קוד: ביאור:משלי יד5 בתנ"ך
סוג: תוכן1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי יד5: "עֵד אֱמוּנִים לֹא יְכַזֵּב, וְיָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר
"
עד שדבריו אמינים ונכונים, לא יכזב (יפר הבטחות) גם מחוץ לבית המשפט; ולכן, מי שמפיח כזבים (הבטחות שווא) הוא בוודאי עד שקר, ואין לקבל את עדותו.
כיזב
= הבטיח ולא קיים; הפסוק נותן סימן, שיכול לאפשר לשופט להבחין בין עד אמת לעד שקר:
למשל, אם אחד העדים באופן קבוע מבטיח לבוא בשעה מסויימת ומאחר - הוא מפיח כזבים, ולכן יש מקום לחשוד בו שהוא עד שקר; כך גם אם הוא מפר הבטחות בנושאים אחרים.
הדבר נכון לא רק בבית המשפט אלא גם בחיי היום-יום. כששוקלים אם לעשות שותפות עם מישהו, כגון לשכור אותו לעבודה או להלוות לו כסף, יש לבדוק את ההתנהגות שלו בחיים האישיים. אם תופסים אותו בכזבים, כלומר הוא מבטיח הרבה ואינו מקיים, יש לחשוד בו שהוא עד שקר, ויטעה גם את שותפיו.
עֵד נשמע כמו הֵד - הכזבים ששומעים ממנו עכשיו הם רק הד של השקרים שנשמע ממנו בעתיד... (ע"פ גליה).
"העד
אשר יתמיד לדבר
אמונות, בודאי
לא יכזב בדבר העדות; אבל הרגיל
לדבר כזבים, ואם
המה בדברים של מה בכך, מכל מקום, הואיל ורגיל בכך,
יעיד גם-כן
שקר, ויש לחקור הרבה
בדבריו
"
(מצודות, ע"פ המאירי; וכן דעת מקרא).
משלי יט28: "עֵד בְּלִיַּעַל יָלִיץ מִשְׁפָּט, וּפִי רְשָׁעִים יְבַלַּע אָוֶן
" -
עד בליעל מזלזל ועושה צחוק מהמשפט,
בעיניו המשפט הוא רק משחק לא רציני, וכל מטרתו היא להפיק כמה שיותר רווחים ממשחק זה; עדים
רשעים מכניסים דברים רעים בהבלעה בתוך דבריהם - הם אומרים דברי גנאי בדרך אגב, כאילו שזו עובדה ידועה, וכאילו שהם מדברים לפי תומם (פירוט).
משלי כט24: "חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ, אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד
" - אדם שנהנה ממעשה של איסור, למשל קונה סחורה גנובה, יהיה מוכן לעבור על שבועה כדי להגן על הגנב, ולכן אי אפשר לסמוך עליו כאשר הוא מדבר בזכותו של הנאשם (פירוט).
אחת המטרות של החכמה בספר משלי היא, ללמד את האדם איך לשפוט בצדק; והפסוק שלנו כולל את אחת ההנחיות שהחכמה נותנת לשופטים כדי שישפטו בצדק - לבחון את אישיותם של העדים מחוץ לבית המשפט.
יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר..." - אחת מתכונותיו של אדם בליעל.
מַצִּיל נְפָשׁוֹת עֵד אֱמֶת, וְיָפִחַ כְּזָבִים מִרְמָה" - עד מרמה מבטיח לנאשם שיציל אותו, אך זו הבטחה כוזבת (פירוט).
עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה, וְיָפִיחַ כְּזָבִים לֹא יִמָּלֵט", משלי יט9: "
עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה, וְיָפִיחַ כְּזָבִים יֹאבֵד" (פירוט)