קוד: קשר בין תקוה לבין מים בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
עין= מקור מים, מעיין (בראשית טז 7: "
וימצאה מלאך ה' על עין המים במדבר; על העין בדרך שור"); כלו
עיניו= נגמרה תקוותו.
יבש= איבד מים;
בוש= התאכזב מתקוותו (תהלים קיט 116: "
ואל תבישני משברי" = אל תאכזב אותי מתקוותי).
מקוה= מאגר מים (בראשית א: "
ולמקוה המים קרא ימים"; ויקרא יא 36: "
אך מעיין ובור מקוה מים, יהיה טהור...");
מקוה= תקוה; (דה"א כט 15: "
כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו; כצל ימינו על הארץ, ואין מקוה"; ירמיהו יד 8: "
מקוה ישראל, מושיעו בעת צרה..."; יז 13: "
מקוה ישראל ה', כל עוזביך יבושו; וסורי בארץ יכתבו, כי עזבו מקור מים חיים את ה'").
אכזב= נחל שמתייבש ומאבד את מימיו (ירמיהו טו 18: "
היה תהיה לי כמו אכזב, מים לא נאמנו").
בימי התנ"ך, התקוה הגדולה והמוחשית ביותר היתה התקווה לגשם, שחיי האדם היו תלויים בו. אולי משום כך הפכו המים לסמל ומשל של התקוה באופן כללי.
ראו עוד: