הלוואה = שיעבוד

קוד: הלוואה = שיעבוד בתנ"ך

סוג: טעם

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

בתורה ישנם חוקים רבים שמטרתם להגביל את השיעבוד של אדם מישראל לאדם אחר:

• החובה לשחרר עבד עברי לאחר שש שנות עבודה, או ביובל (שמות כא2): "שש שנים יעבוד, ובשביעית יצא לחופשי חינם", (ויקרא כה41): "וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ, וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב".
  
• האיסור למכור עבד עברי בדרך ביזיון (ויקרא כה42): "לא ימכרו ממכרת עבד".
• האיסור להעביד עבד עברי בפרך (ויקרא כה43): "לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ".
• החובה לשבות ממלאכה ולתת מנוחה לעבדים ביום השבת (דברים ה13): "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה... לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ כָּמוֹךָ".
• החובה להחזיר את הקרקעות לבעליהן בשנת היובל, כדי להחזיר להם את הבסיס לעצמאות כלכלית (ויקרא כה10): "וּקְרָאֵתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ... וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (פירוט).
• המגבלות על סמכויותיו וזכויותיו של המלך: "ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס... לבלתי רום לבבו מאחיו..."
• החובה לתת מקלט מדיני לכל עבד - גם עבד נכרי - שנמלט מסכנת חיים או התעללות במולדתו, ורוצה להצטרף לעם ישראל (דברים כג16-17): "לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו, אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו. עִמְּךָ יֵשֵׁב, בְּקִרְבְּךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בַּטּוֹב לוֹ, לֹא תּוֹנֶנּוּ".

כל המגבלות על השיעבוד נובעות מהעיקרון:

• ויקרא כה42-55: "כי עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים; לא יימכרו ממכרת עבד... כי לי בני ישראל עבדים - עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים"

מאחר שה' הוציא את בני ישראל ממצרים, הם נעשו עבדים שלו, ולכן אינם יכולים לשעבד את עצמם באופן בלתי-מוגבל לאדם כלשהו.

ספר משלי מרחיב את הרעיון ומלמד על סוג נוסף של שיעבוד: 

משלי כב7: "עָשִׁיר בְּרָשִׁים יִמְשׁוֹל, וְעֶבֶד לוֶֹה לְאִישׁ מַלְוֶה"

אדם שלקח הלוואה למעשה משועבד למלוה; הדבר מתבטא גם בהלכה (ראו עבד לווה לאיש מלוה), אך מעבר לכך הוא מתאר מציאות נפשית וכלכלית.

הקשר בין הלוואה לשיעבוד נרמז גם בתורה:

• בפרשת "בהר" (ויקרא כה35-43): "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ... אֶל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאֶתָ מֵאֱלֹהֶיךָ... וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וְנִמְכַּר לָךְ - לֹא תעבּוֹד בּוֹ עבּוֹדת עָבֶד... לֹא תִרְדֶּה בּוֹ בְּפָרֶךְ, וְיָרֵאֶתָ מֵאֱלֹהֶיךָ".
• בפרשת שמיטת חובות (דברים טו 6): "והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבט, ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו"
• בפרשת הברכות (דברים כח 12-13): "... והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה. ונתנך ה' לראש ולא לזנב, והיית רק למעלה ולא תהיה למטה...".
  

מכאן קל להבין את המגבלות שמטילה התורה על הלוואות:

• אסור למשכן את רכושו של הלווה בכוח (דברים כד10): "כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה - לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ" - כפי שאסור להעביד עבד עברי בפרך.
  
• אסור למשכן את חפציו החיוניים של הלווה לזמן בלתי-מוגבל, אלא רק עד הערב (דברים כד13): "הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כבוא הַשֶּׁמֶשׁ..." - כפי שאסור להעביד עבד עברי לזמן בלתי מוגבל.
• אסור לקחת ריבית על ההלוואה - כדי שהשיעבוד של הלווה לא יוכל לגדול מעבר למינימום ההכרחי לצורך החזר ההלוואה; אסור לקחת ריבית גם אם הלווה מסכים, כי מטרת המצוה אינה לעזור ללווה, אלא להגן על עיקרון החירות. אפשר להסביר, על-פי עיקרון זה, את ההבדל בין הלוואה להשכרה - מותר להשכיר חפצים, משום שאדם השוכר חפץ אינו משועבד, הוא אינו אחראי לאסון שיכול לקרות לחפץ או לירידת ערכו.
  
• פעם בשבע שנים, כל החובות נשמטים, כלומר, אסור למלווה לגבות אותם בעצמו, אלא רק באמצעות בית-דין; כך למעשה הלווה אינו משועבד לבשר ודם, אלא רק לבית דין שתפקידו לעשות צדק ולקבוע למי בדיוק שייך הכסף: "שמיטת כספים... קשורה ביובל במיוחד מצד השחרור שהיא מביאה לעני, מהבושה והשעבוד, שבאופן טבעי הוא מרגיש כלפי המלווה, כמו שהיובל מביא לחירות הכללי של כל בני ישראל מעבדותם" (הרב אשר מאיר, דף קשר 454 של ישיבת הר עציון).

גם המגבלות על הלוואות, כמו המגבלות על עבדות, קשורות בתורה ליציאת מצרים, למשל:

• ויקרא כה37-38: "אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ, וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאֶתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים": "בהלוואה בריבית, סכום ההחזרה גדל, הלווה מרגיש שלמלווה תמיד יש יותר, והוא חש מושפל. מחויבותו הגדלה והולכת, אף היא גורמת לו להרגיש כ"עבד", משועבד ומושפל. מצב שכזה נוגד את יציאת מצרים המסמלת חירות. לא עוד שיעבוד לעם זר, לבשר ודם, אלא לקב"ה" (אייל אורבך וקובי גניזי, דף קשר 283 של ישיבת הר עציון).

כמו התורה, גם ספר משלי שואף לצמצם את השיעבוד של אדם לאדם למינימום ההכרחי, ובפרט בתחום הכלכלי, ולכן הוא:

• מוחה נגד השאיפה האנושית להתעשר בלי לעבוד, ע"י נשך ותרבית, משלי כח8: "מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ ובתרבית[וְתַרְבִּית] - לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ".
• מלמד, שראוי לאדם להתרחק מהעושר ומהעוני, כך שלא יהיה משעבד ולא יהיה משועבד, משלי ל8: "ראש ועושר אל תתן לי... פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה'..." (פירוט).
  
• מזהיר את האנשים העצמאיים, שאינם זקוקים להלוואות, שלא ישעבדו את עצמם ע"י חתימה על ערבות לאנשים אחרים (פירוט).