: "וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם"
  • מלכים א יז1: "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי"
לכן נראה לי שהמילה תושב עומדת בפני עצמה, ומציינת מעמד מיוחד של אנשים שנמצאים בארץ באופן זמני, ולא קשורה דווקא למשמעות המדוייקת של השורש ישב.


תגובות