לשים גבול לרדיפת הכבוד

דקויות

מה הקשר בין שני חלקי הפסוק?

1. הקבלה ניגודית: לא טוב לאכול יותר מדי דבש - כלומר להרבות בחקירת מעשה מרכבה ומעשה בראשית, אבל כן טוב להרבות בחקירת כבודם של הצדיקים ודברי חכמתם (רש"י, רבי יונה); ניתן לפרש כך גם את הפסוק הדומה, משלי כה2: "כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר, וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר" (פירוט).

• אולם, לפי פירוש זה, שני חלקי הפסוק חסרים ומקוטעים: בחלק הראשון לא נזכר הנמשל של "‎אכול דבש הרבות לא טוב", ובחלק השני לא נזכרו הצדיקים.

2. הקבלה ישרה: כפי שזה לא טוב להרבות באכילת דבש, כך זה לא טוב להרבות בחקירת כבודם של הצדיקים, ובחקירות מדוע יש "צדיק ורע לו" (כפי שנאמר בפסוק הקודם משלי כה26: "מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת - צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע"), כי חלק מחוקי השכר והעונש נמצאים מעבר להשגתנו (מלבי"ם).

• אולם, לפי פירוש זה, החלק השני של הפסוק חסר, והיה ראוי להיות " וחקר כבודם לא כבוד ".

3. ולענ"ד זו אכן הקבלה ישרה, אלא שהצלע הראשונה אמורה על-דרך השלילה, והשניה על-דרך החיוב: כמו שזה לא טוב להרבות באכילת דבש, כך טוב לשים חקר (גבול) לרדיפת הכבוד;   ראו "עצות".

4. ואולי אפשר לפרש, בשינוי חלוקת המילים, "וחקר כבוד מכבוד": לא טוב להרבות באכילת דבש, ולא טוב להרבות בחקירת הבדלים בין כבוד לכבוד, "למה כיבדו אותו יותר ממני? למה קוראים לו 'כבוד הרב' ולי קוראים רק 'הצדיק'?" וכו'...

הקבלות

ייתכן שגם הפסוק הבא, משלי כה28: "עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ" (פירוט), מתייחס לנושא דומה - איש שאין גבול למחשבות השאפתניות שלו.

-

משלי יח12: "לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֵב אִישׁ וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה" (פירוט), כלומר:
א) מי שלא שם גבול לכבוד, מגביה לבו, והתוצאה שבר;   ב) רק אדם היודע גבולות וענוה - יקבל בסופו של דבר כבוד (רמי ניר, 29.12.2006).