קוד: ביאור:משלי כא9 בתנ"ך
סוג: הבדלים1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי כא9: "טוֹב לָשֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג,
מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר
"
משלי כה24: "טוֹב שֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג,
מֵאֵשֶׁת מדונים[מִדְיָנִים] וּבֵית
חָבֶר
"
טוב יותר לשבת (לגור) לבד, על פינה של גג תחת כיפת השמיים, מלגור בבית מחובר (משותף) עם אישה האוהבת מדיינים (מריבות).
1. מהי התכונה הגרועה ביותר בבן/בת זוג? לפי ספר משלי, התכונה הגרועה ביותר היא הנטיה למריבות - עדיף להישאר לבד מאשר להתחתן עם בת-זוג שאוהבת לריב:
טוֹב לָשֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג, מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר"
טוֹב שֶׁבֶת בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, מֵאֵשֶׁת מדונים[מִדְיָנִים] וָכָעַס"
טוֹב שֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג,
מֵאֵשֶׁת מדונים[מִדְיָנִים] וּבֵית
חָבֶר"
אשת מדיינים = אישה שתמיד מוצאת סיבה לריב, להתלונן ולתבוע אנשים לדין; לשבת = לגור, לחיות;
חבר (הטעם הוא מלעיל, ומכאן שהמילה היא "חֶבֶר") - מלשון חיבור, שיתוף בין איש לאשתו;
כשחיים עם בן/בת זוג שאוהב/ת לריב, גם אם המריבות הן לא בין בני הזוג אלא עם אנשים אחרים, אי אפשר לפתח קשר יציב ויצירתי, כי כל האנרגיה מתבזבזת על תלונות על צרות שאנשים אחרים עושים, וכך, המטרה שלשמה נוצר החיבור בין האיש והאישה - לחיות חיי יצירה - לא מתגשמת.
במקרה זה, טוב לשבת על פינת גג - עדיף לגור לבד, במקום חשוף לפגעי הטבע מלמעלה וסכנת נפילה למטה, מאשת מדיינים ובית חבר - מאשר להתחתן ולגור עם בת-זוג שאוהבת לריב, בבית משותף שיש בו חיבור בין האיש לאשתו. הנזק הנגרם מהמריבות ומהתלונות גדול יותר מהתועלת שבחיבור.
וכאשר האישה לא רק רבה ומתלוננת אלא גם כעסנית, יש לברוח למקום רחוק עוד יותר - טוב שבת בארץ מדבר - מקום מבודד לגמרי - מאשת מדיינים וכעס - אישה שאוהבת לריב ונוטה לכעוס.
פירוש זה נרמז גם בהלכה: "כל המשפחות בחזקת כשרות, ומותר לישא מהן לכתחילה. ואף
על פי כן, אם ראית שתי משפחות
שמתגרות זו בזו תמיד, או ראית משפחה שהיא
בעלת מצה ומריבה תמיד, או ראית איש שהוא
מרבה מריבה עם הכול ועז פנים
ביותר - חוששין להן, וראוי להתרחק מהן: שאלו מיני פסלנות הם. וכן כל
הפוסל את אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או
ביחידים, ואומר עליהן שהן ממזרים - חוששין לו, שמא ממזר הוא; ואם אמר עליהן
שהם עבדים, חוששין לו שמא עבד הוא: שכל הפוסל, במומו הוא פוסל. וכן כל מי שיש בו
עזות פנים,
ואכזריות,
ושונא את הבריות,
ואינו גומל להם חסד - חוששין לו ביותר, שמא גבעוני הוא: שסימני ישראל
האומה הקדושה - ביישנין, רחמנים, וגומלי חסדים...
"
(רמב"ם הלכות איסורי ביאה יט יז); התכונה הראשונה ברשימת התכונות שבגללן ראוי לפסול שידוך היא הנטיה לריב.
-
עד כאן פירשנו את הפסוקים כעצה לרווקים - לא להתחתן עם בן/בת זוג שאוהב/ת לריב, ולברוח במיוחד מבן/בת זוג שגם נוטה לכעוס. אך ניתן גם לפרש את הפסוקים, על דרך הדרש, כעצה לנשואים - שגילו, לאחר החתונה, שבן/בת זוגם אוהב/ת לריב:
2. כשבת הזוג היא רק אשת מדיינים - רבה עם אנשים אחרים - יש להשתדל להרחיק אותה מחברתם של אנשים אחרים שעמם היא עלולה לריב, ולא ללכת איתה לבקר חברים: טוב לשבת עם האישה על פינת גג מבודד, מ ללכת עם אשת מדיינים לבקר ב בית חבר; וכשבת הזוג היא גם אשת כעס - יש להרחיק אותה עוד יותר, ולברוח איתה למדבר (מתוך "פירושים וסימנים לספר משלי" חלק ב, בהוצאת נח"ת חיפה ה'תשנ"ה).
