בעשרה בטבת שפתו את הסיר על האש
קוד: ביאור:יחזקאל כד3 בתנ"ך
סוג: משל
מאת: אראל
אל:
יחזקאל כד1: "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית,
בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, לֵאמֹר
"
יחזקאל כד2: "בֶּן אָדָם! כּתוב [כְּתָב] לְךָ
אֶת שֵׁם הַיּוֹם, אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה,
סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה!
"
בשנה התשיעית לצדקיהו מלך יהודה, בחודש העשירי (טבת), ביום העשירי,
סמך והשעין
מלך בבל את כלי המצור שלו
אל חומת
ירושלים. ה' גילה זאת לנביא "כי הנביא היה בבבל, וכתב מה שנעשה בירושלים, וכשישמעו מפי המגידים כי כן היה, יאמינו בו, ולא יפנו עוד אל מול דברי נביאי השקר
"
(מצודות).
הנביא ממשיל את ירושלים הנצורה לסיר ששמים על האש:
יחזקאל כד3: "וּמְשֹׁל אֶל בֵּית הַמֶּרִי מָשָׁל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה אָמַר ד' ה': שְׁפֹת הַסִּיר, שְׁפֹת, וְגַם יְצֹק בּוֹ מָיִם!
"
יחזקאל כד4: "אֱסֹף נְתָחֶיהָ אֵלֶיהָ, כָּל נֵתַח טוֹב יָרֵךְ וְכָתֵף, מִבְחַר עֲצָמִים מַלֵּא
"
יחזקאל כד5: "מִבְחַר הַצֹּאן לָקוֹחַ וְגַם דּוּר הָעֲצָמִים תַּחְתֶּיהָ, רַתַּח רְתָחֶיהָ גַּם בָּשְׁלוּ עֲצָמֶיהָ בְּתוֹכָהּ
"
המשל נמצא גם בנבואות נוספות:
- בנבואה הראשונה של ירמיהו,
ירמיהו א13-15: "
וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר 'מָה אַתָּה רֹאֶה?' וָאֹמַר ' סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה,
וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה'. וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. כִּי הִנְנִי קֹרֵא לְכָל מִשְׁפְּחוֹת מַמְלְכוֹת צָפוֹנָה נְאֻם ה', וּבָאוּ וְנָתְנוּ אִישׁ כִּסְאוֹ פֶּתַח שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם וְעַל כָּל חוֹמֹתֶיהָ סָבִיב וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה
" - וכן בנבואה קודמת של יחזקאל, כציטוט מדבריהם של יושבי ירושלים,
יחזקאל יא3-11: "
הָאֹמְרִים 'לֹא בְקָרוֹב בְּנוֹת בָּתִּים, הִיא הַסִּיר וַאֲנַחְנוּ הַבָּשָׂר'...
לָכֵן כֹּה אֱמֹר אֲדֹנָי ה' חַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר שַׂמְתֶּם בְּתוֹכָהּ הֵמָּה הַבָּשָׂר וְהִיא הַסִּיר וְאֶתְכֶם הוֹצִיא מִתּוֹכָהּ...
הִיא לֹא תִהְיֶה לָכֶם לְסִיר וְאַתֶּם תִּהְיוּ בְתוֹכָהּ לְבָשָׂר, אֶל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם
" (פירוט).
פירוש מעניין למשל זה נמצא בציור של אלחנן בן אורי, שפורסם בעשרה בטבת ה'תשע"ב, כפרסומת להפגנה של "ישראל שלי" נגד שנאת חינם:
הכיבוש הבבלי גרם לכך שאנשים מכל קצות הארץ ברחו לירושלים. כשאנשים שונים נמצאים בצפיפות כה גדולה בזמן מצור, האוירה "מתחממת" כמו בסיר על האש. אם יש בלב שנאה מודחקת - החום גורם לשנאה לצאת החוצה ולהפוך למלחמת אחים, כמו שמתואר בפירוט בספרו של יוסף בן מתתיהו "מלחמות היהודים".
