דבש בספר משלי

קוד: דבש בספר משלי בתנ"ך

סוג: הבדלים1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

דבש נזכר ארבע פעמים בספר משלי, ובכל פסוק היחס אליו שונה:

• ב משלי טז24: "צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם, מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם" - הדבש הוא המאכל המושלם – גם מתוק וגם מרפא (פירוט).
• ב משלי כד13-14: "אֱכָל בְּנִי דְבַשׁ כִּי טוֹב, וְנֹפֶת מָתוֹק עַל חִכֶּךָ. כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ, אִם מָצָאתָ וְיֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת" - נאמר שטוב לאכול דבש (פירוט).
• ב משלי כה16-17: "דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ, פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ. הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ, פֶּן יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ" - נאמר שאפשר לאכול דבש, אבל לא יותר מדי (פירוט).
• וב משלי כה27: "אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב, וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד" - נאמר שלא טוב לאכול הרבה דבש (פירוט).

למעשה כל הפסוקים אומרים אותו דבר: טוב לאכול דבש אבל לא הרבה מדי. אולם יש פסוקים שמדגישים את "החצי המלא" (טוב לאכול דבש) ויש פסוקים שמדגישים את "החצי הריק" (לא טוב לאכול הרבה מדי).

הסיבה ליחס השונה היא, שבכל פסוק הדבש הוא משל לעניין אחר. בכל העניינים צריך לשמור על איזון, אבל יש עניינים שבהם צריך לנטות מעט לצד העודף, ויש עניינים שבהם צריך לנטות מעט לצד החיסרון:

• במשלי טז הדבש הוא משל ל'אמרי נועם' – דברים נעימים שמרפאים את נפש השומע, ובהם ראוי לנטות לצד העודף.
  
• במשלי כד הדבש הוא משל ללימוד החכמה, שגם בה ראוי לנטות לצד העודף.
  
• באמצע משלי כה הדבש הוא משל לקשרים ידידותיים בין אדם לחברו, שבהם ראוי לשמור על איזון.
  
• ובסוף משלי כה הדבש הוא משל לשאפתנות ורדיפת כבוד, שבהן ראוי לנטות לצד החיסרון.