קוד: זבח= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ, אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ; בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ" - העולות מוקרבות כולן לה'; כך גם בכל המקומות שנזכר השם "מזבח", הכוונה למקום שמקריבים עליו קרבנות לה', גם קרבנות שאינם נאכלים.
זבח לאלהים יחרם, בלתי לה' לבדו" - הכוונה לכל סוג של הקרבה, עם או בלי אכילה;
יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַ, אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם; חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ, לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם"
רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ, כַּצְּבִי וְכָאַיָּל" - הכוונה לבשר ששוחטים מחוץ למקדש, שמותר לאכלו גם בטומאה;
וַאֲמַרְתֶּם
זֶבַח פֶּסַח הוּא לה'..." - קרבן הפסח הוא קודש לה', וגם הבעלים אוכלים ממנו;
וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ידוד כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן
אֲנִי
זֹבֵחַ לידוד כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה" - הבכור נזבח לשם ה', והכהנים אוכלים חלק ממנו;
וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לה' פָּרִים" - הנערים העלו עולות (קרבנות שאינם נאכלים), וזבחו זבחי שלמים (קרבנות שחלקים מהם נאכלים ע"י הכהנים והבעלים); ויש עוד פסוקים רבים שבהם קרבן השלמים נקרא "זבח" (למשל ויקרא ג-ט, במדבר ו-ז ועוד).
אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ, וְהִקְרִיב
עַל
זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשֶּׁמֶן וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן"; תהלים קז22: "
וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה, וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה" - תודה היא סוג של זבח שלמים, שחלקים ממנו נאכלים ע"י הכהנים והבעלים.
לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי, וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר", וכן שמות לד25: "
לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח" - גם פסוקים אלה נאמרו על זבח הפסח, אולם, כאן מדובר על זביחת דם, ושד"ל פירש, "
כי שורש זבח נגזר מן "זוב", וטעם זביחה - הגרת הדם" (ראו גם שחיטה = סחיטת הדם); ואכן, כששוחטים לצורך אכילה, יש להקפיד במיוחד על שהדם יזוב ויצא מהבשר, ואולי זו הסיבה ששחיטה לצורך אכילה נקראת " זביחה ".
...עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ..." - ובפרשת העגל נאמר "
ויקם העם לאכול ושתה..."
פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ"
וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם, חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאֶת לָהֶם לְדֹרֹתָם" - נאמר בהקשר של איסור אכילת בשר מחוץ למשכן במדבר;
וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן, וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לֵאלֹהֵיהֶן"
וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם וַיָּלִינוּ בָּהָר" - לשם ה' ו/או לסעודה;
וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע, וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק" - לא מסופר שאכלו, אבל אי אפשר לדעת;
...נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לה' אֱלֹהֵינוּ" - זה מה שבני ישראל ביקשו מפרעה; מסתבר שהכוונה לזביחה לצורך סעודה חגיגית, אבל אי אפשר לדעת;
וַיִּזְבַּח בָּלָק בָּקָר וָצֹאן, וַיְשַׁלַּח לְבִלְעָם וְלַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ" - שחט לצורך סעודה רגילה או מקודשת, לשם ה' או לאליליו;
עַמִּים הַר יִקְרָאוּ, שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק; כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ, ושפני טְמוּנֵי חוֹל"