מכאן, שהמצור כשלעצמו לא גרם לחורבן ירושלים - מה שגרם לחורבן היה השנאה בין חלקי העם השונים, שרתחה והתפרצה בזמן המצור. ולכן, בנבואת ארבעת הצומות, אומר זכריה,
זכריה ח17: "וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם, וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ, כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם ה'
", ומבטיח שאם נעשה כך,,
זכריה ח19: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי
וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ
".
ובעתיד, מנבא זכריה, גם הסיר יהיה קודש,
זכריה יד21: "וְהָיָה כָּל
סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לה' צְבָאוֹת, וּבָאוּ כָּל הַזֹּבְחִים וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם, וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא
".
מקורות ופירושים נוספים
"זוכר אני את תחילתו של הסוף. את אותו יום חורף ארור עשירי בטבת. הקור בירושלים היה מקפיא. מן השמים בכו ביום בו נשמעה קריאתו של הצפה – מצפון נפתחה הרעה. רצנו על החומה הצפונית. המראה אשר נגלה לעיננו לא ישכח לעולם. קרניה האחרונות של השמש השוקעת נשתברו על עשרות אלפי המגינים, על הלהבים הממורטים. הארץ כולה רעדה משאון פרסות הסוסים ומהלמות צעדי הלגיונות הבבלים... בדיעבד נודע לנו כי יחזקאל הנביא כבר ידע על היום. יחזקאל ניבא לאחינו, אשר היו בגולת בבל, כי בעצם היום הזה יבוא מלך בבל ויסמוך מצור על עירנו ירושלים. התברר כי יחזקאל צדק. לו רק יכולנו גם אנו לדעת את מה שידעו אחינו בבבל, אולי הכל היה נראה אחרת
"
(צום עשרה בטבת / הרב חגי גרוס, אתר צוהר).
"את שם היום - פירש מהרי"א שר"ל שם היום מימי השבוע למשל יום הראשון בשבוע, ומ"ש
את עצם היום רצה לומר בכמה בחדש, והטעם מה שצוה לכתוב שעל ידי כך נודע להם אמיתת נבואתו שכיון היום בצמצום שסמך על ירושלים, עוד כתב כי מאז עד ט' לחדש הרביעי שהבקעה העיר ההיו תתקי"ד יום, כמספר השנים שהיו חפשים מיום צאתם מארץ מצרים שהיו בשנת ב' אלפים תמ"ח עד שנחרב הבית בשנת ג' אלפים שנ"ח לחשבון של סדר עולם, וארבעה ימים הנותרים היו לשנות המקוטעים, והיה מכוון יום לשנה, גם י"ל דרך רמז וביחוד מ"ש כאן ירושלים חסר יו"ד שא"ל שיכתוב לסימן שם היום ועצם היום, ששם היום הוא מלת "עשור" ועצם היום הוא מספר עשרה, שעשור עולה בחשבונו תקע"ו ועם מספר עשרה שהוא עצם היום הוא תקפ"ו כמספר ירושלים שנכתב פה חסר י' להיות לזכרון שסמך מלך בבל על ירושלים, וכפי מספר הכשדים שאצלם הלילה שייך אל היום שעבר חשבו אז יום י"א בטבת. ובלשון כשדים נקרא שם החדש טבת כמ"ש חז"ל דשמות החדשים עלו עמהם מבבל, ושם "י"א בטבת" שהוא שם היום ועצם היום לבני בבל עולה כמספר נבוכדנצר, וזה יהיה זכר גדול שבו ביום סמך מלך בבל, בעצם היום הזה ר"ל בכח היום והרמז שבו
"
(מלבי"ם).
