קוד: ביאור:אסתר ט31 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
אסתר ט30: "
וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים, אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת
":
אסתר ומרדכי
שלחו ספרים (מכתבים)
אל כל היהודים בכל 127 המדינות מלכות אחשורוש , כדי לשכנע אותם לקיים את תקנות הפורים; ובמכתבים האלה היו
דברי שלום ודברי
אמת :
אסתר ט31: "
לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם; כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה,
וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת וְזַעֲקָתָם
".
דברי השלום הם העידוד
לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם השונים, כך שכל קהילה תוכל לחגוג את הנס ביום המתאים לה; ודברי האמת הם הדוגמה האישית שנתנו המנהיגים, לקיים את התקנות
כאשר קיים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה ; וכן התקדים ההסטורי,
כאשר קיימו היהודים
על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם שנתקנו לזכר חורבן הארץ, כך ראוי שיקיימו גם ימי שמחה לזכר ההצלה.
כדי לקבוע נורמות התנהגות חדשות בעם ישראל דרושה סבלנות רבה. כך ניתן ללמוד מחג הפורים, שהתפתח בשלבים שנמשכו לאורך שנים (ראו
קביעת חג פורים - ארבעה שלבים).
השלב האחרון נקבע במכתב של אסתר המלכה, שפנה אל היהודים ב
דברי שלום ואמת . מטרת המכתב של אסתר היתה לשכנע את כל עם ישראל לקבל על עצמם את חג הפורים. לשם כך היא השתמשה בשני אמצעים:
לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם;
כאשר קיים עליהם... דברי הצומות וזעקתם;
נסביר:
בתחילה נקבע חג הפורים ליומיים - היהודים הגרים בערים פרוזות (ללא חומה) חגגו ב-14 והיהודים הגרים בערים המוקפות חגגו ב-15 באדר; אסתר המלכה הוסיפה עוד זמנים, דבר הנרמז במילה
בזמניהם . על-פי חכמי התלמוד
(בבלי מגילה ב.) , הזמנים הנרמזים שם הם 11, 12, 13 באדר, שבהם רשאים בני הכפרים לקרוא את מגילת אסתר כדי לשלב אותה עם אחד מימי ההתכנסות המקובלים בכפר - ימי שני וחמישי.
מטרת התקנה היתה לאפשר לכל קבוצה בעם ישראל לחגוג את חג הפורים בתאריך הנוח ביותר עבורה, דבר שהקל על כלל עם ישראל לקבל עליהם את החג החדש. זו המשמעות העיקרית של
שלום בעם ישראל - לא שלום שנובע מזהות ואחידות, אלא דווקא שלום שנובע מתוך שוני, מתוך הכרה והתחשבות בצרכים של כל קבוצה וקבוצה בעם ישראל.
א. יש אומרים
(בתלמוד בבלי, מגילה ב.) שתקנת הכפרים נרמזת כבר בדברי מרדכי,
אסתר ט22: "
כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מאיביהם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה ומשלח מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים
": את המילה "כימים" אפשר להבין כרמז לכך שישנם ימים נוספים הכשרים לחגיגת פורים.
ב. לפי ההלכה
(ראו רמב"ם, הלכות מגילה) , תקנת הכפרים נוהגת רק כשיש מלכות לישראל, והם יכולים להתכנס ולחגוג בחופשיות בלי לפחד מהגויים; סיוע להלכה זו הוא, שהתקנה מלכתחילה נקבעה ע"י אסתר
המלכה . כאשר אין מלכות לישראל, נוהגים בני ישראל על-פי התקנה המקורית, שנקבעה ע"י מרדכי, וחוגגים רק ב-14 וב-15; וכך אנו נוהגים היום.
היו בעם ישראל אנשים שחששו לקבל על עצמם חג חדש, בין מתוך התנגדות עקרונית להוספת חידושים, ובין מתוך חשש מתגובת הגויים; אסתר המלכה התייחסה לחששות אלו בנימוקים והסברים שהוסיפה למכתבה:
כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה" - אנחנו, מרדכי ואסתר, קיימנו על עצמנו להילחם בגויים למרות הסכנה הגדולה; קחו דוגמה מאיתנו ואל תחששו מהגויים כאשר אתם חוגגים את חג הפורים. או: אנחנו, מרדכי היהודי ואסתר המלכה, קיבלנו על עצמנו לקיים את החג בכל שנה ושנה, ואם המלכה חוגגת את חג הפורים, גם אתם יכולים לחגוג אותו ואין לכם סיבה לחשוש.
וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם" - היהודים קיבלו עליהם לצום בארבעה תאריכים בכל שנה, זכר לחורבן המקדש, ראו זכריה ח19: "
כֹּה אָמַר ה' צ': צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" ( פירוט). באותו אופן, אפשר לקבל על עצמנו גם לחגוג חג חדש לזכר ההצלה (אבן עזרא) .
אסתר לא רצתה לקבוע את החג החדש בכפיה, היא רצתה שהיהודים יקבלו על עצמם את החג מתוך הזדהות והסכמה, ולכן השתמשה בנימוקים -
דברי אמת .
2. יש אומרים שהמילים
דברי הצומות וזעקתם רומזות לתענית שנקבעה לתאריך 13 באדר, יום לפני פורים, בו נוהגים לצום גם בימינו - "תענית אסתר". יש מפרשים כך את דברי הרמב"ם: "
ונוהגים כל ישראל בזמנים אלו להתענות... בי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן, שנאמר '
דברי הצומות וזעקתם '...
"
(הלכות תענית ה ה) . לפי זה, הדרישה העיקרית של הפסוק היא: "לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם... ואת דברי הצומות וזעקתם", ושאר הפסוק הוא מאמר מוסגר שבא לנמק את החשיבות ההסטורית של חג הפורים.
3. ויש אומרים שהמילים
דברי הצומות וזעקתם רומזים לצומות שצמו כל בני ישראל כאשר שמעו על גזירת ההשמדה,
אסתר ד3: "
וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ, אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים,
וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד, שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים
"; ומשמעות הפסוק היא "כמו שקיבלתם על עצמכם לצום ולזעוק בשעת הצרה, כך קבלו עליכם לחגוג ולשמוח לאחר ההצלה - '
מברכים על הטובה כשם שמברכים על הרעה
'". הזכרת הצומות מדגישה את גודל הנס - הצרה היתה כל-כך גדולה שכל בני ישראל קיבלו על עצמם לצום ולזעוק, ולפיכך לאחר שניצלנו מהצרה יש לחגוג ולשמוח
(ע"פ רש"י, מחזור ויטרי, רמ"ה) .