עד שקרים - יפיח כזבים

קוד: ביאור:משלי יט5 בתנ"ך

סוג: הבדלים1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי יט5: "עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה, וְיָפִיחַ כְּזָבִים לֹא יִמָּלֵט"

עד האומר דברי- שקר בבית המשפט לא יינקה מעונש, אבל באותה מידה, השופט הנופל בפח, ומאמין לכזבים של העד ואינו חוקר אותו לעומק, גם הוא לא יימלט מעונש.

משלי יט9: "עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה, וְיָפִיחַ כְּזָבִים יֹאבֵד"

עד האומר דברי- שקר לא יינקה מעונש, אבל באותה מידה, אדם המפיח הבטחות ללא כיסוי, אינו מקיים אותן, ומאכזב את הבוטחים בו, גם הוא ייענש ויאבד.

עצות

1. הפסוק מתייחס לאנשים, שמתאמצים להגיד את האמת כי הם מבינים שזה רע לשקר, אך לא-כל-כך מתאמצים לקיים הבטחות. החכם בספר משלי טרח לכתוב שני פסוקים דומים כנגד גישה זו.

בימינו "כזב" נחשב מילה נרדפת ל"שקר", אך בלשון המקרא יש הבדל ביניהם: שקר הוא עובדה שאינה אמיתית, וכזב הוא הבטחה שאינה מתקיימת (ע"פ מלבי"ם), הבטחה הגורמת לאכזבה (פירוט).

כלומר, גם אדם שמעיד עדות-שקר לא יינקה מעונש, וגם אדם שמפריח הבטחות שאינו יכול לקיים - לא יימלט מצרה ומאבדון.

2. יש שופטים, שמבינים שהם צריכים לפסוק דין אמת, אך לא-כל-כך מתאמצים לברר שהעדויות הן אמיתיות. שני הפסוקים שלנו יוצאים נגד גישה זו:

עד שקרים הוא, כפשוטו, אדם המעיד שקר בבית המשפט;   יפיח כזבים הוא "לשון פח, שנלכד בו [השופט] ולא יימלט ממנו, מפני פחזותו, שהאמין לעד שקרים, ולא פשפש יפה לברר את האמת... כי בעולם הזה רבים הרמאים, ואי אפשר לעמוד על אמיתתו של דבר כי אם בריבוי הדרישות והחקירות"  (רמ"ד וואלי על משלי יט5, פירוש אחרון);

כוונת הכתוב היא ללמדנו ששניהם שווים - גם עד השקרים לא יינקה, אבל גם השופט, שאינו נזהר מהפח שטומן לו העד, גם הוא לא יימלט.

כך גם ההלכה: "ומניין לדיין שהוא יודע בדין שהוא מרומה, שלא יאמר אחתכנו ויהיה הקולר תלוי בצוואר העדים--תלמוד לומר "מדבר שקר, תרחק" (שמות כג,ז). כיצד יעשה בו: ידרוש ויחקור הרבה, בדרישה וחקירה של דיני נפשות--אם נראה לו לפי דעתו שאין בו רמיות, חותך הדין על פי העדות" (רמב"ם הלכות סנהדרין כד ח).