קוד: הנאה מאיסור בתנ"ך
סוג: כלל
מאת: אראל (הגהה: יעל)
אל: סגלות משלי
א. בעניין עבודה זרה,
דברים ז25: "פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא.
ולֹא תביא תועבה אל ביתך, והיית חרם כמהו; שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו, כִּי חרם הוּא
" (פירוט):
אסור ליהנות מהכסף והזהב שמקשטים את פסיליהם של עובדי האלילים, והסיבה לכך היא רוחנית - "כי תועבת ה' אלהיך הוא
": האלילות היא מתועבת בעיני ה'; כשהאדם נהנה ממנה, הוא למעשה יוצר קשר נפשי בינו לבינה, וכך גם הוא עצמו נעשה מתועב - "והיית חרם כמוהו
".
ב. לגבי גניבה,
משלי כט24: "חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ,
אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד
" (פירוט). ה"אלה" שנזכרת כאן היא אותה "אלה" שנזכרת ב
ויקרא ה1: "וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא
וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם
לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ
" (פירוט): זוהי שבועה שמשביע בעל הרכוש הגנוב, שמחייבת את כל מי שיודע היכן נמצא הרכוש - שיבוא להעיד.
מי שמתחלק עם הגנב - גורם נזק לנפשו, והסיבה לכך
היא מעשית - השותפות עם הגנב גורמת לו לקוות שהגנב יצליח ולא ייתפס, ולכן,
גם אם
ישמע
את
קול האלה מפי קרבנותיו
של הגנב - הוא
לא יבוא להעיד, "ונשא עוונו
": "
אסור לקנות מן הגנב החפץ שגנב, ועוון גדול הוא: שהרי מחזיק ידי עוברי
עבירה, וגורם לו לגנוב גניבות אחרות, שאם לא ימצא לוקח, אינו גונב; ועל זה
נאמר
חולק עם גנב, שונא נפשו
"
(רמב"ם
הלכות גניבה ה א).
שתי הסיבות הללו נכונות גם במקרים אחרים, למשל:
מצד שני, כמה פסוקים בתנ"ך מראים, שלפעמים אדם צדיק נהנה מרכוש שהושג בדרך רעה:
טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי בָנִים, וְצָפוּן לַצַּדִּיק חֵיל חוֹטֵא" (פירוט)
מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ ובתרבית[וְתַרְבִּית] - לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ" (פירוט).
יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ, וְכֶסֶף נָקִי יַחֲלֹק" = הרשע מכין רכוש רב, ובסופו של דבר הצדיק נהנה ממנו.
כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה, וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס, לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ"
וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי, וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן"
נראה, שכל הפסוקים הללו מתייחסים לכך, שהצדיק יירש את רכושו של הרשע, לאחר שהרשע ייענש (או ימות); במקרה זה, שתי הסיבות הנ"ל אינן מתקיימות:
לפי זה, מותר ליהנות ממעשים רעים של אדם אחר, רק כאשר אין קשר ישיר וגלוי בין ההנאה לבין המעשה הרע, ולאחר שהעבריין נענש.