קוד: ביאור:משלי כח8 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי כח8: "מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ ובתרבית[וְתַרְבִּית] - לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ
"
אדם שיש לו הרבה רווחי הון מהלוואות בנשך (ריבית) ובתרבית (הצמדה) - ראוי לקבץ את הונו ולתת אותו לאדם העוזר לדלים בחינם.
1. לפי מפרשי הפשט, הפסוק מתייחס לאדם שעובר על איסור תורה של הלוואה בריבית, ומתאר את העונש שה' יביא עליו, עונש שגם יעזור לתקן את העוול שעשה לעניים: "מי
שירבה הונו בנשך ובתרבית, שהוא דומה לעושק מצד התורה
שמנעה זה, הנה השם יתברך ישיב גמולו, להשיב ההון לאשר עשקו מהם באופן מה,
וזה כי הנשך והרבית יוקח מהדלים מפני צרכם אל ההלואה, והשם יתברך יסבב
שיהיה העושר
המקובץ בזה האופן
לאיש אשר הוא
חונן דלים, וממנו יותן לו לחון
העניים כמנהגו
"
(רלב"ג); "ויש לפרשו גם כן דרך תיקון... ידוע שמלוה בריבית אין לו תחיית המתים... אבל בעודנו חי יכול לתקן את מעוותתו אם יטול כל מה שקיבץ בנשך ותרבית ויחלקנו לעניים
"
(רמ"ד וואלי). ה' ייקח מהמלוה בריבית את הונו, ויעביר אותו לעניים או לאדם העוזר לעניים.
וייתכן שיש כאן גם שכר למי שמלוה בחינם: "כל אלה הפסוקים באו לפרש... אם תחלתו קוצים בחסימת
התאוות סופו מישור, ובהפך - סופו קוצים. עתה מפרש באסיפת ההון: מי שהולך
בדרך עקש, שתחלתו מישור,
להרבות הון ע"י נשך ותרבית, סופו שייוורש, ויאבד ממונו, ומי שהוא
חונן דלים להלוותם בחנם, שתחלתו קוצים, הוא יקח ההון
המקובץ בנשך, וסופו מישור, שיתעשר
"
(מלבי"ם).
2. אולם, יש שדרשו שהפסוק מתייחס גם לאדם שמלוה בריבית בהיתר: "כיצד? היה ישראל צריך ללוות, ובא נוכרי, ואמר [העשיר]: מוטב שאלוה לגוי ואטול ממנו
ריבית מלהלוות את ישראל שלא בריבית, והלוה לו והעשיר, לפיכך שלמה צווח
עליו:
מרבה הונו בנשך ובתרבית -
לחונן דלים יקבצנו: זה עשו.
ועשו חונן דלים הוא?! עושק דלים הוא! אלא, שהמלכות שומעת שהוא נושך את
הרבית, ומתגרה בו, ונוטלת ממונו, ובונה ממנו דמוסיות ומרחצאות ואסטווניות
שבמדינה, וצרכי העוברים והשבים. הוי,
לחונן דלים יקבצנו
"
(מדרש תנחומא משפטים יד, ובעקבותיו
רש"י על הפסוק), "כגון הגמונים ודוכסים ואפרכין שהן יוצאין לעיירות וגוזלין ובוזזין וכשהם חוזרין אומרים הביאו לנו עניים ונפרנסם
"
(שמות רבה לא יז), "כגון שבור מלכא (מלך פרס היה, ונוטל ממון מישראל וחונן בהם דלים: נכרים, שהם דלים מן המצות)
"
(רב,
בבלי בבא מציעא ע:, ונרמז גם ב
בבלי סוכה כט), "יש אדם שהוא עשיר, ומלוה ברבית, ומכנס ממון הרבה, והוא מת בלא בנים, וכל הממון
שלו נכנס לטמיון. מה המלך עושה באותו ממון? בונה בימסאות ומרחצאות ואיצטבאות
ובתי כסאות, כדי שיהא לצרכי העניים; הוי
לחונן דלים יקבצנו...
לפיכך הזהיר הקב"ה את ישראל שלא ילוו ברבית, כדי שלא יאכלו אחרים את נכסיהם
"
(שמות רבה לא יא, פירוש ראשון).
לפי זה, אין מדובר דווקא בצדק אלהי, אלא בצדק טבעי: מי שרוצה להתעשר מהר ובקלות, על-חשבון העניים, יגלה שהוא לא היחיד - גם המלכות ("עשו") רוצה להתעשר מהר ובקלות, והכי קל זה לגזול מאותם עשירים שמתעשרים מהר, ולהשתמש בכסף כדי להגדיל את הפופולריות שלהם בקרב העניים, וכך בסופו של דבר הכסף חוזר לעניים.
3. אולם, אם כך, ייתכן שהפסוק בכלל אינו מתאר עונש - אלא עצה טובה (כמו פסוקים נוספים שנראים כשכר ועונש אך למעשה הם עצות לשלטון). הפסוק מייעץ לשלטון, להטיל מיסים גבוהים על רווחי הון, במיוחד על רווחים שהסיכון בהם נמוך (כמו ריבית), ולהשתמש בהם לבניית תשתיות ציבוריות שישרתו את כלל האוכלוסיה. הגדלת המס על ריבית תאפשר להקטין את המס על עבודה; כך תגדל המוטיבציה של אנשים לצאת לעבוד, במקום לשבת בבית ולחיות על חשבון אחרים.
האיסור על נשך ותרבית כתוב בתורה ובדברי הנביאים:
אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"
בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי?! לֹא יִחְיֶה! אֵת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה עָשָׂה, מוֹת יוּמָת, דָּמָיו בּוֹ יִהְיֶה"
שֹׁחַד לָקְחוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם, נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ, וַתְּבַצְּעִי רֵעַיִךְ בַּעֹשֶׁק, וְאֹתִי שָׁכַחַתְּ, נְאֻם ד' ה'"
לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע, וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (פירוט). ראו עוד על דרכים חיוביות ושליליות להתעשר.
לפי הפסוק שלנו (לפחות לפי פירוש מלבי"ם), הצדיק - החונן דלים - נהנה מהריבית שאסף הרשע באיסור. פסוקים נוספים עוסקים בנושא זה מכיוונים שונים. ראו האם מותר ליהנות ממעשה רע של אדם אחר?.
מה ההבדל בין נשך ותרבית? לפי אחד הפירושים, נשך ותרבית = ריבית והצמדה.
עוד פסוקים על התנגדות התנ"ך להלוואה בריבית, ראו: הלוואה = שיעבוד.