קוד: ביאור:משלי כט24 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי כט24: "חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ, אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד
"
מי שחולק רכוש גנוב עם הגנב - גורם נזק לנפשו, כי כאשר ישמע את האלה, הקללה על מי שיודע על הגניבה ואינו מעיד, לא יבוא להגיד את האמת במשפט כי יחשוש שהרכוש הגנוב יילקח ממנו, ונפשו תיפגע מהקללה.
הפסוק פונה לשני קהלי יעד:
1. צרכן! אל תקנה חפץ גנוב: "אסור לקנות מן הגנב החפץ שגנב, ועוון גדול הוא: שהרי מחזיק ידי עוברי
עבירה, וגורם לו לגנוב גניבות אחרות, שאם לא ימצא לוקח, אינו גונב; ועל זה
נאמר
חולק עם גנב, שונא נפשו
"
(רמב"ם, הלכות גניבה ה א).
2. שופט! אל תסמוך על עדות של אנשים שיש להם שותפות עסקית עם הנאשם: "
מה שכתוב בפסוק זה הוא תכונה אנושית: אדם החולק עם גנב
לא יעיד נגדו או לא יישבע נגדו או אינו אמין בשעה שחוקרים אותו ומבקשים
להאשים את הגנב וכדו'.
לגבי המשמעויות ההלכתיות: אין הלכה מפורשת בעניין זה, אולם בתי הדין
והרבנים מודעים לשאלת "נוגע בדבר" גם בהקשר זה, ומייחסים רמת אמינות נמוכה
בשעה שחולק עם גנב מגן על הגנב.
"
(הרב יובל שרלו, שו"ת מורשת).
ישנם מקורות נוספים האוסרים ליהנות ממעשה רע של אדם אחר.
ראו גם: ויקרא רבה ו ב.
בימי התורה, כל אדם שנפגע מגניבה היה רשאי לדרוש מכל אדם היודע דבר-מה על הגניבה שיבוא להעיד במשפט, והיה רשאי אף להטיל אָלָה - קללה - על מי שיודע ואינו בא להעיד. סירוב לבוא להעיד נחשב לעוון חמור,
ויקרא ה1: "וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וְשָׁמְעָה
קוֹל אָלָה, וְהוּא עֵד, אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע: אִם
לוֹא יַגִּיד -
וְנָשָׂא עונו
" (פירוט).
אדם המקבל או קונה מהגנב חלק מהרכוש הגנוב, נמצא בבעיה רצינית: אם יבוא להעיד - ייתכן שיחייבו אותו להחזיר את הרכוש הגנוב לבעליו. בנוסף, יש לו אינטרס שהגנב לא ייתפס, על-מנת שימשיך להביא לו רכוש גנוב בזול.
ולכן, גם לאחר שישמע את קול האלה מפי קרבנותיו של הגנב - הוא לא יבוא להעיד, ונשא עוונו (ראו ויקרא רבה ו ב).
ומה קורה בימינו, כאשר קרבנות הגניבה אינם נוהגים להטיל אָלָה על העדים? התשובה לשאלה זו ניתנה כבר לנביא זכריה, כאשר ראה מגילה היוצאת מבית המקדש,
זכריה ה3-4: "וַיֹּאמֶר
אֵלַי: זֹאת
הָאָלָה הַיּוֹצֵאת עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, כִּי כָל
הַגַּנָּב מִזֶּה כָּמוֹהָ נִקָּה, וְכָל הַנִּשְׁבָּע
מִזֶּה כָּמוֹהָ נִקָּה; הוֹצֵאתִיהָ, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, וּבָאָה אֶל
בֵּית הַגֹּנֵב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי
לַשָּׁקֶר, וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו
". הקללה, היוצאת מבית המקדש, תפגע בכל גנב ובכל מי שיבנה את ביתו מרכוש גנוב (ראו
ויקרא רבה ו ג).
פסוק נוסף המקשר בין גניבה לבין שבועת שקר,
ויקרא יט11-12: "לֹא
תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ.
וְלֹא
תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'
".