""
שפות הסיר" - ע"פ הכירה במקום מושבה היא קרויה שפיתה בלשון המשנה שאמרו רבותינו מקום שפיתת שתי קדירות ועוד שנינו אחד שופת את הקדירה ואחד נותן לתוכה מים ואחד נותן לתוכה תבלין למדנו שהשפיתה היא הושבתה על פי הכירה עד שלא יתנו לתוכה כלום והדוגמא זו על ירושלים שאמרתם (לעיל) עליה היא הסיר עתה בא העת שתהיה לסיר ואתם בתוכה לבשר יבא נבוכדנצר ויתננה על האור ומנחם פירש לשון שימה "
וגם יצוק בו מים" - הם צרכי המצור יצוק כמו שפוך "
(רש"י)
"
"
ומשל אל בית המרי משל " המשל הזה מתיחס להם כי הם חדשו המשל הזה כמ"ש
(למעלה י"א) האומרים לא בקרוב בנות בתים היא הסיר ואנחנו הבשר, היינו שהיו אומרים שחומת ירושלים הבצורה תגן עליהם כמו שתגן הסיר על הבשר בל תחרך ותשרף מן האש, שהגם שהאש סביב סביב אין הבשר נשרף מפני שהסיר מגין עליו, ובסיר שופכים מים והם מגינים על הבשר בל יחרך ויהיו בסיר עד גמר בשולו, וע"כ אמרו שלא יבנו בתים בקרוב אל החומה היינו שלא יהיה הבשר בקרוב אל הסיר בלא אמצעי כי אז ישרף מקודם זמן בשולו, ובטחו בהסיר שהוא החומה והמים שהוא כלי מלחמתם שלא תשרוף אותם אש המצור, ויהיו בירושלים עד גמר בשולם שהוא יום מותם, לכן נשא משל כפי דרכם, ואמר "
שפות הסיר " היינו שישפות אותו אל הכירה היטב, שהוא הדבוק שמדביקו אל הכירה שלא תבא האש תחתיו רק בצדדים בל יחרך ברוב האש, והיינו שיעריכו את החומה בכל חזקה, "וגם יצוק בו מים " להגן על הבשר שהוא כלי הנשק שיגן בעדם מאש האויב:
ביאור המילות
"
שפות ". עריכת הקדרה על השפתים:
"
(מלבי"ם)
"
מצודת דוד
" שפות הסיר שפות" - ערוך והעמד הקדרה על מקום מעמדה על הכירה וגם שפוך בו מים להתבשל ולפי שהם אמרו בהמשל היא הסיר ואנחנו הבשר (לעיל יא) לכן אחז גם הוא בזה המשל לומר היום הוא תחלת המצור שהיא הכנה אל הכבוש כמו שהעמדת הקדרה על הכירה ויציקת המים בו הוא הכנה אל הבישול
" ומשול" - אמור משל אל בית ישראל הממרים בי
מצודת ציון
" שפות" - ענין העמדת הסיר על הכירה כמו שפות הסיר הגדולה (מלכים ב' ד)
" הסיר" - הקדרה
" יצוק" - שפוך
"
(מצודות)
""
אסוף נתחיה אליה" - מיראת המצור אספו לתוכה כל ראשיה ושריה "
כל נתח טוב" - כל גבר גיבר אימתן וגבר עביד קרב כן ת"י "
(רש"י)
"
"
אסף נתחיה " ושיאסוף הנתחים שיהיו בתוך הסיר והמים שלא יצאו חלקים מהם למעלה מן הסיר וישרפו מן האש, היינו שכולם יהיו תוך החומה ולא יצאו משם, ובאר כי יאסוף "
כל נתח טוב " שהם השרים והחכמים, "וימלא גם מבחר עצמים " שהם אנשי החיל:
"
(מלבי"ם)
"
מצודת דוד
" מבחר עצמים מלא" - את הסיר מלא משאר מבחר האיברים (ולפי שהאיברים מנותחים לפי העצמות יקראו האיברים בשם עצמים)
