מאת: אראל
זכריה ח19: "
כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי, וְצוֹם הַחֲמִישִׁי, וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.
"
כה אמר ה' צבאות: כל ארבעת הצומות שקבעתם לזכר החורבן - צום הרביעי (לזכר הבקעת העיר בתמוז), וצום החמישי (לזכר החרבת העיר באב), וצום השביעי (לזכר רצח גדליה בתשרי), וצום העשירי (לזכר תחילת המצור על העיר בטבת) - כל אחד מהם יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה, וימי האבל יהפכו למועדים טובים (חגים); אם רק תאהבו את האמת ואת השלום .
מפסוק זה אנחנו למדים, שבעת גלות בבל, נהגו בני ישראל לצום ארבע פעמים בשנה, בארבעה חודשים שונים (ראו 'דעת מקרא') :
בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר" ( פירוט).
וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ... בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלַים, וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלָים וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ". וכנראה שהשריפה הסתיימה בעשרה לחודש החמישי (י באב), ולכן כתוב בפסוק המקביל ב ירמיהו נב12-13: "
וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ...
בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל בִּירוּשָׁלָים, וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלַים וְאֶת כָּל בֵּית הַגָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ".
וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה..."; הרצח גרם להגליית שארית הפליטה מארץ יהודה.
וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלַים, וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב", וכן ב יחזקאל כד1: "
וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר" ( פירוט).
גם בימינו נהוג לצום באותם ארבעה חודשים:
לאחר שחזרו בני יהודה מגלות בבל, הם שאלו את הנביא זכריה אם הם עדיין צריכים לצום (זכריה ז) . הנביא אמר להם, שזה לא משנה אם יצומו או לא; הצומות נועדו להזכיר לבני ישראל את החורבן, כדי שיתקנו את הפגמים הרוחניים והחברתיים שגרמו לחורבן (זכריה ז-ח) . לאחר שנתקן את הכל, כבר לא יהיה צורך לזכור את החורבן. האבל יהפוך לשמחה, וימי הצום יהפכו למועדים עם סעודות חג.
הפיכת אבל לחג מצאנו גם ב:
הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי, פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה": האנשים שנאספו ליד מיטת חוליי כדי להספיד אותי, ראו אותי מבריא בנס ורקדו איתי בשמחה ( פירוט).
אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל, וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו; וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן, וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם".
כִּי... וּבְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בָּא אֶל יְרוּשָׁלַם כְּיַד אֱלֹהָיו הַטּוֹבָה עָלָיו": בתחילת החודש החמישי הגיע עזרא הסופר מבבל אל ירושלים, וקיבל תמיכה ממלך פרס לפאר ולרומם את בית המקדש; תיקון לחורבן המקדש ע"י הבבלים בחודש החמישי ( פירוט).
וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג, וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ... לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ, שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים, אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם" ( רש"י, לפי מועד קטן ט א) .
מצאנו גם דוגמאות הפוכות - ימי חג שהפכו לימי אבל:
וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לה' מָחָר" ( פירוט). בגלל חטא העגל, החג בוטל, ובימינו הפך ליום אבל - "צום הרביעי" של ימינו.
וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל , וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה".
הנביא לא מסתפק בהבטחה שהצומות יהפכו לחגים - הוא גם מסביר מה אנחנו צריכים לעשות כדי שזה יקרה. ההסברים נמצאים בפסוקים הקודמים; כאן הוא מסכם בשתי מילים: אמת ושלום .
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ..." וב זכריה ח17: "
...וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ, כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם ה'".
...אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם" וב זכריה ח17: "
וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם" (ראו לא לחשוב רע על הזולת).
"
עתה שב אל התחלת דבריו שבא הדבור בעבור השאלה ששאלו אם יצומו בחדש החמישי, ואחר שהציע להם שהכל תלוי במעשיהם אם ישובו בתשובה, אם-כן אמר ה' "
שצום הרביעי והחמישי " וכו' "
יהיה לששון ולשמחה ", בתנאי אם
האמת והשלום אהבו , שאז תהיה גאולה שלימה ויחדלו דברי הצומות וזעקתם
"
(
מלבי"ם, וכן
מצודות) .
1.
שלום ואמת נזכרו גם במגילת אסתר. אחרי שמרדכי ואסתר קבעו חג חדש - חג פורים, הם שלחו מכתבים לכל היהודים כדי להסביר להם מדוע יש לחגוג את החג החדש,
אסתר ט30: "
וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים... דִּבְרֵי
שָׁלוֹם וֶאֱמֶת
" (
פירוט). וכך הסבירו בפסוק הבא,
אסתר ט31: "
לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם, כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת וְזַעֲקָתָם
": כמו שקבענו ארבעה צומות חדשים לרגל החורבן, כך ראוי לקבוע חג חדש לרגל ההצלה (
פירוט). אם כך, גם במגילת אסתר יש קשר בין
שלום ואמת לבין הפיכת האבל לחג!
2. האמת והשלום / מיכאל עזרא: בית שמאי מייצגים את האמת, בית הלל מייצגים את השלום; והאתגר שלנו הוא לשלב ביניהם.
3. בשם האמת אפשר להקים מפלגות שונות; בשם השלום חשוב לדבר טוב על המפלגות האחרות / אראל.
(נכתב בי"ז בתמוז ה'תשפ"ד) .