גם חז"ל ראו בפסוקים אלה רמז למסעות שנסעה השכינה כאשר היא הסתלקה מישראל בימי בית ראשון: "עשר מסעות נסעה שכינה:... וממזבח לגג - דכתיב
טוב לשבת על פנת גג... ומהר למדבר - דכתיב
טוב שבת בארץ מדבר...
"
(בבלי ראש השנה לא.).
גג נזכר בכמה הקשרים שונים, ראוי לעיין בקשר ביניהם לבין פסוקנו:
וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר, אֶת גַּגּוֹ וְאֶת קִירֹתָיו סָבִיב וְאֶת קַרְנֹתָיו"; על כך כנראה הסתמכו חכמי התלמוד, כשקישרו את פסוקנו למסעות השכינה לפני חורבן הבית: "
ממזבח לגג - דכתיב טוב לשבת על פנת גג (על השכינה אמרו שלמה המלך: טוב לה להסתלק אל גג, משבת עם אשת מדנים - כנסת ישראל שהעמידה צלם בהיכל, ובית חבר - בית שחברו בו את הסמל עם השכינה)...
ומהר למדבר - דכתיב טוב שבת בארץ מדבר" (בבלי ראש השנה לא.).
שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג. כָּל הַיּוֹם חֵרְפוּנִי אוֹיְבָי מְהוֹלָלַי בִּי נִשְׁבָּעוּ".
וּמִגְדַּל עֹז הָיָה בְתוֹךְ הָעִיר וַיָּנֻסוּ שָׁמָּה כָּל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְכֹל בַּעֲלֵי הָעִיר וַיִּסְגְּרוּ בַּעֲדָם וַיַּעֲלוּ עַל גַּג הַמִּגְדָּל".
וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב, וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ, וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג, וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד".
וְדָוִד יוֹשֵׁב בֵּין שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים וַיֵּלֶךְ הַצֹּפֶה אֶל גַּג הַשַּׁעַר אֶל הַחוֹמָה וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ".
לְכֹל הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל גַּגֹּתֵיהֶם לְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים".
בְּחוּצֹתָיו חָגְרוּ שָׂק עַל גַּגּוֹתֶיהָ וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה יְיֵלִיל יֹרֵד בַּבֶּכִי".
וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם" (פירוט).
לא טוב היות האדם לבדו" (פירוט), אולם הפסוקים שלנו מציגים יוצא-מן-הכלל - כאשר צריך לבחור בין בדידות לבין מריבות בלתי פוסקות, טוב יותר להיות לבד.
הרעיון שלפיו עדיף לשבת
במדבר מלהיות עם אנשים רבים נזכר גם ב
ירמיהו ט1-2: "מִי יִתְּנֵנִי
בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים, וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם, כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים, עֲצֶרֶת בֹּגְדִים.
וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר וְלֹא לֶאֱמוּנָה גָּבְרוּ בָאָרֶץ כִּי מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָאוּ וְאֹתִי לֹא יָדָעוּ נְאֻם ה'
"
2.
בית חבר = בית שיש בו חבורה של אנשים (כמו ב
הושע ו9: "וּכְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים,
חֶבֶר כֹּהֲנִים
...
";
מצודת ציון); ומכאן - טוב לשבת לבד על פינת גג, "מלשבת עם אשת מדיינים, אף בבית חבורת אנשים
"
(מצודת דוד). לפי זה, הפסוק ממליץ לוותר, לא רק על החיבור שבין האיש לאשתו, אלא אף על הקשר עם חברים, ובלבד שלא להיות עם "אשת מדיינים";
3.
בית חבר = בית שיש בו הרבה חברים וידידים, שהאישה מביאה כדי לדבר עמם: "שנכנס לבית חברו לדבר עם אשתו
"
(רש"י). לפי זה, הביטוי
בית חבר דווקא מנוגד לביטוי
אשת מדיינים,
והוא מתאר אישה שנמצאת בקשרים טובים עם כל העולם - קשרים כל כך טובים,
שהבית שלה מלא בחברים מהעבר שהיא עדיין שומרת איתם על קשר. גם בבית כזה אי
אפשר ליצור קשר קבוע ויציב בין האיש לאשתו, ולכן, גם במצב כזה עדיף להיות
לבד:
טוב לשבת על פינת גג לבד מאשת מדיינים, וטוב לשבת על פינת גג מבית חבר; שני הקצוות אינם טובים.