" אסוף נתחיה אליה" - הכנס בה הנתחים הראוים לה
" כל נתח טוב" - וחוזר ומפרש ירך וכתף שהם נתחים טובים מלאים בשר
מצודת ציון
" אסוף" - הכנס כמו ואין איש מאסף אותם (שופטים יט)
" נתחיה" - איבריה כמו ונתח אותו לנתחיו (ויקרא א)
" ירך" - הוא הרגל
" כתף" - הוא רוחב היד ממעל
" עצמים" - ר"ל איברים
"
(מצודות)
""
מבחר הצאן לקוח" - קח אתה נבוכדנצר את מבחר חייליך סביבותיה כן ת"י ואינו מיושב על ענין הסיר וכן צריך לפותרו מבחר ישראל יבאו ויכנסו בתוכה "
וגם דור העצמים תחתיה" - סדר וערך העצמים תחת שאר האיברים כלומר ילחמו הגבורים בשביל החלשים ויסמכו אלו עליהן דור לשון עריכה וכן יצנפך צנפה כדור (ישעיהו כ"ב) שורות היקף גייסות וכן שורה תרגום דרא מנחם פירש כמו אני אגדיל המדורה "
רתח רתחיה" - ואחר שיהו כולם לתוכה יקרבו כלי המצור והמלחמה אל העיר "
(רש"י)
"
"
מבחר הצאן " שיקח הבשר מן הצאן המובחרים שיהיה בשר שמן, בלתי מקבל החירוך כבשר כחוש, "וגם " משיב ואומר כל זה לא יועיל שהגם שלקחו מבחר עצמים אל תוך הסיר, הלא גם "
דור עצמים תחתיה ", הלא לקחו הרבה מן העצמים ועשו מהם מדורה והיסק תחת הסיר, עד שהעצמים שתחת הסיר "
רתח רתחיה " היינו שהם הרתיחו את הסיר יותר מן הראוי עד "
שבשלו עצמיה אשר בתוכה " שהעצמים שתחת הסיר שנעשה מהם מדורה בשלו את העצמים שבתוך הסיר, שזה סימן שהמוקד הוא יותר מדאי כי העצמות אין מתבשלות וכשנתבשלו העצמות הקשות, כבר נתקלקל הבשר ע"י רוב הבישול:
ביאור המילות
" דור ". מענין מדורה, ובא על הסדר שמסדרין עצים וזפת ואש לעשות מדורה, ומשתתף בזה עם הוראתה השניה מענין היקיף, וחניתי כדור עליך, וזה ההבדל בין מדורה ובין מוקד ויתר לשונות:
" רתח ". הוא הבישול יותר מדאי. כמו ירתיח כסיר מצולה (איוב מ"א):
"
(מלבי"ם)
"
מצודת דוד
" רתח רתחיה" - ר"ל כ"כ תבעיר האש ותרתיח הסיר עד שגם העצמים יתבשלו בה עם שהם קשים להתבשל ור"ל בעת יתחיל המצור יתאספו בה כל בני הערים שנחרבו וגם שרי העם והמושלים ואמר לעשות מדורה מעצמים לרמז על עצמות החללים הנהרגים חנם בקרבה ע"י המלך והשרים שהם מבעירים האש ומביאים הפורעניות וצרות המצור ואמר רתח וגו' לרמז שכ"כ יקשה צרות המצור עד שגם הגבורים החזקים כעצמים יכלו ויפלו בה בחרב וברעב ובדבר
" וגם דור" - שים תחת הסיר מדורת העצמים שבמקום עצים יבער עצמים
" מבחר הצאן לקוח" - ר"ל הבשר שתשים בסיר יהיה ממבחר הצאן מהשמנים והנבחרים שבצאן
מצודת ציון
" דור" - מלשון מדורה והבערה כמו מדורתה אש (ישעיהו ל)
" רתח רתחיה" - ענין הבשול בחוזק שמעלה כעין אבעבועות וכן ירתיח כסיר מצולה (איוב מא)
" (מצודות)
מאמרים מאתר ויקיטקסט: